כתב אישום: עבירות על חוק המכר (דירות) וחוק העונשין

כתב האישום: הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום, בבצוע עבירות של הפרת החובה לתשלום מס ערך מוסף, המגיע לתקופת הדו"ח התקופתי עם הגשתו – 3 עבירות על פי סעיף 118 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 בצרוף הוראת סעיף 88 לחוק האמור, יחד עם תקנות 23(ב)(1) ו-27 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976.

ב"כ הנאשם הרחיב אודות הפרויקטים של בניית יחידות דיור שניהלה הנאשמת 1, לטענתו נמכרו דירות רבות בפרויקט ונותרו עוד כ-40 יחידות דיור שיכולות להמכר, והואיל וחוב המס הפלילי הוא בהקף של כ-760,000 ₪, והמפרק של החברה השתלט על כל הפרויקטים וחייב לשלם את חוב המס שהנו חוב בדין קדימה, המשמעות היא, כי המחדל יוסר בסופו של דבר.

מיתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין): בשים לב להקף העבירות, תדירותן, סכום המס המתחייב, מדיניות הענישה הנהוגה, גובה המחדל (כ- 760,000 ₪ קרן חוב לצרכי הליך זה), והנזק לקופת המדינה, מיתחם העונש לנאשם נע בין 3 חודשי מאסר בפועל ועד 9 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי מרתיע שנע בין 6 ל-12 חודשים, קנס הנע בין 38,000 ש"ח – 76,000 ₪ והתחייבות כספית (שלא תוטל בהיעדר עתירה מצד המאשימה ולאור ההסדר); לנאשמת שהנה בפרוק קנס סמלי.

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו, את העבירות בהן הורשע בתיק זה ו/או כל עבירה מסוג עוון ו/או פשע על חוק מע"מ. קנס בסך – 38,000 ₪ או 300 ימי מאסר תמורתו.

...

ההגנה עתרה לענישה ברף התחתון האפשרי, הואיל ולטענתה, בסופו של דבר, המחדל יוסר והכסף יגיע למדינה.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו עקב מעשיו של הנאשם, עוצמת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה, אי צירוף תשלום בצד הדוחות התקופתיים, אי הסרת המחדלים, גובה קרן המס השלילית והנזק המתחייב מכך לקופת המדינה, כל אלה, לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו לעיל, תוך מתן דגש לעובדה, כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי שהודה וחסך מזמנו של בית המשפט, סבורני, כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר של שבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לצד מאסר הולם ומרתיע.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשמת – קנס בסך שקל אחד בשל היותה בפירוק.

כמו כן, המאשימה הבהירה שכל המחדלים מושא כתב האישום הוסרו, אך לאור ריבוי העבירות והעובדה שלחובתו של הנאשם 56 קנסות מינהליים בגין אי הגשת דו"חות במועד וזאת במהלך השנים 2011 עד 2018, אין מקום לסיים את ההליך הפלילי ללא הרשעה.

התנאי הראשון, האנטרס הצבורי ב-ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, 344 (1997) כבוד המשנה לנשיא השופט לוין, ציין את הדברים הבאים: "הזמנו את גב' פלאי, ראש שירות המבחן לטעון בפנינו. גב' פלאי הציגה לפנינו את שקולי השרות להמליץ על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהם בעיקרן שקולי השקום: א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של היתנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, בלי שיהיו ממצים, מקובלים עלי כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה". (ההדגשה שלי – ה'א'ש') במקרה שבפניי, לא מדובר בעבירה ראשונה או מקרית של הנאשם.

כל עבירה שהיא עוון או פשע לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירות לפי פקודת המכרות; עבירות לפי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970; עבירות לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969; עבירות לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973; עבירות לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי הדירות), התשל"ה-1974; עבירות לפי חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א-1981; עבירות לפי פרק י' לחוק התיכנון והבניה; עבירה לפי סעיף 2 לחוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ"א-1991.

...

לפיכך, לא שוכנעתי שהרשעתו של הנאשם בעבירה האמורה תגרום לנאשם נזק מוחשי וקונקרטי בכך שתפַגע יכולתו להמשיך בעיסוקו כקבלן רשום.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ההרשעה של הנאשם ב-20 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, בעינה עומדת.

בקשתו של הנאשם לביטול ההרשעה, נדחית.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בבצוע עבירות של הסגת גבול, בהתאם לסעיף 447א(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וגניבה, בהתאם לסעיף 384 לחוק.

בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מעין אלו, ניתן להצביע על מקרים דומים, כמפורט להלן: בת"פ 11104-11-12 מדינת ישראל נ' מילטון גולדשטיין (14.3.14), הורשע נאשם על יסוד הודאתו בעבירות של הסגת גבול וגניבה, בכך שניכנס לדירת מכר ונטל מחשב נייד, גיטרה חשמלית וציוד הגברה.

...

לנוכח האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות כתב אישום זה, נע החל ממאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות.

