כתב אישום: עבירות ניקיון, מטרד וניהול עסק ללא רישיון

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בבצוע העבירות הבאות: עבירת הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977, עבירה של ניסיון השלכת פסולת ברשות הרבים, עבירה לפי סעיף 13(ג)(1א)(א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין עבירה של ניסיון מיטרד לציבור, עבירה לפי סעיף 215(א) לחוק העונשין יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, ועבירה של ניהול עסק ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 4 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968.

...

באשר לטענת הנאשם לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, גם כאן מקובלת עלי טענת המאשימה לפיה מקומן של הטענות אותן העלה הנאשם בעניין זה להתברר בפני בית המשפט במהלך דיון ההוכחות.

לאור זאת אני דוחה גם טענה זו של הנאשם.

לאור האמור החלטתי לדחות את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום ואני מותירו על כנו.

האישום כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של השלכת פסולת לפי סעיפים 2 ו- 13(ג)(א1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, ומטרד לפי סעיף 215(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לאחר מכן אדון בעבירות המיטרד וניהול העסק ללא רישיון.

...

עם זאת, בסופו של יום, באתי לידי מסקנה שלא יהיה זה ראוי להרשיע אף בעבירה זו, ואבהיר.

סיכום אני מרשיעה את שני הנאשמים בעבירה של שפיכת פסולת.

בנוסף, אני מרשיעה את זרדב בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון.

מסקירת הפסיקה רלנבטית לגבי מדיניות הענישה עולה התמונה הבאה - בעיניין שנידון ב-עפ"ג (מחוזי ת"א) 13950-01-11 בע"פ 17138-01-11 כהן נ' מדינת ישראל-המשרד להגנת הטבע (30.03.2011), הנאשמים/המערערים, החברה והנאשם 2, הורשעו בשני כתבי אישום בגין שלושה אירועים של השלכת פסולת ברשות הרבים, וניהול עסק ללא רישיון, ונגזרו העונשים הבאים- על החברה- קנס בסך של 150,000 ₪, התחייבות בסך של 300,000 ₪ להמנע מבצוע עבירות מסוג אלה שהורשעה בהן; הנאשם 2- קנס בסך של 150,000 ₪, או 15 חודשי מאסר תמורתו; מאסר על תנאי של 3 חודשים, שיופעל אם יעבור אחת העבירות שהורשע בהן, והתחייבות כספית על סך 400,000 ₪ להמנע מבצוע עבירות על-פי חוק שמירת ניקיון או הקשורות לאיסור ליכלוך והשלכת פסולת.

בעיניין שנידון ב-ע"פ (מחוזי חיפה) 53133-07-11 עאסי שעבאן נ' מדינת ישראל משטרת ישראל (12.1.2012), נדחה עירעורו של הנאשם, שהורשע בשל השלכת פסולת מספר פעמים במועד מסוים, מיטרד לציבור והפעלת עסק ללא רישיון, ונגזרו עליו קנס בסך של 80,000 ₪, או 4 חודשי מאסר תמורתו, 4 חודשי שלילת רישיון נהיגה על תנאי למשך שנתיים ממועד מתן גזר הדין, והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירה לפי חוק שמירת הניקיון, והתחייבות בסך של 100,000 ₪ למשך 3 שנים להמנע מבצוע עבירות לפי חוק שמירת הניקיון בקשר לרכב.

...

בעניין שנדון ב-ע"פ (מחוזי ב"ש) 9068-09-15 מ.ס. פינוי אשפה בע"מ נ' המשרד לאיכות הסביבה/שלומציון (24.12.2015), נגזרו על הנאשמים, שהורשעו בהשלכת פסולת, קנסות בסך של 65,000 ₪ (על החברה) ובסך של 45,000 ₪ (על נאשם נוסף), ונקבע- "מתחם העונש ההולם לעבירה יחידה הוא בעשרות אלפי שקלים. בעניין זה אפנה, למשל, לעפ"ג (חיפה) 41577-08-14, מדינת ישראל נ' מנאעה ואח', פסק דין מיום 13.11.2014; ע"פ (מרכז) 8316-10-13, תקלה נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 08.05.2014, זהו פסק דין אליו גם הפנה בא-כוח המשיבה, שם נגזרו קנסות בסכומים של 75,000 ₪ ו-50,000 ₪ וכן נפסל רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי; ת"פ (שלום נצרת) 23724-10-09, גם שם היה מדובר בעבירה אחת והושתו קנסות של 80,000 ₪ ו-35,000 ₪. סיכומו של דבר, מתחם הענישה ההולם אשר נקבע על ידי בית המשפט, בדין נקבע". מהמקובץ לעיל עולה כי סכומי הקנס שהוטלו בפסיקות של בית המשפט, נעו בין 12,500 ש"ח ל- 75,000 ₪, בשל השלכה אחת של פסולת ברשות הרבים, בשים לב לכלל נסיבות המקרה הנדון, ויש לשים לב לקביעתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי מתחם העונש ההולם בגין השלכת פסולת יחידה עומד על עשרות אלפי שקלים.

