כתב אישום: קשירת קשר לרצח ורצח בנסיבות מחמירות

נאשם 1 הנאשם הורשע באישום הראשון בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע (חבלה בכוונה מחמירה) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק וסיוע לחבלה בכוונה מחמירה בצוותא, לפי סעיפים 329(א)(1), 29 ו-31 לחוק, ובאשום השלישי בשתי עבירות של קשירת קשר לפשע (קשירת קשר לרצח בנסיבות מחמירות של שלומי פיס ושל מיקו פיס) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק.

הנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה [סעיף 40ט(א)(5) לחוק] – בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום היה הנאשם חלק מקבוצה שהתנהלה יחדיו במטרה לבצע עבירות אלימות חמורות, והאירועים המפורטים באישום השלישי ארעו על רקע חשד של אחד מבני החבורה כי מיקו ושלומי מבקשים לפגוע בו. על כן מיתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם בגין קשירת הקשר לרצח שלומי 14 – 20 חודשי מאסר בפועל.

...

בסופו של דבר נמלטו נאשמים 1 ו-6 על האופנוע של נאשם 6.

גם אני סבורה כי יש מקום לעשות כן, בשים לב לעברו הנקי של הנאשם, למאמצי השיקום שכללו ניתוק קשריו השוליים ומעבר לעיר אחרת, כמו גם השתלבות בתוכנית שיקום, ליציבות התעסוקתית, ולחלקו המינורי יחסית בעבירות.

לימור ביבי, שופטת סוף דבר: אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשמים את העונשים כמפורט בחוות דעתה של השופטת טלי חיימוביץ.

בכתב האישום יוחסו לנאשמים עבירות קשירת קשר לרצח לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק), ניסיון לשידול לרצח לפי סעיפים 33(1), 300 ו-29 לחוק, שבוש מהלכי משפט לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק, עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 246(ב), 249א(4) ו-29 לחוק, ניסיון להטרדת עד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 249, 249א(5), 25, ו-29 לחוק.

...

סבורני כי אין להלום את טענותיו של העורר בכל הקשור לאישום הראשון, שלפיהן לא ניתן להסיק מחומר הראיות את ידיעתו של העורר בדבר יעדם של הכספים המועברים לסוכן המשטרתי.

סוף דבר, יוזמן תסקיר מעצר, בטרם תיפול הכרעה סופית.

על כן מתקבל הערר במובן זה, שיוגש מטעם שירות המבחן תסקיר מעצר, אשר יונח לפני בית המשפט המחוזי תוך 20 ימים.

בהתאם לאמור מתקבל הערר חלקית.

לצורך קידום הפעולה, מסר המשיב 1 למשיב 2 פרטים שונים לצורך בירור יכולתו של המשיב 2 להוציא אל הפועל ביצוע רצח של גרושתו, כמפורט בארוע מספר 6 בכתב האישום, וכל זאת בלא להחשף.

בגין הארוע המתואר מיוחסת למשיב 1 עבירה של ניסיון לקשירת קשר לרצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 499(א)(1) בצרוף סעיף 25 לחוק בהתייחס לסעיף 301א(א)(1).

...

נוכח כל האמור לעיל, אני סבור שקיימת תשתית ראייתי אף בייחס לאירוע זה. גרסת המשיב ביחס לכלל האירועים המפורטים בכתב האישום המשיב נחקר מספר רב של פעמים.

נוכח כל הראיות שפורטו לעיל, ביחס למכלול כל האירועים, ובשים לב לגרסת המשיב עצמו, אני סבור שקיימת תשתית ראייתית לעבירות המיוחסות למשיב (למעט קבעתי ביחס לעובדות המפורטות בסעיף 30 לכתב האישום באירוע מס' 5).

בנסיבות האמורות, הן בשים לב לטיב העבירות, נסיבות ביצוען והמסוכנות העולה מהן, בצירוף עברו הפלילי של המשיב 1, אני סבור שקיימת עילת מעצר של מסוכנות ברורה ומובהקת ואף ברף גבוהה.

נגד משיב 3 (להלן: "המשיב"), ביחד עם משיבים 1 ו-2, בני משפחתו, הוגש כתב אישום המייחס להם בצוותא חדא, עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע (ניסיון רצח), ניסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט.

...

חוששני, כי אין בידי לקבל הסבר הסנגורית משום שבהודעה הראשונה טרם הוטח חומר הראיות בפני המשיב בעוד שבחקירותיו האחרות הוטחו בו הממצאים ואף על פי כן בחר שלא להגיב.

בעמ' 148-149 אומר בימ"ש: "בית המשפט בוחן את השאלה אם מתוך מכלול חומר החקירה ניתן יהיה לשלוף בסוף ההליך השיפוטי תשתית עובדתית מרשיעה... מכל אלה יוצר לעצמו בית המשפט תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם..." "אכן, אין זה ראוי לעצור נאשם אלא אם כן קיים סיכוי סביר שהראיות הקיימות נגדו, לאחר שיעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, יש בכוחן להוכיח את אשמתו. אם חומר החקירה אינו מטיב זה, אין זה ראוי לשלול את חירותו של הנאשם. מסקנה זו נותנת ביטוי לאופיו המיוחד של ההליך אשר במסגרתו מתקבלת ההחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים בהתבסס על ראיות לכאורה. על-כן אינה נבחנת הוכחת אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, אלא רק הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה". הנה כי כן, נמצאה תשתית ראייתית לכאורית למיוחס למשיב.

לנאשם 4 יוחסה עבירה של קשירת קשר לבצוע פשע, ואילו לנאשמים 3-1 יוחסו עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע (רצח); רצח בנסיבות מחמירות (כאשר נסיבה 9 יוחסה רק לנאשמים 2-1); ועבירות נילוות נוספות של נשיאת נשק, השמדת ראיה, הצתה, שינוי זהות של רכב ושיבוש מהלכי משפט.

מכאן כי יש ראיות לכאורה המצביעות על קשר מובהק בין הנאשם 2 לבין הרצח (למשל – הרוצחים יצאו ממכוניתו ונכנסו לרכב המבצעי), והנאשם 2 נקשר לאירועים גם בדרך זו. בדיון בבית משפט קמא כפר ב"כ הנאשם 2 בטענות המאשימה, וטען כי אין ראיות לכאורה הקושרות את מרשו לעבירות המיוחסות לו. אולם בית משפט קמא דחה את טענתו וקבע כי ישנן ראיות לכאורה שדי בהן כדי להרשיע את הנאשם 2 במיוחס לו בכתב האישום.

...

כפי שקבע בית המשפט, די במארג הראייתי הכולל כדי לקבוע שישנן ראיות לכאורה לביסוס המסקנה לה טוענת המאשימה, לפיה הנאשם 2 היה מי שיצא מהמתחם יחד עם הנאשם 1 והיה איתו לכן גם בשעת הרצח.

כאמור, במקרה דנן די בהצטברותן של כלל הראיות הנסיבתיות כדי לקשור את הנאשם 2 למיוחס לו ברמה הנדרשת של "ראיות לכאורה". זאת למרות שמדובר בראיות נסיבתיות, והגם שייתכן שבסופו של דבר יקבע בית המשפט בתום הדיון לגופו כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה במשפט הפלילי.

סוף דבר בהתאם לכל האמור לעיל, עררו של הנאשם 2 (בש"פ 8934/23) נדחה; ואילו ביחס לעררו של הנאשם 3 (בש"פ 8969/23) – יתקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן ולאחריו יתקיים דיון נוסף בעניינו בבית המשפט המחוזי.