כתב אישום: קשר לביצוע גניבת כלי רכב

כתב האישום חלק כללי בסמוך לפני המועדים הרלבאנטיים לכתב האישום, קשרו המשיבים קשר לבצוע פשע לגנוב כלי רכב, יחד עם ברג' קסביאן (להלן - ברג') ומחמד עליאן (להלן – עליאן) (להלן – החוליה).

...

יוצא, אפוא, כי שני המשיבים מוּעֲדִים לביצוע עבירות רכוש, ומאסרים קודמים ואף מאסרים מותנים אינם מרתיעים אותם מלשוב ולבצע עבירות.

כך, שסיכומו של כתב האישום המתוקן, בו הודה המשיב ובהתאם הורשע - כלל אחת עשרה עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה אחת של ניסיון לגניבת רכב, על פי סעיף 413ב' + סעיף 25 לחוק העונשין; שש עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין; עבירה של החזקת כלי פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין; שלוש עבירות לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"); ועבירה אחת לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל.

...

דיון והכרעה – לאחר שקילת טיעוני הצדדים, מצאנו לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעור המשיב.

על רקע האמור, והיות ובית המשפט אינו ממצה את הדין כאשר נמצא שיש מקום להחמרה בדין, ונוכח נסיבותיו האישיות של המשיב והודאתו – נעמיד את העונש על 54 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, חלף העונש שהשית עליו בית המשפט קמא (כאשר המאסרים המותנים שהושתו על המשיב בסעיפים 10(ב) ו-(ג) לגזר הדין יישארו על כנם).

סיכום – אשר על כן, לאור האמור מעלה – מצאנו לדחות את ערעור המשיב להקלה בעונש, ולקבל את ערעור המדינה להחמרה בעונש בחלקו, באופן שהמאסר אשר יושת על משיב יהא מאסר בפועל למשך 54 חודשים בניכוי תקופת מעצרו, חלף תקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו בבית המשפט קמא.

כתב האישום המתוקן מחלקו הכללי של כתב האישום עולה, כי סמוך לפני ביצוע המעשים בהם הודו הנאשמים, הם קשרו קשר לבצוע פשע של גניבת כלֵי רכב יחד עם אדם בשל שלבי, ולצורך כך נפגשו אחת לשבועיים במועדים שנקבעו בין נאשם 1 לשלבי.

בנסיבות חמורות ממקרנו נקבע מיתחם שבין 9 ל-18 חודשי מאסר כשבוצעו גניבות והתפרצויות למספר כלי רכב.

...

אשר לערך המוגן – בשל תפוצתה של עבירת גניבת כלי הרכב ופגיעתה בקניין ובביטחון הציבוריים, מצא בית המשפט העליון כי מדובר ב"מכת מדינה", ולכן יש מקום להחמיר בענישה בעבירות מסוג זה – ראו: רע"פ 1123/18 דבארי נ' מ"י (מיום 14.3.2018) בפסקה 17.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר שלא ירוצו, אלא אם יעבור הנאשם כל עבירת רכוש כלפי רכב וכן כל עבירת מרמה, בתוך שלוש שנים מהיום; קנס בסך 2,500 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו אם לא ישולם.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין חודש דצמבר 2020 ועד למעצרו של המבקש בחודש פברואר 2021, קשר עם אחרים קשר לבצוע סדרה של גניבות כלי רכב, כאשר זהות האחרים ידועה למשיבה וכולם תושבי ג'נין.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

כשלעצמי, אני סבור שהעונש שהושת על המבקש אינו על הצד המחמיר – כך שאיני רואה כל מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבחינת נסיבות הקשורות בבצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין) נשקלו הבאים: התיכנון שקדם לבצוע העבירה וחלקו היחסי של הנאשם: על פי החלק הכללי של כתב האישום המתוקן ואופן ביצוע מעשי הגניבה החוזרים, העבירות בהן הורשע הנאשם בוצעו בצוותא עם אחרים, במסגרת התארגנות עבריינית מקדימה בחבורה, ותכנון מהלך הגניבות על תפקידיהם השונים של המעורבים - גנב רכב המעבירו לידי הנאשם, הנאשם המשנע את הרכב הגנוב אל שטחי הרש"פ, ומלווה רכוב המאבטח את הרכב הגנוב "בדרכו האחרונה" אל הרש"פ. עולה איפוא כי הנאשם פעל ביחד עם אחרים באופן שיטתי, יזום ומאורגן לגניבת רכבים מערים שונות במרכז הארץ, תוך תיכנון מוקדם, ושינוע הרכבים אל שטחי הרשות הפלסטינאית.

עמד על הדברים בית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת עפ"ג 1190-03-21 אלבטיחאת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו): "גניבת כלי רכב בישראל לשם העברתם לשטחי הרש"פ, חמורה ומקוממת במיוחד. בדרך כלל מדובר בעבירות מתוכננות ויזומות, המבוצעות על ידי מספר אנשים. לא אחת מדובר ב"הזמנה" מראש של כלי רכב מסוים, הנגנב בישראל ומועבר לשטחי הרש"פ, בין לצורך פירוקו לשם שימוש בחלקיו – שלעיתים חוזרים לישראל כחלק משוק חלקי החילוף, ובין לשם שימוש בו על ידי מזמינו או מכירתו בשוק החופשי במחיר נמוך לאין שעור משוויו בישראל.

...

ור' גם בעפ"ג (מח' באר שבע) 44644-01-23 לואי חסאסנה נ' מדינת ישראל (19.4.23): "נוכח היקף התופעה והנזקים שנגרמים בעטיה, המחוקק ייחד הוראות מיוחדות לעבירות הרכוש הקשורות לכלי רכב וקבע להן עונשים חמורים מאלה הקבועים לעבירות הרכוש הכלליות. ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה הינה של רצינות וחומרה, הנותנת את הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה" (קו הדגשה שלי – יב"ד) סבורני כי במקרה דנן המלצת שירות המבחן הינה מרחיקת לכת, שוקלת אך ורק את אינטרס הנאשם, ואינה עולה בקנה אחד עם חומרת העבירות והענישה הנהוגה לצידן.

עם זאת, סבורני כי יש ליתן ביטוי לדרך הטיפולית אותה עבר הנאשם במסגרת שירות המבחן, ולהערכת שירות המבחן בדבר סיכויי שיקום טובים, מעבר למיקום הנאשם בתחתית מתחם הענישה, כך שתחול בעניינו סטיה עונשית מסוימת מהמתחמים שנקבעו לעיל.

נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה על פי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יעבור כל עבירת רכוש, למעט החזקת נכס החשוד כגנוב.