כתב אישום: סחר בסמים מסוכנים באמצעות טלגרם

כללי המערער הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בסחר בסם מסוכן (ריבוי עבירות) ונדון ל – 30 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת סמים מסוג פשע ו – 4 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת קשר לפשע או עוון או עבירה על חוק המחשבים.

ואלה המעשים: בתקופה שקדמה לחודש ינואר 2018 היה המערער בעל תפקיד ברשת "טלגרס", שעסקה בהפצת סמים, פעלה באמצעות יישומון "טלגרם", באמצעותו נוצר קשר בין רוכשי סמים למוכרי סמים.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, הואיל ולא נפלה כל טעות מהותית בגזר הדין.

תנאים אלו לא התקיימו ומשכך לא היתה המאשימה כבולה לעמדה העונשית המקלה, בה בחרה מטעמי שיקום, והמתחם לו עתרה בסופו של דבר הינו בגדר מתחם סביר ביחס לעבירות שבוצעו בנסיבות דומות.

לנוכח כל האמור לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום ועל כן אנו מחליטים לדחות הערעור.

כללי נגד המשיב הוגש ביום 15.2.21 כתב אישום שבו מיוחסות לו העבירות הבאות: יבוא סם מסוכן (ריבוי עבירות), ניסיון ליבוא סם מסוכן (ריבוי עבירות), סחר בסם מסוכן (ריבוי עבירות), החזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת כילים, מירמה ערמה ותחבולה בכוונה להיתחמק ממס (ריבוי עבירות) ואיסור הלבנת הון (ריבוי עבירות).

ייבוא חבילות הסמים בוצע ככלל בשיטה שבה הנאשם הזמין את הסמים מסוחרי סמים שונים באירופה זהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "הספקים") וזאת באמצעות רשת הדארק נט וחשבונות הטלגרם.

בתקופה שבין חודש יולי 2019 לבין יום 24.1.21 סחר הנאשם בסמים שאותם ייבא כמתואר באישום הראשון בכך שמכר אותם לסוחרי סמים שונים שפעלו בטלגרם (להלן: "הסוחרים") לעיתים בצוותא עם דיאנה.

...

למשיב היכולת להטיל ספק במסקנה זו. במקרה הנוכחי המשיב לא סיפק תשובות כלל לשאלות שיש בהן לסבך אותו, לא מסר תשובה כלל שיש בה לספק גרסה כלשהי.

סוף דבר סוף דבר, יש לדחות את טענת ב"כ המשיב לכרסום ממשי בראיות לכאורה.

אני סבור כי מהתמונה שעלתה מחומר הראיות שעיינתי בו, לא מדובר בארגון פשיעה.

כתב האישום: הנאשם הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טעון, בכתב האישום מתוקן, בעבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצרוף 19 א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג 1973 (להלן: "פקודת הסמים") (4 עבירות), ובעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצרוף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (שתי עבירות).

על פי הנטען באישום השני, ביום 22.8.2022 בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, ביקש עומר בר חי, לרכוש באמצעות היישומון "טלגרם" סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 20 גרם בתמורה ל-1000 ש"ח. סוכם, כי הסם יישלח לרחוב גיורא יוספטל 10 בפסגת זאב בירושלים, ובהמשך לכך, הועברו פרטי העסקה לנאשם, אשר הגיע ביום 23.8.2023 בשעה 20:00 לערך למקום ברכב, שם מכר לעומר סם מסוג קאנבוס במשקל 18.73 גרם נטו, בתמורה ל-1100 ש"ח. באישום השלישי נטען, כי ביום 23.8.2022 בשעה 21:00 לערך, הגיע הנאשם ברכב לשדרות אדם בישוב אדם, שם מכר ל-י.ל (יליד 2004), 19.97 גרם נטו של סם מסוג קאנבוס תמורת 850 ₪.

בע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' גולן שמאי [פורסם בנבו] (9.2.04) קבע בית המשפט העליון כי: "נגע הסמים אוכל באוכלוסייה שלנו בכל פה והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע. עונש הולם למחזיקי סמים שלא לשימוש-עצמי, קרי: למשולבים במערך ההפצה -מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים". לרוב נהוג לגזור בגין עבירות סחר בסמים עונשי מאסר בפועל.

...

אעיר בעניין זה, כי בהתאם להוראת החוק, אין בעובדה כי לא התקבלה תמורה, כדי לבסס כנגד הנאשם עבירה מופחתת של אספקה, ואולם אף היא מצויה תחת אותה הוראת חוק, וחומרתה באה לידי ביטוי בכמות הסם הגדולה אותה העביר הנאשם לקונה, וביסוס מסקנה כי נגישותו לסמים הייתה גדולה, זאת בין היתר בהתאם למסמכים אותם ביקש הסנגור להגיש אשר עולים הן מדברי דוד קימיאגריב, וכן מדוח הפעולה.

