כתב אישום: פעולה להתחמקות ממס ושיבוש מהלכי משפט

החשבוניות הפיקטיביות הוצאו בגין דלקים אשר כביכול נרכשו על ידי תזקיקים, כמפורט בנספח  א' לכתב האישום: 1) 27 חשבוניות של יניב אנרגיה לישראל בע"מ, ח.פ. 513303560 (להלן: יניב א"ל), בסך כולל של 53,405,000 ש"ח. 2) 47 חשבוניות של שוי חברה לאנרגיה ודלק בע"מ, ח.פ. 512710492 (להלן: שוי), בסך כולל של 124,261,544 ש"ח. 3)  חשבונית אחת של עין כל האושר בע"מ, ח.פ 514396969 (להלן: עין כל האושר) בסך של 4,576,000 ש"ח. 4)  22 חשבוניות של ש. תמר, ח.פ. 514216795 (להלן: ש. תמר), בסך כולל של 8,383,793 ש"ח. הנאשמים עשו כן תוך שימוש בעורמה, מירמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להיתחמק ממס הכנסה ומתשלום מע"מ. בין יניב א"ל, שוי, עין כל האושר וש. תמר לבין הנאשמים לא בוצעה כל עסקה.

שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

  עיון בבקשה שהוגשה ע"י המנהל המיוחד מטעם תזקיקים, עו"ד תומר הראל, לתיק הפרוק (בקשה מס' 13 – נ/27) לחיוב לקוחותיה החייבים של דבי לשלם את חובותיהם, מלמד כי לפי ספרי דבי היו לה שלושה לקוחות שהיו חייבים סכומים בהיקפים של עשרות מליוני ₪ כ"א: אחד מהם הוא יניב קנרש מחב' יניב א"ל (שכאמור לעיל, בעצמו הואשם במסחר בחשבוניות פיקטיביות עם מורגנשטרן בת"פ 19755-07-12 ואף הודה בכך בחקירתו); השני אברהם אוסקר מחב' אוסקר אנרגיה שנעצר והואשם אף הוא באותו כתב אישום, יחד עם קנרש והחברות, במסחר בחשבוניות פיקטיביות בפרשה זו, ומהחקירה עלה כי החברה שבבעלותו פעלה בשליטת קנרש.

  מערכת עובדתית זו מגבשת לגבי הנאשמים 1 ו-4 עבירות של קבלת דבר במירמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; רישום כוזב במסמכי תאגיד בכוונה לרמות, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; ניהול פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 117 (ב)(6) לחוק מע"מ; שימוש במירמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה ובמטרה להיתחמק מתשלום מס הכנסה ומע"מ, לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ; ולנאשם 1 גם שדול למסירת תצהיר שקר, לפי סעיף 239 לחוק העונשין יחד עם סעיף 30 לחוק; ושיבוש מהלכי חקירה ומשפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

...

הטענה, כי מייס לא קראה ולא ידעה על מה חתמה בתצהיר, אינה מתאימה להתנהגותה בחקירה ואינה תואמת את אישיותה, ואיני מקבלת אותה כמהימנה.

  גם אמרותיה של מייס, כי דבי היתה לקוחה של תזקיקים בשנת 2011, כי לא היתה מודעת לעסקאות עם דבי בשנת 2012 וכי על החוב העצום נודע לה ממונדר רק לאחר החקירה בפרשה – תומכות במסקנה, כי עסקאות אלה לא היו ולא נבראו אלא היו פרי קשר פלילי שיזם מונדר ושנועד להסביר לאן הוזרמו הדלקים שנרכשו בחשבוניות הפיקטיביות.

לפיכך אני קובעת כי מונדר ביצע עבירה של תקיפת עובד הציבור במילוי תפקידו ואני מרשיעה אותו בביצועה.

לפי האישום ה-13 שבכתב האישום, המשיב פעל במהלך השנים על מנת להיתחמק מתשלום מס או על מנת לסייע לאחרים להיתחמק מתשלום מס, בגין הכנסותיהם של חברי האירגון מעיסקאות הסמים שבוצעו במסגרתו, בסכום כולל של מאות מיליוני שקלים.

בגין אישום זה יוחסו למשיב עבירות של היתחמקות ממס או סיוע לאחר להיתחמק ממס במירמה, עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה (ריבוי עבירות) לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961 בצרוף סעיף 3 לחוק ארגון פשיעה.

במסגרת איזון זה, נידרש בית המשפט ליתן את הדעת לשיקולים שונים, וביניהם: קצב היתקדמות ההליך העקרי; חלוף הזמן מאז הושם הנאשם במעצר; חומרת העבירות המיוחסות לנאשם ונסיבותיהן; מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; והחשש מפני שבוש הליכי משפט (ראו למשל: בש"פ 7533/16 מדינת ישראל נ' גנגינה, פסקה 25 (23.11.2016); בש"פ 6581/14 מדינת ישראל נ' מונדר, פסקה 14 (2.11.2014)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובת המשיב לה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנַי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כלל השיקולים שעמדו בבסיס החלטתו של השופט י' עמית, אשר ניתנה כחודש אחד בלבד עובר לכתיבת שורות אלה, עומדים בעינם גם היום, וסבורני כי משקלם מטה את הכף לטובת הותרתו של המשיב במעצר מאחורי סורג ובריח.

נוכח זאת, קבע בית המשפט המחוזי (השופט ג' גונטובניק) בהחלטתו מיום 1.3.2017, כי אין הצדקה בשלב זה להורות על שחרור לחלופת מעצר, ואף לא להורות על הכנת תסקיר משלים שיבחן אפשרות זו. הגם שמשאלתו של המשיב להחלים ממחלתו בביתו כשלצידו קרוביו מובנת מאליה, גם אני סבור כי לעת הזו אין מקום לבחון חלופת מעצר, מן הטעמים המפורטים לעיל.

