כתב אישום: עבירות מגונה והטרדה מינית נגד מנהל בכיר בשב"ס

בחודש מרץ 18' ניפתחה נגד העותר חקירה על ידי היחידה הארצית לחקירות סוהרים (להלן: "יאח"ס") בחשד לבצוע עבירות של הטרדה מינית, מעשה מגונה, שבוש הליכי חקירה והדחה באיומים (להלן: "העבירות") בגין תלונה שהגיש נגדו אסיר ששהה בבית מעצר במיגרש הרוסים (להלן: "האסיר" או "המתלונן").

בנוסף, השיג על הראיון שקיים ממ"ז מרכז בעיניינו של העותר וטען כי המלצת הממ"ז התגבשה מבלי שנערך לעותר "שימוע אמיתי" בבחינת "גיבשתי דיעה לפני שהגעת ואני לא מתכוון לשנות אותה". עם זאת, ב"כ העותר אישר כי מרשו ניהל עם האסיר שיחה "שהיתה עשויה להחשב לא ראויה בנסיבות אחרות ואולם בהקשר המאוד מסוים בו עלו הדברים, ההתייחסות של מרשי הייתה ראויה ובודאי לא בגדר עבירה" (נספח מש/6 לתגובת שב"ס).

לעניין זה, ר' בג"צ 2234/06 שאדי שרוף נ' נציב שירות בתי הסוהר מפי המשנה לנשיאה (כתארו אז), השופט ריבלין: "אין כל ספק כי העותר נחשד – בשני מקרים נפרדים – בעבירות חמורות השומטות את הקרקע מתחת להתאמתו לשרת כסוהר. במקרה אחד הוחלט על הגשת כתב אישום נגדו. במקרה אחר מיתנהלת חקירה ובמסגרתה הורה בית משפט על מעצרו. אכן, האישומים והחשדות טרם באו לכלל הרשעה, אך השאלה שבפנינו היא האם חרג המשיב מסמכותו או ממיתחם הסבירות והמידתיות שבגדרו עליו לפעול, עת הורה כבר בשלב זה על פיטורי העותר. לא נמצאה לנו חריגה כזו. אין מקובלת עלינו טענת העותר, לפיה בנסיבות העניין רק הרשעה יהא בה כדי לבסס הוכחה מספקת המצדיקה פיטורין.

סמכות הפיטורין קבועה בסעיף 110 עא' לפקודה והיא חלה גם במקרה בו זוכה סוהר מהליך משמעתי או פלילי, אם הנציב או מי שהוסמך על ידו סבור שאינו מתאים להמשיך ולשרת ובילבד שסוהר בכיר לא יפוטר אלא באישור השר (לא חל בעניינינו – ו.מ).

...

המסקנה לפיה המשך שרות העותר בשב"ס "עלול להביא לפגיעה במשמעת הארגון ובתדמיתו" מעוגנת היטב ומבססת את ההחלטה, מצביעה על סבירותה ועל הלימה בינה לבין תכליות שב"ס ומטרותיו.

לפיכך, אני מורה על דחיית העתירה.

העותר ישלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.

רקע נגד המבקש, אשר כיהן בתקופה הרלוואנטית בשורה של תפקידים בכירים במשטרת ישראל, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת מירמה והפרת אמונים ושלוש עבירות מין בשמונה פרשות שונות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי (מפי השופטת העמיתה מ' דיסקין, ובהסכמת השופט מ' לוי והשופטת ג' רביד) קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום, והרשיע את המבקש בעבירה של מירמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין; ובעבירה של הטרדה מינית לפי סעיפים 5(א) ו-3(א)(6)(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית (בגין הפרשה השביעית בכתב האישום).

כך, בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס פ"ד נט(4) 385 (להלן: עניין שבס), בו נקבעה ההלכה המנחה ביחס ליסודותיה של עבירת המירמה והפרת האמונים, הרשיע בית משפט זה את הנאשם, שהיה המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, בשתי עבירות של מירמה והפרת אמונים בשל מיגוון פעולות שביצע בשתי פרשות שונות (ובשני אישומים שונים), תוך ניצול משרתו לצורך קבלת טובות הנאה.

אציע איפוא לחברי ולחברתי לקבל את העירעור לגופו, באופן שהמבקש יזוכה מבצוע העבירה של מירמה והפרת אמונים בה הורשע בבית המשפט המחוזי, תוך שנותיר על כנה את הרשעתו בעבירה אחת של מעשה מגונה (בה הורשע בבית משפט השלום) ובעבירה אחת של הטרדה מינית (בה הורשע בבית המשפט המחוזי).

...

