כתב אישום: נהיגה מסוכנת ונהיגה ללא רישיון

הנאשם הודה בהתאם להסדר טיעון דיוני בעובדות כתב האישום המתוקן בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית עבירה לפי סעיף 7(א) +7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג–1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים, נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 א' לפקודת התעבורה (נ"ח), התשכ"א–1961 (להלן: לפקודת התעבורה), נהיגה בזמן פסילת בימ"ש לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ונהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2א' לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח), התש"ל–1970.

...

ומפאת חשיבות הדברים אביאם מלואם: "אני מאוד מצטער על מה שעשיתי. החיים לא חייכו אלי. לא בא לבכות על זה. הייתי מושפל נגררתי. זו הסטירה שלי נעצרים שבועיים לפני הגיוס הייתי בצומת דרכים שרואה מצד אחד פה ומצד שני פה מתפרק. לא חשבתי מה אני עושה. לא מתבייש להגיד. איך שיצאתי מבית משפט לתעבורה נסעתי, לא הייתה לי חשיבות, לא ידעתי מה להפסיד. הצבא נתן לי ארגז לחיים. הצבא נתן לי להאמין שנותנים הזדמנויות ועברתי תהליך חזק עם עצמי. אני לא אחזור לעולם על הטעויות האלה, שום דבר פלילי. אני מתחרט על זה כל יום ופגוע לי בפרנסה אני רוצה להתפרנס בכבוד. אני רוצה לחזור לצבא. אשמח אם תתני לי הזדמנות". דיון אי הרשעה אקדים תוצאה להנמקה ואומר כי לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתסקירי המבחן ובמסמכים שהוגשו, שוכנעתי כי עניינו של הנאשם ונסיבותיו הייחודיות והחריגות, מצדיקים הימנעות מהרשעתו בדין.

הגם שאין להקל ראש בחומרת מעשיו של הנאשם ובסיכון שייצר בנהיגתו הפרועה שהרי מדובר באירוע נקודתי ספונטני אשר בסופו של דבר הסתיים ללא פגיעות בגוף או בנפש ואף לא בפגיעות ברכוש.

בהקשר לכך מצאתי להביא מספר פסקי דין רלבנטיים הנוגעים למדיניות הענישה הנוהגת, וזאת על אף העובדה כי מתחם הענישה אינו רלבנטי לדיון בשאלת הימנעות מהרשעה, אך אני סבורה כי יש באלו כדי ללמד על דרגת החומרה של מעשי הנאשם באופן המשליך בסופו של דבר אפשרות הימנעות מהרשעה והטלת ענישה שיקומית חינוכית.

הרקע והאישום הנאשם, יליד 2001, הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: החוק), גניבת רכב בצוותא לפי סעיף 413ב(ב) בצרוף סעיף 29 לחוק, כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952, נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961 ונהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי תש"ל-1970.

ע"פ (י-ם) 51132-01-16, בנימין חיים נ' מדינת ישראל (18.7.16) – המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בכתב אישום שכלל בין היתר חציית צומת באור אדום ונהיגה פוחזת, בנסיבות שכללו מרדף במהלך המלטות מניידת מישטרה, אם כי כתב האישום לא כלל עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

ת"פ 15410-11-18 מדינת ישראל נ' באסל גית (15.9.19) – הנאשם הורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רשיון והפרת הוראה חוקית, כאשר נהג ברכב גנוב ותוך הפרה חוקית, סרב לקריאות שוטרים לעצור ונמלט בנהיגה מסוכנת.

...

לנוכח כל האמור אני קובעת מתחם ענישה הנע בין 2 לבין 5 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

לאור כל האמור אני סבורה שיש למקם את הנאשם בחלקו הבינוני –נמוך של המתחם.

לנוכח כל האמור אני דנה את הנאשם לעונש כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך 32 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

דיון במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתוארת בכתב האישום, וכן לבחון שאלת מסוכנות נהיגתו של המשיב.