הוצג בפניי מכתב של מהנדס העיר, מיום 8.8.2012, לפיו "... ניתנה הנחייה, לשמר את עודפי העפר לשימוש עתידי, בפרויקט של הרשות המקומית, בגבול המגרש הנ"ל, ובלי להוציאו מגבול העיר". עוד צוין שמכיוון שנמצא שהעפר אינו נקי מפסולת יש לפנותה לאתר מורשה לפינוי פסולת, "אין ולא הייתה בהנחייתי בעניין שימוש בעודפי העפר כדי להתיר ביצוע עבודות בניגוד להוראות החוזה". יוצא אפוא שניתן לנאשמת אישור ממהנדס העיר לפנות את עודפי העפר, מהעבודות שיבוצעו במתחם בית הספר, לאזור הפריקה, אך הכוונה הייתה לעודפי עפר בלבד.

בנסיבות אלה, סבורני שפריקת הפסולת לא הייתה בבחינת מקרה חד פעמי, ואין המדובר בחוסר תשומת לב לגבי תחולת המטען, וניתן לייחס לנאשמת, שפעלה באמצעות נציגה הרצל, ידיעה מוקדמת ותכנון בעניין זה. הנזק שנגרם מביצוע העבירה הינו השלכת פסולת ברשות הרבים ופגיעה באיכות הסביבה, על החומרה הטמונה בכך, ועם זאת יש לתת את המשקל הראוי לכך שהנאשמת פעלה לפנות את כל העפר והפסולת מאזור הפריקה למטמנה מאושרת בסמוך לאחר תחילת החקירה על ידי נציגי המאשימה (דו"ח מאתר "דודאים" מיום 12.8.2012).

ב"כ הנאשמת הפנה לדו"ח סקר של הקרקע שנערך בינואר 2003 בשטח בית הספר (נ/1), שבו צוין שלא נמצאה פסולת בקרקע, אך סבורני שאין בממצאי הדו"ח כדי לסייע לנאשמת.

בהתאם לעובדות כתב האישום בהן הודו הנאשמות, נאשמת 1 עסקה בניהול עסק מסוג מתכת ומוצריה, הטעון רשוי, מבלי שיהיה בידה רישיון עסק כדין, החל מיום 23.2.2015, נאשמת 2 מנהלת את העסק מבלי שיש לו רישיון עסק מחודש 10/18, הכל כמפורט בכתב האישום המתוקן.

סוג העבירה אינה מאפשרת ביטול ההרשעה - הפסיקה עמדה בהרחבה על הערכים שנפגעים מבצוע העבירה של הפעלת עסק ללא רישיון עסק ובכללם : שמירה על איכות הסביבה; מניעת מפגעים ומטרדים; מניעת סכנות לשלום הציבור ובכלל זה בטיחות הנמצאים בבית העסק ובסביבתו והבטחת תנאי תברואה נאותים; שמירה על ערך השויון ושמירה על שילטון החוק והרתעת הציבור.

העבירה בוצעה תקופה ארוכה מאד על אף ידיעת הנאשמות שהעסק פועל ללא רישיון עסק לכל המאוחר בחודש 11/20 וממשיכה להתבצע גם היום חרף התראות שנשלחו לנאשמות וחרף כתב האישום שהוגש נגדן ומבלי שהוכח שנעשו מאמצים להסדרת הרישיון.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים – את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהפעלת העסק ללא רישיון ופורטו לעיל; את הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה ובכללם משך הפעלת העסק ללא רישיון (נאשמת 1 מיום 23/2/15 ונאשמת 2 מחודש 10/18), הנסיבות שהביאו לביטול רישיון העסק שהיה לעסק (מתקן לניקוי חול שניבנה על פי דרישת המשרד להגנת הסביבה ללא היתר בניה) וטענת נאשמת 2 שלא ידעה על ביטול הרישיון בתחילת עבודתה ולא הייתה פנויה לטפל בנושא תקופה ארוכה בשל מחלתה וכן נסיבות שלא קשורות בבצוע העבירה ובהן הודאת הנאשמות שנמסרה בהזדמנות הראשונה ומגלמת בתוכה חסכון בזמן שפוטי וכן טענת נאשמת 2 למצב רפואי – אישי קשה ואת יתר טיעוני הצדדים לעונש, מצאתי כי ההסדר סביר ומאוזן, על כן מצאתי לנכון לכבדו.

...

יחד עם זאת, בבחינת עוצמת הפגם ובאיזון האינטרסים השונים, נחה דעתי כי אין בפגם משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, שיכולה להביא לביטול הרשעה.

משלא הוכחו התנאים לביטול הרשעה כאמור ולא הוכחה הגנה מן הצדק, שיש בה כדי להביא לביטול הרשעה, בקשת הנאשמים להימנע מהרשעה – נדחית.

לאור כל האמור , אני גוזרת על הנאשמות את העונשים הבאים: נאשמת 1: קנס בסך 60,000 ₪.

