הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של סחיטה באיומים – עבירה לפי סעיף 428 (רישא) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק, היתחזות כעובד ציבור – עבירה לפי סעיף 283(2) לחוק והפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק.
בזיקה לאמור לעיל, אדרש למדגם של הפסיקה הנוהגת, תוך שאציין כי בעבירה של סחיטה באיומים ניתן למצוא מיגוון של עונשים , אשר מושפעים מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי , ומפרמטרים שונים ובכלל זה , המניע לבצוע העבירה, שאלת קיומו של תיכנון מוקדם , מידת התעוזה והתחכום בבצוע, משך ביצוע העבירה, שאלת ביצוען של עבירות נילוות, אופי האיומים ועוצמתם, גובה התמורה הנסחטת ובצוע בצוותא.
הנאשם איים על חייל שאם לא יעביר כסף לנאשם אחר האחרון יפגע בו. הנאשם, ביחד עם אחר, העבירו את המתלונן מסכת ייסורים כלכלית ונפשית קשה וגרמו לו להעביר לידיהם סך של 21,000 ₪.
...
אינני מקבל את עמדת הסנגור כי חלקו של נאשם 2 הסתכם באירוע רק באומרו למתלונן "מה יעשו לך בכלא, חבל לך על הזמן, מסכנה אשתך". המעשים הנפסדים המפורטים בכתב האישום המתוקן נעשו ברובם על ידי הנאשמים בצוותא, וגם אם כתב האישום המתוקן מייחס את חלק מהפעולות ל"מי מהנאשמים", ברי כי גם אלו נעשו גם עבור הנאשם 2 וכדי לסחוט מהמתלונן סכום כספי נוסף ולטובת הנאשמים כולם.
אינני מקבל עמדת ההגנה כי יש בהגעתו של המתלונן לאותה פגישה לילית והעובדה כי לא נחקר במשטרה משום נסיבות לקולא.
גם בשיקולי הרתעת הרבים יש כדי להטיל על הנאשם ענישה מכאיבה, וכדברי כבוד השופט רובנינשטיין בע"פ 2357/13 איתמר רוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.10.13)
"לרוב קרבנות סחיטה נמנעים מתלונה ומדיווח על עבירה, ומשכך יש לנצל את המקרים המגיעים לבית המשפט להשתת עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע את הרבים ולשידור מסר לקורבנות, לפיו אם יתנגדו לסחיטה המופעלת כלפיהם ויפנו לגורמים המתאימים, יד החוק תשיג את העבריינים ותכבד עליהם "
לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים וקראתי הפסיקה אליה הפנו , אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים:
16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.