המשנה לנשיאה השופטת י' וילנר: לאחר שעיינתי בחוות הדעת של חבריי, המשנה לנשיאה נ' הנדל והשופט י' אלרון, אני מצטרפת לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ולמסקנתו, שלפיה מעשה של הפרת אמונים יכול להתבטא בחזרה שיטתית ומתמשכת על פעולות פסולות שביצע עובד הציבור במסגרת תפקידו, ואשר הצטברותן מובילה לפגיעה מהותית בערכים שביסוד העבירה, וזאת אף אם כל פעולה כשלעצמה אינה חוצה את הרף הפלילי.

אני סבורה כי הדברים האמורים באשר לצבירה השיפוטית נכונים אף ביחס לעבירת הפרת האמונים – שהיא אחת מאותן עבירות שבהן ניתן ליישם בנסיבות המתאימות פרקטיקה של צבירה שיפוטית, ולהשקיף, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה ובחוות דעתו של המשנה לנשיאה, על צבר של פעולות, שאינן פליליות כל אחת כשלעצמה, כמעשה פלילי אחד.

על רקע כל האמור לעיל, אני מצטרפת בהסכמה לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה נ' הנדל.

רקע הדברים נגד המבקש, ניצב בדימוס במשטרת ישראל, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מירמה והפרת אמונים וכן שלוש עבירות מין בגין שמונה פרשות שונות שהתרחשו בטווח השנים שבין 2012-2007, בעת שכיהן בשורת תפקידים בכירים במישטרה.

על פי האמור בכתב האישום, המבקש טיפל מתוקף תפקידו בבקשות שונות של שוטרות (מעבר יחידה, איוש תפקיד, יציאה ללימודים וכיו"ב), חרף ניגוד עניינים שבו היה מצוי בשל קשרים אינטימיים שניהל בהסכמה עם אותן שוטרות באותה עת או עובר למועד הטיפול בבקשות.

בחלק מן הפרשות יוחס למבקש בנוסף גם ביצוע עבירות מין בשוטרות שהיו כפופות לו (שתי עבירות של מעשה מגונה ועבירת אחת של הטרדה מינית).

ביום 24.4.2018 הרשיע בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ב' שגיא) את המבקש בעבירה אחת של מעשה מגונה בגין אחת הפרשות וזיכה אותו מיתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

סעיף 284 לחוק העונשין קובע כי "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים". יסודות עבירה זו ותחומי התפרשותה נדונו בבית משפט זה בהרכב מורחב של תשעה שופטים עוד בשנת 2004, בעיניין שבס.

...

דעת הרוב בפסק הדין הצביעה על המבחנים הרלוונטיים (עוצמת ניגוד העניינים, הסטייה מן השורה ומעמדו של עובד הציבור) ועל האופן שבו יישומם של מבחנים אלה במקרה דנן מוביל למסקנה כי התנהגותו של המבקש "נופלת הרחק מעבר לאזור 'האפור' שעליו חולש הדין המשמעתי, ובתוככי העבירה הפלילית של הפרת אמונים" (פסקאות 28-24 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה הנדל).

שאר הטענות שהעלה המבקש באשר לסתירה שבין פסק הדין לעקרונות היסוד של הדין הפלילי, אף הן דינן להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

על פי עובדות כתב האישום שבו הודה הנאשם, במועד הרלוואנטי שירת הנאשם כסוהר בשירות קבע האחראי על כניסת מבקרים בבית המשפט הצבאי שבבית הסוהר עופר.

כתב האישום מונה ארבעה אישומים שבכל אחד מהם מתוארים מעשים של הטרדה מינית של הנאשם נגד ארבע מתלוננות, שהתבטאו באמירות ורמיזות שונות בנושאים מיניים כמפורט בכתב האישום.

הנאשם הודה והורשע בארבע עבירות של הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(6)(ג) בצרוף סעיף 5 (א) לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998, ובאשום הראשון גם בעבירה של מעשה מגונה בהסכמה ותחת מרות לפי סעיף 348(ה) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

הנאשם אדם בוגר בתפקיד בכיר מזה של המתלוננות, ובאספקטים שונים ממונה עליהן.

הוא מנע את הצורך בניהול המשפט ובכך חסך זמן ואף מנע מן המתלוננות את ההתמודדות הכרוכה בכך.

...

ב"כ המאשימה טענה כי בשל הדפוס הדומה באישומים השונים יש לקבוע מתחם ענישה לכל האישומים יחד ולא לכל אירוע בפני עצמו, ואף אני סבורה כך. לעניין מתחם העונש ההולם טענה כי טווח הענישה על עבירות מסוג זה רחב והוא נע בין של"צ לבין מאסר בן למעלה משנה.

ב"כ הנאשם לא חלק על המתחם, ואף אני מקבלת אותו.