במסגרת האישום השלושה-עשר מיוחסות לרוחן ולנאשמים נוספים עבירות של היתחמקות ממס או סיוע לאחר להיתחמק ממס במירמה, עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961, בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, וזאת בטענה שבמהלך התקופה הרלוואנטית לכתב האישום, פעלו במטרה להיתחמק ממס או לסייע לאחרים להיתחמק ממס על הכנסות מעיסקאות סמים שבוצעו לכאורה בין השנים 2006-2002 במסגרת פעילות האירגון.

הליכי מעצר קודמים בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של רוחן והמעורבים האחרים עד תום ההליכים נגדם, בעילות של חשש לסיכון ביטחונו של אדם וביטחון הציבור, ושל חשש משיבוש הליכי משפט, היתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, השפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.

כן טוענת באת כוח המדינה לקיומו של חשש להמלטות מאימת הדין ולשיבוש מהלכי משפט בעיניינו של רוחן, וזאת לנוכח העונש הכבד הצפוי לרוחן אם יורשע בעבירות המיוחסות לו, ובשל העובדה שארגון הפשיעה מחזיק בתשתית ובאמצעים הנדרשים למילוטו.

...

לגבי אישום זה כבר קבע בית משפט זה בבש"פ כי התשתית הראייתית נגד העורר מבוססת על דבריהם של 4 עדי מדינה שונים "המלמדים על מעמדו של העורר כראש קבוצה עבריינית, וכמי שנטמע בארגונו של אברג'יל וסר למרותו". ביחס לקצב התקדמות ההליך, אני סבור כי המתווה שהניח בית משפט קמא לסיום הדיון בתיק, אשר במסגרתו נשמעת פרשת התביעה בקצב של שלושה דיונים בשבוע, לרבות דיונים במהלך פגרת בתי המשפט, משביע רצון, בפרט בהתחשב בהיקפו ומורכבותו של כתב האישום מושא ההליך העיקרי, אשר עוסק במסכת סבוכה של עבירות שבוצעו, כנטען, על ידי נאשמים רבים ובמסגרת התארגנות עבריינית מתוחכמת.

עם זאת, אני סבור כי בנסיבות המקרה, בדגש על מסוכנותו הרבה של העורר וקצב התנהלות הליך, ישנה הצדקה להיעתר לבקשה למלוא התקופה המבוקשת.

בסיכומם של דברים, דין הערר בבש"פ 3789/18 להידחות, ודין הבקשה בבש"פ 2947/18 להתקבל.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בבש"פ 2947/18 והעורר בבש"פ 3789/18 ב-150 ימים נוספים, החל מיום 26.4.2018, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 24984-07-15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

כתב האישום וההליכים עד כה העורר נעצר ביום 25.9.2017, וביום 18.10.2017 הוגש נגדו כתב אישום שבו מתוארים מעשי מירמה שביצע בתחום הנדל"ן. על פי כתב האישום, העורר פעל למכירת זכויות בפרויקטים אף שידע שאלה לא יצאו לפועל.

בגין המעשים המיוחסים לעורר יוחסו לו העבירות הבאות: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ניסיון לקבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 25 לחוק; רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק; הונאת נושים לפי סעיף 439 לחוק; אי מסירת מידע לפי סעיף 213א(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה); אי-גילוי נכסים לפי סעיף 216(1) לפקודה; השמטה לפי סעיף 216(6)לפקודה; זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק; שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק; הלבנת הון אסורה לפי סעיפים 3(א) ו-3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון; שימוש במירמה, ערמה ותחבולה בכוונה להיתחמק ממס עברה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הערר להידחות.

לאחר שבחנתי את הדברים, אינני סבורה שהמקרה שבפני נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם נכון "להפוך את הסדר", להורות על הזמנת תסקיר ולדון בחלופת מעצר טרם התקיים דיון בקיומן של ראיות לכאורה.

סוף דבר: הערר נדחה.

דפוס הפעולה שתואר בכתב האישום כלל איתור חלקות קרקע שבעליהן נפטרו זה מכבר; זיוף יפויי כוח נוטריוניים משנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת שלפיהם בעלי הקרקעות מכרו אותן לאנשים אחרים; ולאחר מכן זיוף מסמכים נוספים שלפיהם הקרקעות הועברו לרשות מי מהנאשמים או בני משפחתם.

כתב האישום מחזיק אישומים רבים, ובמסגרתו יוחסו למבקשים וליתר הנאשמים העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק, שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק, שבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק, הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, מסירת הצהרה לא נכונה ביודעין ומסירת ידיעה לא נכונה במטרה להיתחמק מתשלום מס לפי סעיפים 98(ג), (ג1) ו-(ג2) לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963.

...

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה תוך שציין כי הגשת ערעור כאמור מחייבת השקעת זמן ומאמצים רבים וזאת משום ש"מדובר בתיק רחב היקף, נשמעו עשרות ישיבות הוכחות, אלפי עמודי פרוטוקולים נכתבו ואלפי מסמכים ואף מעבר לכך, הוגשו כראיות"; והורה על עיכוב ביצוע עונשי המאסר בפועל עד ליום 5.1.2020, חרף התנגדות המשיבה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשות לעיכוב ביצוע, בנספחיהן הרבים ובתשובה להן והיטיתי אוזן לטענות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל דעה כי יש לשעות להן ולהורות על עיכוב ביצוע עונשי המאסר בפועל שהוטלו על המבקשים.