כתב אישום: עבירות בטיחות בעבודה באתר בנייה בשדרות

הנאשם ריאד ברבור (להלן- הנאשם) הואשם בצוותא עם עוד שני נאשמים- ב.ד.ס.י השקעות בע"מ (להלן- החברה) וסלומון בוטבול (להלן- בוטבול)- בעבירות שונות שעניינן אי נקיטת אמצעי בטיחות בעבודה בקשר לעבודות בניה שבוצעו ביום 29.8.10 באתר בשדרות מוריה 44 בחיפה, בו ניבנה חניון תת קרקעי ומעליו מבנה (להלן- האתר).

המאשימה עותרת כי בנוסף להשתת קנס כספי, יוטל מאסר במקרה וזה לא ישולם, וכי הנאשם יחוייב גם לחתום על התחייבות להימנע מבצוע העבירות נושא כתב האישום למשך שלוש שנים, וזאת בגובה של הקנס המאקסימאלי.

כך למשל, בת"פ (איזורי נצ') 4552-02-15 מדינת ישראל-משרד הכלכלה נ' בר ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ (6.9.2015), הורשעה הנאשמת בעבירות שונות, ובהן: אי הודעת פרטי בניה, בנגוד לפקודת הבטיחות בעבודה; אי הודעה על מינוי מנהל עבודה, בנגוד לתקנות עבודות הבניה; העידר השגחה על ידי מנהל עבודה, בנגוד לתקנות עבודות הבניה; אי הצגת שלט באתר הבניה, בנגוד לתקנות עבודות הבניה; אי גידור משטחי עבודה ומדרכת מעבר, בנגוד לתקנות עבודות הבניה; ציוד ואביזרי חשמל לא תקניים, בנגוד לתקנות עבודות הבניה; אי אספקת ציוד מגן, בנגוד לתקנות ציוד מגן; אי הדרכה, אי מסירת מידע בכתב בדבר סיכונים ואי ניהול פנקס הדרכה, בנגוד לתקנות הדרכת עובדים.

...

עוד טעם המביא למסקנה כי עסקינן באירוע אחד הינו כי על אף שהתאונה גרמה לפטירתו של המנוח, לא הוכח - ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי - כי תוצאה טרגית זו הינה תולדה של העבירות שנעברו על ידי הנאשם.

לאור זאת, אני קובע כי מדובר בעבירות שהן בגדר אירוע אחד שמוצדק לקבוע בגינו מתחם ענישה כולל אחד, באופן שייקח בחשבון את שילוב העבירות (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- החוק); ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל, פס' 21-25 לפסק הדין (3.9.2015); ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ, פס' 15-17 לפסק הדין (8.11.2014); ע"פ (ארצי) 32385-05-14 שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 24-25 לפסק הדין (13.8.2015)).

מתחם הענישה ההולם לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובע כי בנוגע לנאשם, יש להעמיד את מתחם הענישה בטווח שבין 35% מהקנס המירבי ל- 55% לקנס המירבי.

רקע הצריך לעניין כנגד הנאשמים הוגש ביום 30.07.19 כתב אישום המייחס להם 3 אישומים בגין עבירות לכאורה על פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 (הפקודה); תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997 (תקנות ציוד מגן אישי); תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988 (תקנות עבודות בנייה); תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007 (תקנות עבודה בגובה); וחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954 (חוק ארגון הפיקוח על העבודה) (להלן – כתב האישום המקורי).