מסוכנות כאמור לעיל, עסקינן בעבירה חוזרת של נהיגה בזמן פסילה, ובעבירה חוזרת של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב, דהיינו, עסקינן במי שסיגל לעצמו תרבות עבריינית, הן במישור הפלילי והן במישור התעבורתי ומפגין פעם אחר פעם זילזול מוחלט בהוראות החוק ובתי המשפט.

...

לעניין עבירה זו, נאמר על ידי כבוד הש' רובינשטיין, ברע"פ 222/11, הראל נ' מדינת ישראל:  "נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש".     ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל , אמר כבוד הש' רובינשטיין:   "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".    ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן, אמר כבוד הש' לוי:    "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" .

כפי שנאמר לא אחת נאשם הנוהג בזמן פסילה מהווה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בדרך והתנהגותו מהווה זלזול בחוק: "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט... בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור". (דברי כבוד השופטת א. פרוקצ'יה רע"פ 3878/05 בנגוזי נ. מדינת ישראל).

סוף דבר - לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור ועל כן נוכח האמור דלעיל, אני מורה על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, האוחז בחמישה אישומים, הנאשמים, תושבי האזור ניכנסו לישראל שלא כדין, וגנבו בצוותא עם אחרים, באופן המתואר בכתב האישום ובתאריכים הנקובים בו במהלך חודש מרץ 2022, כלי רכב, אותם הסיעו אל שטחי הרשות, ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח.

על תופעת גניבת כלי רכב בידי שוהים בלתי חוקיים עמדה הפסיקה לא אחת לצד המסוכנות הרבה הטמונה בנהיגה פראית, ללא רישיון נהיגה, וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

...

עוד אבהיר כי אינני מקבלת הנרטיב של ב"כ הנאשם 2 לפיו יש לגזור גזירה שונה בין עונשי הנאשמים מפאת חלקיהם השונה בביצוע העבירות המיוחסות להם.

כך או כך אגזור גזירה שווה בעונשם בגין תיק זה. סוף דבר - אשר על כן ומפני כל אלה, ולאחר שנתתי דעתי בטיעוני הצדדים ושקלתי השיקולים הצריכים לעניין אני מרשיעה את הנאשמים בהתאם לסעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, ומטילה עליהם את העונשים הבאים: אני מטילה על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים.

לנאשם 2 - אני מורה על הפעלת המאסרים המותנים אשר הוטלו בת"פ 27021-01-22 של בית משפט השלום לנוער בפתח תקווה ביום 6/2/22 אלה ירוצו באופן מצטבר וחופף למאסר שאותו הוא מרצה היום וסך הכל ירצה הנאשם 2 20 חודשי מאסר.

תמצית טיעוני הצדדים: טענות המאשימה: המאשימה, הפניתה למיוחס לנאשם בכתב האישום ולערכים המוגנים בהם פגע תוך ביצוע העבירות וטענה כי מידת פגיעה הנאשם בערכים המוגנים הנה מהותית לנוכח נהיגת הנאשם ללא רישיון, עבירה שהיא כשלעצמה מהעברות החמורות בפקודת התעבורה ובנוסף למסוכנות הנהיגה ללא רישיון התקין לוחית זהוי מזויפת על הרכב, מה שמלמד על היתנהלות פסולה ומזלזלת ברשויות החוק.

...

מהמקובץ לעיל, ועוד כאמור להלן לא מצאתי לנכון לבטל את הרשעת הנאשם, זאת מבלי לגרוע או לפגוע בשיקולים הכוללים כפי שהתעוררו להלן בתוך מתחמי הענישה באיזון הראוי.

מתחמי ענישה בשתי העבירות :  לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, בנסיבות ביצוע העבירות , הרי שאני קובע כי מתחם העונש במקרה זה, יהא כדלקמן: בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ינוע מתחם הענישה בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ברף התחתון ועד ל12 חודשי מאסר בפועל ברף העליון , כשבצד אלו רכיבי ענישה נוספים.

לאחר ששקלתי כלל השיקולים לעיל, הנני גוזר על הנאשם העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.