כתב אישום: סיכון חיי אדם, התפרצות, גניבה, תקיפת שוטרים

על פי כתב האישום, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, ביום 9.3.2020 בשעת צהריים, הגיעו הנאשמים ברכבו של נאשם 2, מסוג "סוברו B4" שמספרו 17-356-75 (להלן: "הרכב"), אל רחוב שמעון אבידן 18 בחולון (להלן: "המקום" או "הזירה"), שם התגורר אלי דהן (להלן: "אלי"), עמו היה לנאשם 1 סיכסוך שטיבו אינו ידוע.

הרתעת היחיד והרבים בקביעת עונשם של כל אחד מהנאשמים במסגרת מיתחמי הענישה שנקבעו בעיניינם הבאתי בחשבון את חומרת עבירת נשיאת נשק, ובעניינו של נאשם 1 גם את השמוש בנשק באיזור מגורים באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם, את מדיניות הענישה ובכללה התכלית ההרתעתית עליה עמדתי, והחובה של מערכת המשפט לתרום את חלקה למיגורן של עבירות שכאלה, אשר טמון בהן פוטנציאל לפגיעה בנפש, על-מנת להרתיע את הנאשם העומד לדין ועבריינים כמותו, מלשוב ולבצע עבירות דומות בעתיד.

כל זאת, בעקבות הרשעתו בבצוע עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, 4 עבירות של איומים, שתי עבירות של שימוש בכוח או באיומים במטרה למנוע מעצר, תקיפת שוטר כדי להכשילו, 2 עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הסגת גבול פלילית, 4 עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, תקיפת עובד ציבור, 4 עבירות של הפרת הוראה חוקית, התפרצות למקום מגורים / תפילה לבצע עבירה, ניסיון גניבה, העלבת עובד ציבור, הפרעה לעובד ציבור והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין.

...

בנסיבותיו של הנאשם 2 נחה דעתי כי יש למקם את עונשו ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

במסגרת רע"פ 4105/06 באסל גאבר נ' מדינת ישראל (2.1.2007) עמד בית המשפט תכליתן של הוראות אלה: "הוראות אלה תכליתן הכוללת כפולה – מחד גיסא מניעת עבירות והעמדה לדין על מעשי עבירה, ומאידך גיסא ענישה... הוראת סעיף 39, בה עסקינן, היא ההוראה העונשית, ועניינה הרשות הנתונה לבית המשפט לחילוט החפץ ששימש לעבירה או כשכר עבירה; ועל החלטת בית משפט לעניין זה ניתן לערור לפי סעיף 38א לבית המשפט המחוזי, וברשות לבית משפט זה. יש להטעים כי סמכות בית המשפט לפי סעיף 39 היא סמכות שבשיקול דעת". במסגרת ע"פ 6234/03 מדינת ישראל נ' מראד זיתאווי (9.3.2005) עמד כב' השופט א' א' לוי על התנאים להפעלת סמכות החילוט: "השילוב שבין הסעיפים מלמד כי הפעלתה של סמכות החילוט מותנית בקיומם של תנאים מצטברים אלה: בחפץ שנתפש בוצעה עבירה או עומדים לבצע עבירה; בעל החפץ הורשע בדינו והרשעתו מתייחסת למעשה שנעשה בחפץ או לגביו (ע"פ 623/78 סורני נ' מדינת ישראל, פ"ד לג 523, (3); ע"פ 4148/92 חוסין מועד נ' מדינת ישראל, לא פורסם). סעיף 39(א) לפקודה אשר נועד לפגוע בזכות קניינו של העבריין קובע כי דינו של החילוט כדין עונש שהוטל על הנאשם, וככל הוראה עונשית יש להעניק לה פרשנות מצמצמת, הואיל והיא נועדה לפגוע במעורבים במעשה הפלילי עצמו, ולא באלה שאין להם זיקה אליו או שזיקתם רופפת (ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238)". עוד נקבע שם כי משמדובר באחד מרכיבי הענישה, בית המשפט נדרש לשקול את השלכות החילוט והשתלבותו בענישה הכוללת הנגזרת על נאשם: "אכן, המכונית שימשה בידי המערער כלי בלעדיו היה מתקשה להפיל את המתלוננת ברשתו ולבצע בה את העבירות בהן הורשע. אולם, אותה סמכות חילוט היא סמכות שברשות, ובטרם יעשה בה בית המשפט שימוש, הוא מצווה לתת את דעתו גם על השלכותיה, וכיצד היא משתלבת במערך רכיביו האחרים של העונש. אכן, בנסיבות אחרות ראוי גם ראוי היה להורות על חילוט המכונית, אולם משנגזר למערער עונש מאסר, אותו אני מציע להאריך, סבורני כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע כי בחילוט גלומה הכבדה מעבר לנדרש, ועל כן נכון להימנע ממנה". ראו גם ע"פ 9104/20 מדינת ישראל נ' דוד טבצ'ניקוב (4.3.2021), שם קבע כב' השופט י' אלרון כי: "...סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט רכוש על פי סעיפים 32 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, היא סמכות שבשיקול דעת, אשר הפעלתה תלויה בין היתר בהשלכות חילוט הרכוש ובהשתלבותו במערך הענישה הכולל שיושת על הנאשם". לעניין בחינת מהותה ועצמתה של הזיקה בין הנכס לבין ביצוע העבירה ראו ע"פ 1000/15 אבו אלחווה נ' מדינת ישראל (3.7.2015).