הנאשמים 1, 3, 4 ו-5, הורשעו על פי הודאתם בכתב האישום המתוקן, בעבירות כדלקמן: הפעלת תחנת מעבר לפסולת, ללא רישיון עסק – עבירה לפי תקנות 2 עד 6 לתקנות רשוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת) – התשנ"ח – 1998 + סעיפים 10א ו-14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הפעלת עסק של הובלת פסולת ממשאיות ללא רישיון – עבירות לפי סעיף 14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הפעלת אתר לסילוק פסולת – עבירות לפי תקנות 9 ו-12 לתקנות מניעת מפגעים (מניעת זהום וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן – 1990 + סעיף 11 (א) לחוק מניעת מפגעים, התשכ"א – 1961 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); השלכת פסולת ברשות הרבים - עבירה לפי סעיף 2 + 13 (ב) (1) ו-13 (ג) (1א) (א) + סעיף 13 (ח) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה – עבירה לפי סעיף 13 (ב) (4א) ו-7 (ד) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הנאשמים 3 ו-4 הורשעו בנוסף בעבירות הבאות: הפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 15 + 10א + 14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968, יחד עם תקנות 2 עד 6 לתקנות רשוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח – 1998 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 11ג + 11 (א) לחוק מניעת מפגעים – התשכ"א – 1961 יחד עם תקנות 9 ו-12 לתקנות מניעת מפגעים (מניעת זהום וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן – 1990 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 15 + 2 + 7 (ד) + 13 (ב1), 13 (ג) (1א) (א) + 13 (ב) (4א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (ריבוי עבירות); הנאשמים 1, 3 ו- 5 הורשעו בנוסף גם בעבירות הבאות: הפעלת תחנת מעבר לפסולת, ללא רישיון עסק – עבירה לפי תקנות 2 עד 6 לתקנות רשוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת) – התשנ"ח – 1998 + סעיפים 10א ו-14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הפעלת עסק של הובלת פסולת ממשאיות ללא רישיון – עבירות לפי סעיף 14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הפעלת אתר לסילוק פסולת – עבירות לפי תקנות 9 ו-12 לתקנות מניעת מפגעים (מניעת זהום וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן – 1990 + סעיף 11 (א) לחוק מניעת מפגעים, התשכ"א – 1961 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); השלכת פסולת ברשות הרבים – עבירה לפי סעיף 2 + 13 (ב) (1) ו-13 (ג) (1א) (א) + סעיף 13 (ח) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה – עבירה לפי סעיף 13 (ב) (4א) ו-7 (ד) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הנאשם 3 הורשע בנוסף גם בעבירות הבאות: הפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 15 + 10א + 14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968, יחד עם תקנות 2 עד 6 לתקנות רשוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח – 1998 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 11ג + 11 (א) לחוק מניעת מפגעים – התשכ"א – 1961 יחד עם תקנות 9 ו-12 לתקנות מניעת מפגעים (מניעת זהום וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן – 1990 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 15 + 2 + 7 (ד) + 13 (ב1), 13 (ג) (1א) (א) + 13 (ב) (4א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ריבוי עבירות); הנאשמת 5: הורשעה בנוסף בארוע מס' 172957/22 מחודש מרץ-אפריל 2022 - ניהול תחנת מעבר במקרקעין הסמוכים למקרקעין נשוא כתב האישום המתוקן.

ע"פ (מחוזי חיפה) 53133-07-11 עאסי שעבאן נ' מדינת ישראל (12.1.2012): המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של איסור ליכלוך והשלכת פסולת ברבים, מיטרד לציבור וניהול עסק ללא רישיון.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקשת, ציין כי ראוי להטיל גם מאסרים מותנים, קבע כי המתחמים גבוהים יותר מאשר אלו שהציג בית משפט קמא – כך לדברי ערכאת הערעור: "סבורים אנו שהמתחמים המקובלים בפסיקה הרלוונטית גבוהים מאלה שהציב בית משפט קמא. בקביעת שיעורי הקנס, הבאנו אפוא בחשבון את מתחמי הענישה המקובלים בפסיקה כשמטרת הפסיקה היא להרתיע את הנאשמים מלהתייחס בהפקרות לאיכות הסביבה", לאחר שנלקח בחשבון שאחת המשאיות היתה תפוסה תקופה ארוכה, וכי אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם משיבים כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הוטלו על המשיבים הקנסות הבאים: 60,000 ₪, 25,000 ₪ ו- 15,000 ₪ בהתאמה, הוגדלו ההתחייבויות ועל משיבים 2 ו-3 והוטלו מאסרים מותנים בני 3 חודשים למשך שנתיים.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): נוכח כל האמור לעיל, בשים לב לרמת הענישה הנוהגת, ונסיבות ביצוע העבירה, בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו ולתכלית הקנסות והצורך המשמעותי בהרתעת היחיד והרבים, יש להשית על הנאשמים ענישה כלכלית מרתיעה, לצד עונש מאסר בפועל, לנאשם 3, שהינו כאמור הדמות המרכזית באופרציה העבריינית מושא כתב האישום, אך אם כי בנסיבותיו, העונש יהיה בעבודות שירות ולא בכליאה ממשית.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 1 – קנס בסך 250,000 ₪ או 250 ימי מאסר חלף הקנס למנהל הנאשמת.