הנאשמים הודו בעובדות הבאות: · בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום שימשה הנאשמת 1 (החברה) כמבצעת בנייה באתר הממוקם בשדרות נים, פינת הרצל בראשון לציון (האתר) שם בנתה מבנה קניון ומגדל משרדים; · ההחברה היא קבלן רשום בפנקס הקבלנים המנוהל במשרד הבינוי והשיכון; · הנאשם 2 (נדב) שימש בתקופה הרלוואנטית כמנהל (סמנכ"ל תשתיות ובינוי) בחברה (הנאשמים כפרו בהיותו של נדב מנהל פעיל ואחראי לבצוע העבודות באתר); · הנאשם 3 (חמיס) שימש בתקופה הרלוואנטית כמנהל עבודה ממונה מטעם החברה; · בתאריכים 7.12.15, 5.1.16 ו-25.2.16, ביצעו מפקחי העבודה המוסמכים מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (מפקח העבודה), ביקורות באתר (הנאשמים כפרו במימצאי הבקורת); · בעקבות הביקורות שבוצעו באתר על ידי מפקחי העבודה בתאריכים 7.12.16 ו-5.1.16, ולאור ליקויי הביטחות שנמצאו, הוצאו צוי הביטחות הבאים שתוקפם מיידי: (א) צו בטיחות מספר 52080, האוסר על ביצוע עבודה בגובה ללא הבטחת עובד במערכת מתאימה למניעת או בלימת נפילה מגובה; (ב) צו בטיחות מספר 52098, האוסר על ביצוע עבודות כלשהן ממשטחי עבודה ומדרכות מעבר בלתי תקינים מהם עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים.

...

בנסיבות העניין, סבורני כי בדין נקבע כי המעשה בגינו הורשע המבקש איננו קל ערך כדי ’זוטי דברים‘ (הגם שעמדו ברקע העניין נסיבות מקלות שונות).

סוף דבר אינני רואה מקום להיעתר לבקשה.

גם לא עבור בקשת מידע לשם הוכחת טענה זו. לפיכך הבקשה נדחית.

על פי האישום הראשון, ביום 5.1.16, במסגרת הבקורת שערכו מפקחי העבודה, נימצאו באתר העבירות וליקויי הבטיחות הבאים: (א) חמיס (הנאשם 3) לא השגיח השגחה נאותה ולא נקט אמצעים לוודא שהעובדים אלסיאלם ג'מאל, דאר אבו ראסם וזערורה זיאד, משתמשים בציוד מגן אישי כראוי; (ב) חמיס לא גידר את משטחי העבודה ומדרכות המעבר שמהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטר באמצעות אזן יד, אז תיכון ולוחות רגליים; במעשיו ובמחדליו המתוארים בכתב האישום, עבר חמיס ארבע עבירות: חובת ממונה על העבודה – תקנה 1 ותקנה 8(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997, וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודת הביטחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 (3 עבירות); גידור – תקנה 5 ותקנה 9(א) לתקנות הביטחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988 וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה (עבירה אחת).

הנאשמים הודו בעובדות הבאות: · בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום שימשה הנאשמת 1 (החברה) כמבצעת בנייה באתר הממוקם בשדרות נים, פינת הרצל בראשון לציון (האתר) שם בנתה מבנה קניון ומגדל משרדים; · ההחברה היא קבלן רשום בפנקס הקבלנים המנוהל במשרד הבינוי והשיכון; · הנאשם 2 (נדב) שימש בתקופה הרלוואנטית כמנהל (סמנכ"ל תשתיות ובינוי) בחברה (הנאשמים כפרו בהיותו של נדב מנהל פעיל ואחראי לבצוע העבודות באתר); · הנאשם 3 (חמיס) שימש בתקופה הרלוואנטית כמנהל עבודה ממונה מטעם החברה; · בתאריכים 7.12.15, 5.1.16 ו-25.2.16, ביצעו מפקחי העבודה המוסמכים מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (מפקח העבודה), ביקורות באתר (הנאשמים כפרו במימצאי הבקורת); · בעקבות הביקורות שבוצעו באתר על ידי מפקחי העבודה בתאריכים 7.12.16 ו-5.1.16, ולאור ליקויי הביטחות שנמצאו, הוצאו צוי הביטחות הבאים שתוקפם מיידי: (א) צו בטיחות מספר 52080, האוסר על ביצוע עבודה בגובה ללא הבטחת עובד במערכת מתאימה למניעת או בלימת נפילה מגובה; (ב) צו בטיחות מספר 52098, האוסר על ביצוע עבודות כלשהן ממשטחי עבודה ומדרכות מעבר בלתי תקינים מהם עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים.

...

המדינה טענה מנגד שדי בראיות שהוגשו כדי לעמוד בסף הנדרש על מנת שלא להיעתר לבקשה, ואף מעבר לכך.