לנוכח כל האמור ובעיקר עקב ריבוי המעשים והשיטתיות שבהם, אני סבורה שאין מקום להסתפק בעונש של שירות לתועלת הציבור בלבד ויש להטיל על הנאשם עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות.

על כן אני דנה את הנאשם לעונש כדלקמן: מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות למשך שלושה חודשים.

נטען, כי בעת שהנאשם עבד כמנהל אגף בשירות בתי הסוהר בבית הסוהר "גבעון", ובאותה עת שא.א. (אזרחית נגריה שהגיעה לישראל כמבקשת מקלט) הייתה עצורה בו, בתאריך 26.2.19 היא הגיעה אל משרדו של הנאשם כדי לקבל כרטיס חיוג לטלפון, ואז הוא שאל אותה שאלות כלליות באשר לנסיבות הגעתה לישראל, בהמשך הורה לה לעמוד לצד שולחנו במקום נסתר מעיני העוברים ומצלמות האבטחה - היא עשתה כן - ואז שאל אותה הנאשם "האם היא בן או בת", היא השיבה לו שהיא נקבה, לאחר מכן הנאשם לחץ על החזה שלה מעל בגדיה, תוך ששאל אותה האם החזה שלה "אמתי" - היא השיבה לו בחיוב, הנאשם הרים את חולצתה ומישש את חזה עד אשר היא הפסיקה את מעשיו ועזבה את המקום.

אכן, יפים דברים של בית-המשפט העליון בע"פ 7606/11 פלוני נגד מדינת ישראל, תק-על 2013(1), 7721: "בהחלט היה מקום לצפות לגילוי סממני כאב, בכי, הבעת רגש וכיוצא בתגובות הללו, שייתנו ביטוי לתחושות אנושיות טבעיות אצל פלונית בעקבות החוויות הטראומטיות שהן פועל יוצא הכרחי מן המעשים שבוצעו בה. בדעת המיעוט אכן הודגשה העדות האינפורמטיבית הדלה, העידר בכי ולא סערת רגשות, טון דיבור שלא שידר מצוקה. אלא שגם זאת ידענו, ובית המשפט המחוזי נתן דעתו לכך בדעת הרוב, באופן משכנע, כי גם תגובה אנמית ואף אפתית שכזו, מאפיינת קרבנות עבירות מין, ניסיונות להדחיק את אשר ארע, לצמצם את ההתייחסות הרגשית, כמנגנון הגנה". התגובות הפסיביות הראשוניות מן המפגשים שלה עם הנאשם בהחלט מתיישבות עם מיהותה של המתלוננת – מהגרת בארץ זרה, שאינה ערה לתרבות הארץ ולכללי ההיתנהגות הנוהגים בה, אשר עיכלה את מעשיו של הנאשם לאחר הארוע השני, והבינה כי הוא ביצע בה מעשים אסורים שעליה לחשוף אותם ולפיכך ניהלה את הרישום שיתואר בהמשך.

במענה לשאלות בחקירה הנגדית, היא הסבירה היטב מדוע לא הגישה תלונה לשלטונות הכלא או לקצונה הבכירה על מעשיו של הנאשם, לפחות לאחר הארוע השני, ואני מקבל את הסבריה (עמוד 70 שורה 19 והלאה).

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם ביחס לכתב-האישום, בעבירות כדלקמן: באישום הראשון, עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 והטרדה מינית לפי סעיף 3 (א) (4) + 3 (א) (6) (ח) + 5 (א) רישא לחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח – 1998.

...

איני מקבל את טענת הנאשם בסיכומיו, כי עדה זו פעלה באופן מניפולטיבי כדי להפליל את הנאשם (סעיף 21 לסיכומים).

אני דוחה את טענתו כי אביטל לקחה אותו כ"פרויקט" (עמוד 55 שורה 20) מאז שהיא שמעה שהוא לא מעוניין שהיא תעבוד באותו אגף ולכן העלילה עליו עלילת כזב.

לא שוכנעתי בטענתו של הנאשם, שהמתלוננת העלילה עליו עלילת כזב רק משום "שהיא רצתה להישאר כמה שיותר בארץ ולא לטוב בחזרה" (עמוד 40 שורה 29), שהרי ראינו כי כאשר העידה במשפט היא כבר הייתה במצב של משוחררת אשר קיבלה מקלט באוסטרליה, ואשר הייתה צפויה לעזוב את הארץ בימים הקרובים לאחר עדותה.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם ביחס לכתב-האישום, בעבירות כדלקמן: באישום הראשון, עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 והטרדה מינית לפי סעיף 3 (א) (4) + 3 (א) (6) (ח) + 5 (א) רישא לחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח – 1998.