הן נסיבות ביצוע העבירה והן נסיבותיו של הנאשם, הביאו אותי למסקנה שבמקרה שבפניי, לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי ובדבר יהיה משום פגיעה לא מידתית בנאשם עצמו, בלא שיהיה בדבר אינטרס ציבורי אמתי.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: חידוש מאסר על תנאי בן 7 חודשים שהוטל על הנאשם במסגרת ת"פ 22062-10-10 למשך שנתיים החל מהיום.

הפסיקה חזרה והדגישה כי עבירות על חוק התיכנון והבנייה מהוות מכת מדינה שיש להלחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה בשים לב, בין היתר, לאנטרס הכלכלי הנילווה לעבירות אלה.

במקרה זה נכון להפריד בין החומרה הרבה העולה מנסיבות ביצוע העבירה מושא גזרי הדין בהם הוטלו הצוים וכן מהאישומים בדבר עבירות אי הציות לצוים בהם הורשע הנאשם בעבר, ובין נסיבות ביצוע העבירות מושא כתב האישום הנוסף מושא הליך זה. באשר לחומרת העבירות הקודמות, הפנה ב"כ המאשימה בצדק לנסיבות חמורות במיוחד.

אף שבתחילת הפרשה הנאשם היה האחראי העקרי לעבירות ועל כך נענש, הרי בחלוף השנים איני סבור שבאי קיום הצוו יש עוד משום "עבירה כלכלית נמשכת". במצב ייחודי זה ונוכח השמוש המוגבל מאוד בו עושה הנאשם בדירה אחת במבנה ומאחר שלא ננקטו הליכי אכיפה נגד משתמשים נוספים, איני סבור שנכון לעשות שימוש בכלי ענישה נוסף זה. בהקשר זה אוסיף שיש חשיבות למדיניות המאשימה, כאשר במקרים אחרים בהם נמכרות דירות לאחרים ולאחר מיצוי הדין בעבירת אי ציות, מיתמקדות פעולות האכיפה במשתמשים.

לצד השיקולים לחומרה, בקביעת מיתחם העונש ההולם יש להביא בחשבון אף את הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, כאמור בסעיף 40ט(א)(5) לחוק העונשין.

...

עם זאת ובנסיבות המיוחדות של המבנה אני סבור שנכון שרכיב המאסר על תנאי שיוטל יופעל רק במקרה בו עבירת אי הציות תלווה גם בעבירת עבירת שימוש ללא היתר בבינוי (גם אם בחלקו).

בשים לב לכל האמור אני סבור שקנס בשיעור 22,000 ₪, תואם את מדיניות הענישה הנהוגה ואת חומרת המקרה, על רקע מכלול הנסיבות ומצבו של הנאשם.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 22,000 ₪ אשר ישולם ב-66 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 1.6.2021 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.

לעניין מיתחם הקנס וקביעת העונש במיתחם, הובאו בחשבון נתונים כספיים – המשיבה עובדת כסייעת בגן בעירית נתניה וממשכורתה מנוכה תשלומים עבור תשלומי ארנונה בעבור הדירה נשוא כתב האישום [תלוש שכר נ/2]; המשיב עובד למחייתו כנהג מונית בהקף משרה של ארבע שעות יומיות בלבד מחמת המצב הרפואי ממנו הוא סובל [נ/3]; המשיבים נאלצו ללוות סכומים שהצטברו כדי 200,000 ₪ [נ/2], ועליהם להשיבם; בהיותם בני שישים, שבריאותם אינה יציבה והכנסותיהם זעומות, לא יוכלו לקבל הלוואות נוספות; הקנסות יעיקו על משק בית אחד; הוצאות שכבר הוצאו לצורך הכשרת השמוש והתאמת הדירה להיתר, ואף הוצאות עתידיות לשם כך; חוסר היכולת למכור את הדירה, כל-עוד לא הותאם מצבה התיכנוני להיתר.

"נסיבה מיוחדת" – קנסות המעיקים על משק בית אחד: מבין כלל הנתונים שניתן להביא בחשבון, ושאכן נכללו בין שיקוליו של ביהמ"ש קמא, קיים נתון אחד שמצדיק חריגה מהכלל, בין-אם כ"נסיבה מיוחדת" לפי סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, ובין-אם כנתון רלוואנטי לקביעת מיתחם עונשי של קנס, לפי סעיף 40ח לחוק העונשין, והוא חיובו של משק-בית אחד בקנסות שהושתו על שני המשיבים.

...

עוד מצא בית המשפט, לעניין מתחם העונש, כי פגיעת העבירה בערכים המוגנים בחוק היא ברף הנמוך, והענישה הנוהגת מגוונת מאוד וקשה לחלץ ממנה מדיניות ברורה.

מכאן, מחוייבת לכאורה המסקנה שלא ראוי ששיעורי הקנסות הפליליים בהם יחוייבו המשיבים יפחתו משיעורי הקנסות המנהליים (וכך גם לגבי תחתיתו של מתחם העונש ההולם).

סוף-דבר: במקרה דנן, מוצדקת מידת המתינות המכוונת ככלל לעונשים הקרובים לשיעור הקנס המנהלי ולא עולים עליו בהרבה (ולכן אין צורך בקביעת מתחם עונשי במסגרת ערעור זה).