לאחר עיון בטענות הצדדים וראיותיהם, ומתוך תשומת לב לעובדה שאין להציב רף גבוה לראיות התביעה בשלב זה ולא לדקדק אחר מהימנות העדים ומשקל ראיותיהם, אני סבורה שאין מקום לקבל את הבקשה.

סוף דבר בהמשך לדיון לעיל ולאחר בחינת ראיות הצדדים וראיותיהם, הבקשה נדחית.

בהתאם להכרעת הדין מיום 30.9.21 הנאשמים הורשעו בעבירות כדלקמן: · הנאשמת 1 בעבירה של אי הצבת שלט במקום בולט לפי תקנה 7 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988 וכן לפי סעיפים 191 ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970; ועבירה של העסקת עובדים בגובה ללא חיבור לרתמת בטיחות לפי תקנה 8(א)(1) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007 וכן לפי סעיפים 191 ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970.

בעלי השליטה והחברה עצמה מצויים בשדרות ומתגוררים בה, החברה מעסיקה 67 עובדים ישראליים מרביתם בעלי מישפחות צעירות כאשר 98% מהם תושבי הדרום ועוטף עזה וכן מעסיקה החברה באופן ישיר 44 עובדים פלסטינאיים ו-185 עובדים זרים והקף האנשים המועסקים על ידה כקבלני משנה מגיעים למספרים כפולים ומכופלים.

מדובר בערך חברתי בסיסי ומוגן מן הדרגה הראשונה כאשר גם כשלא נגרמת פגיעה בפועל, עצם העמדת מבצע העבודה באתר בסיכון לפגיעה בחייו או בשלמות גופו היא פסולה (ראו בעיניין זה גם עפ (ארצי) 1002/04 רזפול בע"מ נ' מדינת ישראל 27.3.06 אשר לשעור הקנס - בדיקת מדיניות הענישה הנהוגה מעלה כי בתי הדין נהגו להטיל על מורשעים בעבירות שעניינן הפרת הוראות בטיחות בעבודה, עונשים הנעים בין 25% ל-50% מהקנס המירבי (ראו תפ (ת"א) 57761-02-14 מדינת ישראל נ' אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (17.11.16); תפ (ת"א) 44094-11-14 מדינת ישראל נ' דבוש גל (2.5.16); תפ (נצ') 4552-02-15 מדינת ישראל נ' בר ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ (6.9.15); תפ (ב"ש) 21828-05-14 מדינת ישראל נ' א.פ. פורמייקה סנטר (1998) בע"מ (26.7.15).

שיעור הקנס המירבי המוטל על עבירה של אי הצבת שלט במקום בולט עומד על סך של 14,400 ₪ ואילו שיעור הקנס המירבי לכל אחת מיחידות העבירה הנותרות (2 יחידות עבירה של העסקת עובדים בגובה ללא חיבור לרתמת בטיחות ו-5 יחידות עבירה של אי גידור משטחי עבודה) שבצידה סכנה לחבלת גוף או מוות עומד על סך של 29,200 ₪ אשר לנסיבות הכרוכות בבצוע העבירה – הנאשמים טענו, כי מדובר בארוע שהתרחש לפני שנים רבות שההליך המשפטי הוגש בחלוף שנתיים כאשר טרם הגשת כתב האישום נעשתה ביקורת אחת ולא הוצא צו בטיחות או הוטל קנס מנהלי וכי מדובר באכיפה בררנית.

...

אשר למתחם הענישה ההולם - לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה הנוכחי: את תכלית תקנות הבטיחות בעבודה שנועדה להגן על שלמות גופו של העובד בזמן עבודתו מחד גיסא, ואת העובדה כי מדובר בעבירות שנעברו בשנת 2016 כאשר מיני אז ועד היום לא נטען לקיומן של עבירות נוספות, מאידך גיסא, לאחר שבחנתי את מדיניות הענישה כעולה מגזרי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי, לאחר שנתתי דעתי לעובדה כי מדובר באירוע אחד הכולל מספר מעשים, ובהינתן מתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שבהן הורשעו הנאשמים, - מצאתי כי מתחם העונש ההולם עומד על 25% ל-50% מהקנס המרבי.

