באישום זה ייחסה המדינה למשיב עבירה של גניבה בצוותא לפי סעיף 384 של חוק העונשין בשילוב עם סעיף 29(א) של החוק, התפרצות למגורים בצוותא בכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין בשילוב עם סעיף 29(א) של החוק, וקשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) של החוק.
לפי כתב-האישום המתוקן בתיק העקרי ביצע המשיב שתי עבירות התפרצות למגורים וגניבה, ביום 28.11.18 וביום 11.12.18, זאת לצד שלוש עבירות נוספות של קבלת נכסים שהושגו בעוון, מתוכן שתיים בתיק העקרי, ואחת (מיום 1.8.17 למלון הר הכרמל) בתיק שמצורף.
...
נוסיף, כי הגם שעמדת ב"כ המדינה הן בבית משפט קמא והן בפנינו (ישיבת 10.6.21 עמ' 4 לפרוט') הייתה שיש להפעיל את עונש המאסר המותנה בן 9 החודשים התלוי ועומד כנגד המשיב ולהטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, שקלנו במהלך הדיון אפשרות של הפעלת עונש המאסר המותנה בן 9 החודשים התלוי ועומד כנגד המשיב, וכן להטיל עליו עונש מאסר בחופף, באופן שהמשיב יוכל לרצות עונש מאסר זה בעבודות שירות (וכאמור, הממונה על עבודות שירות אישר את העסקת המשיב בעבודות שירות במגבלות), וכמו כן להטיל על המשיב עונש מאסר מותנה, ואולם, לאחר ששקלנו בדבר סברנו ש"שכרו ייצא בהפסדו" הואיל וביצוע עבודות השירות יביא בהכרח לקטיעת הרצף התעסוקתי של המשיב, העובד כאמור כבר לעיל, באותו מקום עבודה מאז אפריל 2020 לשביעות רצון מעסיקו, כשמקום עבודה מסודר הוא למעשה חלק מן ההליך השיקומי המוצלח שעובר המשיב.
יחד עם זאת, ונוכח חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, והרשעותיו הקודמות, סבורים אנו, שיש להאריך את תקופת צו המבחן (סמים) ולהעמידה על 24 חודשים ממועד גזר-דינו של בית משפט קמא (7.2.21), וכמו כן יש מקום להגדיל את היקף שעות השל"צ ולהעמידו על 420 שעות, וכך אנו מחליטים.
התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:
בעיקרו של דבר אנו דוחים את ערעור המדינה וגזר דינו של בית משפט קמא יעמוד על כנו על כל חלקיו, אך למעט שני שינויים בפסקה 57 לגזר הדין של בית משפט קמא:
(1) האחד: במקום תקופת צו המבחן-סמים למשך 18 חודשים תבוא תקופת צו מבחן של 24 חודשים החל ממועד גזר-דינו של בית משפט קמא.