היות שרכבו של נאשם 2 (מ.ר 17-356-75) שימש את הנאשמים לביצוע עבירות נשיאת הנשק, אני מורה על חילוטו לטובת אוצר המדינה.

לפי העובדות בכתב האישום, ביום 19.1.19 בשעות הצהריים ברח' דקר בקרית מוצקין, התפרץ העורר לרכב מסוג שברולט וגנב שני מכשירי פלפון, האחד מסוג "שיומי" והשני מסוג "סאמסונג". ביום 24.1.19, לאחר שעוכב העורר בתחנת המישטרה, הפריע לשוטר במילוי תפקידו עת שבר את כרטיס הסים שהכניס למכשיר הפלאפון הגנוב.

תמצית טענות המשיבה - מדובר ב"שור מועד" עם עבר של שימוש בסמים, תקיפת שוטרים ואלימות, וכן תלויים ועומדים נגדו תיקים נוספים; ההתפרצות לרכב הייתה באור יום, ומעידה על המסוכנות והפוטנציאל המגולם בעבירות מסוג זה; מדובר בבחור צעיר שצבר לחובתו כבר שתי הרשעות – האחת, מחודש 2/18 של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, ניסיון לתקיפת שוטר, פציעה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו בגינה נדון ל- 6 חודשי מאסר, והשנייה, מאפריל 2018 בהחזקה ושימוש לצריכה עצמית.

כמו כן, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם.

השאלה לטעמי היא אם בית המשפט התרשם מדרך חיי המשיב- וכיצד- האם התרשם בית המשפט כי לסמים השפעה, האם התרשם בית המשפט כי מדובר במי שגם אם מעד, חזר לדרך הישר, או שמא בעבריין רצסיבי, והאם מדובר במי המכבד כיום חוק או מזלזל בו. לראייתי, לא פשוט להגדיר מי שעברו בתחום הסמים מכביד, עברו בתחום ההיתנהגות כלפי שוטרים מכביד, לרבות פציעה, כמי שאינו מקים סיכון צבורי, ואילו מי המתפרץ לרכבים ככזה שמקים סיכון ואף מוגדר "שור מועד". המצרף של העבר, יחד עם עבירת ההפרעה לשוטר, השמוש הנוכחי בסמים, יחד עם עבירת הרכוש, כל אלו מלמדים על מארג, המקים עילת מעצר.

...

בכל הנוגע לטענות המשיבה לתעוזת העורר עת התפרץ לרכב מהלך שעות יום, יפים לענייננו דברי כב' השופט סעב בעמ"ת 28248-03-10 בו נדון עניינו של נאשם שיוחסה לו עבירת התפרצות למגורים בעל עבר פלילי של שתי הרשעות בגין עבירות גניבה, כהאי לישנא – "הנסיון לכלול מקרה זה למקרים שיש בהם תעוזה, יביא לכך שלא יהיה מקרה של פריצה שלא יכנס לאותה מסגרת ובדרך זו נכניס את עבירות הרכוש לעבירות המקימות עילת מסוכנות" חרף האמור לעיל, סבורני כי במקרה זה קיימת עילה בעצמה שאינה גבוהה; הטעם לכך הנו המצרף הכולל של הנסיבות.

אמנם, המסוכנות ל"שלום הציבור" אינה גבוהה, ועצמתה של העילה אינה רבה; יחד עם זאת ממילא נראה כי בית המשפט קמא מכוון לחלופה, ומששאלה זו ממילא תידון שם, איני רואה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא; הערר נדחה אפוא.

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של התפרצות למגורים/תפילה לבצע עבירה – עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; היזק לרכוש במזיד – עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; ועבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב – עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

ביום 02.03.21 בעכו זוהה המערער על ידי שוטרים כשהוא נוהג ברכב ועוכב בחשד להתפרצות על ידי שוטר לתחנת המישטרה בעכו באמצעות ניידת משטרתית.

למערער 14 הרשעות קודמות בין השנים 1986 – 2011, בין היתר בגין עבירות גניבה, התפרצות, תקיפת עובד ציבור, החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, בריחה ממעצר ועוד.

נטען כי מצבו הרפואי של ליבו של המערער אינו טוב ונשקפת לו סכנת חיים.

...

לא מצאנו כי בנסיבות העניין היה מקום לסטות ממתחם הענישה.

בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין של בימ"ש קמא ואנו דוחים את הערעור בעיקרו.

בהתאם אנו מורים שמהמאסר שנגזר יופחתו שבעת ימי המעצר.