לאחר שבחנתי את חומרת הנסיבות שבהן הורשעה הנאשמת 1, את כלל העבירות שעניינן העסקת עובדים תוך התעלמות מהסכנות העומדות לשלמות גופם ואת מתחם העונש ההולם, מצאתי כי הגם שהקנס המקסימאלי עומד על 72,800 ₪, בהינתן כי מדובר בהרשעתה הראשונה, יש להעמיד את הקנס המוטל על הנאשמת 1 על סך של 20,000 ₪.

בהתחשב באמור, הנני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים:- א. על הנאשמת 1 מוטל קנס בשיעור כולל של 20,000 ₪.

על פי האישום הראשון, ביום 5.1.16, במסגרת הבקורת שערכו מפקחי העבודה שערכו מפקחי העבודה, נימצאו באתר העבירות וליקויי הבטיחות הבאים: (א) חמיס לא השגיח השגחה נאותה ולא נקט אמצעים לוודא שהעובדים אלסיאלם ג'מאל, דאר אבו ראסם וזערורה זיאד, משתמשים בציוד מגן אישי כראוי; (ב) חמיס לא גידר את משטחי העבודה ומדרכות המעבר שמהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטר באמצעות אזן יד, אז תיכון ולוחות רגליים; במעשיו ובמחדליו המתוארים בכתב האישום, נטען שחמיס עבר ארבע עבירות: חובת ממונה על העבודה – תקנה 1 ותקנה 8(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997, וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודת הביטחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 (3 עבירות); גידור – תקנה 5 ותקנה 9(א) לתקנות הביטחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988 וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה (עבירה אחת).

הנאשמים הודו בעובדות הבאות: בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום שימשה החברה כמבצעת בנייה באתר הממוקם בשדרות נים, פינת הרצל בראשון לציון (האתר) שם בנתה מבנה קניון ומגדל משרדים; ההחברה היא קבלן רשום בפנקס הקבלנים המנוהל במשרד הבינוי והשיכון; נדב שימש בתקופה הרלוואנטית כמנהל (סמנכ"ל תשתיות ובינוי) בחברה (הנאשמים כפרו בהיותו של נדב מנהל פעיל ואחראי לבצוע העבודות באתר); חמיס שימש בתקופה הרלוואנטית כמנהל עבודה ממונה מטעם החברה; בתאריכים 7.12.15, 5.1.16 ו-25.2.16, ביצעו מפקחי העבודה המוסמכים מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (מפקח העבודה), ביקורות באתר (הנאשמים כפרו במימצאי הבקורת); בעקבות הביקורות שבוצעו באתר על ידי מפקחי העבודה בתאריכים 7.12.16 ו-5.1.16, ולאור ליקויי הביטחות שנמצאו, הוצאו צוי הבטיחות הבאים שתוקפם מיידי: (א) צו בטיחות מספר 52080, האוסר על ביצוע עבודה בגובה ללא הבטחת עובד במערכת מתאימה למניעת או בלימת נפילה מגובה; (ב) צו בטיחות מספר 52098, האוסר על ביצוע עבודות כלשהן ממשטחי עבודה ומדרכות מעבר בלתי תקינים מהם עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים.

...

במכלול הדברים, שוכנעתי שחמיס לא עמד ברמת הזהירות הנדרשת ממנו כמנהל עבודה, שכן היה עליו לדאוג מראש ובעוד מועד לכך שיהיה לצדו עוזר ואף עוזרים, בתקן מנהל עבודה לא רשמי או תחת כותרת אחרת.

וכן נקבע, בהקשר של צו לביזיון בית משפט, שלא ניתן להיעתר לבקשה למתן צו "למנוע מטרדים נוספים" בהיותו צו כללי שלא ניתן לאוכפו (ת"א (ראשון לציון) 20663-03-10 מאיר ורדי נ' חב' א.ב. שיקום נתניה 1997 בע"מ (11.10.15)): "למעט עתירת המבקש "למנוע מטרדים נוספים" בכתב התביעה, לא פורטו אותם מטרדים נוספים במסגרת ההליך ואף לא ניתנה התייחסות כלשהי בפסק הדין למטרדים נוספים.

סוף דבר החברה ונדב מזוכים מהאישומים שיוחסו להם להפרת צווי בטיחות.