בהתאם להכרעת הדין מיום 30.9.21 הנאשמים הורשעו בעבירות כדלקמן:
· הנאשמת 1 בעבירה של אי הצבת שלט במקום בולט לפי תקנה 7 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988 וכן לפי סעיפים 191 ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970; ועבירה של העסקת עובדים בגובה ללא חיבור לרתמת בטיחות לפי תקנה 8(א)(1) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007 וכן לפי סעיפים 191 ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970.
בעלי השליטה והחברה עצמה מצויים בשדרות ומתגוררים בה, החברה מעסיקה 67 עובדים ישראליים מרביתם בעלי מישפחות צעירות כאשר 98% מהם תושבי הדרום ועוטף עזה וכן מעסיקה החברה באופן ישיר 44 עובדים פלסטינאיים ו-185 עובדים זרים והקף האנשים המועסקים על ידה כקבלני משנה מגיעים למספרים כפולים ומכופלים.
מדובר בערך חברתי בסיסי ומוגן מן הדרגה הראשונה כאשר גם כשלא נגרמת פגיעה בפועל, עצם העמדת מבצע העבודה באתר בסיכון לפגיעה בחייו או בשלמות גופו היא פסולה (ראו בעיניין זה גם עפ (ארצי) 1002/04 רזפול בע"מ נ' מדינת ישראל 27.3.06
אשר לשעור הקנס - בדיקת מדיניות הענישה הנהוגה מעלה כי בתי הדין נהגו להטיל על מורשעים בעבירות שעניינן הפרת הוראות בטיחות בעבודה, עונשים הנעים בין 25% ל-50% מהקנס המירבי (ראו תפ (ת"א) 57761-02-14 מדינת ישראל נ' אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (17.11.16); תפ (ת"א) 44094-11-14 מדינת ישראל נ' דבוש גל (2.5.16); תפ (נצ') 4552-02-15 מדינת ישראל נ' בר ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ (6.9.15); תפ (ב"ש) 21828-05-14 מדינת ישראל נ' א.פ. פורמייקה סנטר (1998) בע"מ (26.7.15).
שיעור הקנס המירבי המוטל על עבירה של אי הצבת שלט במקום בולט עומד על סך של 14,400 ₪ ואילו שיעור הקנס המירבי לכל אחת מיחידות העבירה הנותרות (2 יחידות עבירה של העסקת עובדים בגובה ללא חיבור לרתמת בטיחות ו-5 יחידות עבירה של אי גידור משטחי עבודה) שבצידה סכנה לחבלת גוף או מוות עומד על סך של 29,200 ₪
אשר לנסיבות הכרוכות בבצוע העבירה – הנאשמים טענו, כי מדובר בארוע שהתרחש לפני שנים רבות שההליך המשפטי הוגש בחלוף שנתיים כאשר טרם הגשת כתב האישום נעשתה ביקורת אחת ולא הוצא צו בטיחות או הוטל קנס מנהלי וכי מדובר באכיפה בררנית.
...
אשר למתחם הענישה ההולם - לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה הנוכחי: את תכלית תקנות הבטיחות בעבודה שנועדה להגן על שלמות גופו של העובד בזמן עבודתו מחד גיסא, ואת העובדה כי מדובר בעבירות שנעברו בשנת 2016 כאשר מיני אז ועד היום לא נטען לקיומן של עבירות נוספות, מאידך גיסא, לאחר שבחנתי את מדיניות הענישה כעולה מגזרי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי, לאחר שנתתי דעתי לעובדה כי מדובר באירוע אחד הכולל מספר מעשים, ובהינתן מתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שבהן הורשעו הנאשמים, - מצאתי כי מתחם העונש ההולם עומד על 25% ל-50% מהקנס המרבי.
לאחר שבחנתי את חומרת הנסיבות שבהן הורשעה הנאשמת 1, את כלל העבירות שעניינן העסקת עובדים תוך התעלמות מהסכנות העומדות לשלמות גופם ואת מתחם העונש ההולם, מצאתי כי הגם שהקנס המקסימאלי עומד על 72,800 ₪, בהינתן כי מדובר בהרשעתה הראשונה, יש להעמיד את הקנס המוטל על הנאשמת 1 על סך של 20,000 ₪.
בהתחשב באמור, הנני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים:-
א. על הנאשמת 1 מוטל קנס בשיעור כולל של 20,000 ₪.