במסגרת האישום הראשון, המשיב מואשם בגניבה או פירוק רכב ובשינוי זהות של רכב; במסגרת השני בקשירת קשר לבצוע פשע וניסיון לבצוע שוד בנסיבות מחמירות (צוותא); ובמסגרת האישום השלישי בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ונהיגה בקלות ראש שגרמה נזק לרכוש ולאדם.

ערכאה קמא ציינה כי המשיב בעל עבר פלילי, והורשע בין היתר בעבירות הריגה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בן זוג, גניבה, התפרצות, היזק לרכוש, איומים ותקיפת שוטר.

הייחוד בעיניינו של המשיב הוא שעל פי כתב האישום הוא היה הרוח החיה במעשים, וכן כי ישנו שילוב בין מעשיו לכאורה לבין מסוכנות אישית נפרדת, המגבירה את החשש להישנות עבירות והפרת תנאי השיחרור.

...

לשון אחר, קריאת החלטת בית המשפט המחוזי על נימוקיה, דווקא תומכת במסקנה כי אין לשחרר את המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, עת הוא מנהל משפט בגין ביצוע עבירות חמורות של רכוש ואלימות.

החלטתי לקבלו ולהורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו, שלא במסגרת איזוק אלקטרוני.

הערר מתקבל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו בתיק זה. ניתנה היום, ‏י' באלול התשע"ח (‏21.8.2018).

התובעת הפניתה לעברם הפלילי של הנאשמים: לנאשם 1 שתי הרשעות קודמות, האחרונה מפברואר 2022 ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן חודשיים בגין עבירת שב"ח; ההרשעה הקודמת היא בגין עבירות רכוש, אז נגזרו עליו 30 חודשי מאסר; לנאשם 2 הרשעה קודמת מבית משפט צבאי בגין עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות וגניבת רכב.

ריבוי אישומים – הנאשמים הורשעו בריבוי אישומים שעניינם כניסה לישראל שלא כדין, עבירות רכוש חמורות הכוללות קשירת קשר, התפרצויות למקום מגורים, ביצוע גניבות מהבתים, ביצוע גניבה של כלי רכב (נאשם 1), נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה פוחזת (נאשם 1), על פי הפרוט הבא: - לשני הנאשמים – 3 מקרים של קשירת קשר, התפרצות לבית מגורים וגניבה בצוותא חדא, כאשר באחד המקרים נאשם 1 בלבד תקף את המתלונן באמצעות ריסוס גז פלפל לעיניו [אישומים 8-6]; - לשני הנאשמים – אישום נוסף של התפרצות למקום מגורים וגניבה, כאשר נאשם 2 מבצע עקרי ונאשם 1 מסייע [אישום 2]; - לשני הנאשמים – אישום 9 – נאשם 1 הורשע בהתפרצות, גניבה, גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, הפרעה לשוטר ונהיגה פוחזת ברכב; ואילו נאשם 2 הורשע בעבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח בלבד.

לאחר ששקלתי בדבר, באתי לכלל מסקנה שבמקרה זה נכון ומתאים יותר לקבוע מיתחם עונש כולל אחד עבור כלל ארועי כתב האישום המתוקן, וזאת בהתאם לכללים המנחים שנקבעו בהילכת ג'אבר (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14), בשל הטעמים הבאים: אמנם ניתן להשקיף על כל ארוע וארוע כמגלם בתוכו פגיעה נפרדת בכל מתלונן ומתלונן, הבתים שנפרצו הם בתים שונים, לחלק מהבתים ניסו הנאשמים להתפרץ, בחלקם הסיגו הנאשמים גבול, ובכלל כל מתלונן (או זוג מתלוננים) הם עולם ומלואו והם זכאים לקבל ייחוד משלהם במסגרת ההליך הפלילי ובגזירת הדין.

בשים לב לערכים החברתיים המוגנים, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנוהגת במקרים של ריבוי עבירות, כמפורט לעיל ובשינויים ובהתאמות המחויבים, אני קובע את מיתחמי הענישה ההולמים כדלקמן: לגבי נאשם 1 – אשר הורשע ב-4 מקרים של התפרצויות (כשבאחת מהן הותקף על ידו דייר, ובאחת מהן נגנב על ידו רכב ובוצעה נהיגה פוחזת מסכנת חיים); במקרה אחד של סיוע להתפרצות וסיוע לגניבה; במקרה אחד של הסגת גבול; במקרה אחד של ניסיון התפרצות; ובמקרה אחד של שינוי זהות של רכב, נהיגה ללא רישיון וללא פוליסה וכניסה לישראל שלא כדין – מיתחם הנע בין 5 ל-8 שנות מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.

...

אני קובע שעונשי המאסר שהוטלו על הנאשם ירוצו בחופף ובמצטבר, לכדי 7 שנות מאסר.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי בן החודשיים התלוי ועומד נגד הנאשם מת"פ (אשקלון) 18681-11-20 (גזר דין מיום 8.2.22) במצטבר לעונש המאסר שהוטל בס"ק א'.

אני מורה על הפעלת ההתחייבות בסך 1,500 ₪, אשר הוטלה על הנאשם במסגרת גזר הדין הנזכר בס"ק ב'.