בע"פ 7319-08-12 אבישי סבח נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.10.12), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע ב-2 עבירות סחר בחשיש בכמויות קטנות (5.3 גרם ו-2.9 גרם) ובעבירה אחת לתיווך לרכישת סם והוטל עליו עונש מאסר של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני, כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות הסחר וכן עבירות ההחזקה הינו החל מ-18 חודשים ועד ל-30 חודשים לצד ענישה נלווית.

הנאשם יליד 1981 הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום כדלקמן: בתפ"ק 67021-05-20 ביצוע עבירה של החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) +7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג- 1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), עבירה של החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים, ועבירה של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

בתפ"ק 33714-01-21 ביצוע שמונה עבירות סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים, עבירה של נהיגה בזמן פסילה (פסילת קצין מישטרה), לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961, עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, ועבירה של שבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

עובר ליום 11.1.21 ולאורך תקופה שאינה ידועה, נהג הנאשם למכור סמים מסוכנים מסוג קאנבוס באמצעות יישומון "טלגרם", תחת הכינוי "אדון סטלות המקורי". העיסקאות היו יוצאות לפועל באמצעות פנייה לנאשם ביישומון, לתיאום הכמות הרצויה ומקום המפגש.

...

פסיקה זו, בהצטרפה לנסיבות העניין שבפני, מובילה לשיטתי למסקנה לפיה יש להמנע מהכרזה על הנאשם כסוחר סמים.

סוף דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: צו של"צ בהיקף 180 שעות בהתאם לתכנית שתוגש על ידי שירות מבחן.

לפי עובדות כתב האישום בהן הודה והורשע, עובר למועדים המצוינים בכתב האישום היתנהל סחר בסמים מסוכנים דרך המרשתת באמצעות יישומון ״טלגרם״ (להלן: טלגרם).

...

סוג העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי ענישה אחרים, לרבות הפסיקה הנוהגת מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי במעשיו פגע הנאשם בערכים מוגנים של שמירה על שלום הציבור ובריאותו וכי נגע הסמים הוא אחד ממחוללי הפשיעה.

"   כך, הסתייעות ב"מקבילית הכוחות" ב-ענין קיזר הובילה למסקנה כי גם באותם מקרים בהם לא הוכח נזק קונקרטי, אולם מדובר במי שנעדר עבר פלילי, נכון וראוי להורות על ביטול ההרשעה, כשהעבירה, בנסיבותיה, לא הובילה לפגיעה חמורה בערכים המוגנים, וכלשונו של כב' הש' ברסלר-גונן -   "ההליך אינו נקמני, וכאמור יש לעודד אפשרויות חרטה במהלך מעשה עברייני. האופן שבו פעל המערער במהלך חייו והתנדבותו ושירותו בקהילה, בהחלט צריכים לעמוד לזכותו בעת שהוא נותן את הדין על עבירה שביצע. המקרה שלפנינו מדגים לטעמי את האיזון הנכון במקבילית הכוחות שבה יינתן משקל רב יותר לכך שמדובר באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את אורח חייו של המערער, לחרטה המוכחת במהלך האירוע. כך יש לתת משקל לדימוי העצמי של המערער בעייני עצמו ובעייני קהילתו,... הכל מבלי להקל ראש מחומרת העבירה עצמה.

 גם ב-ענין אבו מדיעם קבע כב' הש' דנינו דברים דומים ולפיהם – "עת משתכנע בית המשפט כי סוג העבירה אינו מחייב את הרשעת הנאשם, יש בכוחו לבחון את הפגיעה בשיקומו של הנאשם בפריזמה מרוככת יותר, במובן זה שגם אם לא מוכח נזק קונקרטי או אף מידת וודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי, אלא אך 'השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי'..., הרי העולה מהמקובץ יניב מסקנה כי בנסיבות מקרה נתון, על מאפייניו, יהא בכוחו של בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה".   וכי די בקיומה של "הסתברות קרובה למדי" שנאשם "ייתקל בקושי ממשי" להתקבל לעבודה או לקבל רישיון "על רקע הרשעתו. למצער, ניתן לומר כי להרשעתו תהא 'השפעה שלילית' על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי" כדי להוביל למסקנה שניתן לסיים את התיק בביטול הרשעה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת עבירות סמים – לבין אינטרס הנאשם, נוכח נסיבותיו הייחודיות, החשש שהרשעה תפגע בתעסוקה ובעתידו המקצועי, בהתחשב בעברו הנקי, בקיום אורח חיים תקין ויצרני, כמו גם שירותו הצבאי כלוחם, ההודאה בשלב מוקדם מאוד של ההליך, הבעת החרטה והחסכון בזמן השיפוטי – מובילים למסקנה כי יש להורות על ביטול ההרשעה.