כתב אישום: נהיגה ברמזור אדום וגרם לתאונה

כתב האישום ומהלך הדיון הנאשם הואשם בכך שבהיותו רוכב על אופניים חשמליים ניכנס לצומת בכיכר פריז בירושלים בנהיגה רשלנית וברמזור אדום וגרם לתאונת דרכים בה נחבלו הנאשם ונוסע שעימו בחבלות של ממש והאופניים והרכב המעורב נזוקו.

שילוב הקביעות האמורות יחד עם אימרת הנאשם במקום התאונה ולפיה "עבר באדום" מוביל למסקנה כי האור התחלף מכתום לאדום לנגד עיני הנאשם אשר היה מודע להתחלפות זו שהרי אמר כי "עבר באדום". הנאשם אם כן היה אמור להיות ער לסכנה הפוטנציאלית הנובעת מנסיעתו בתוככי הצומת ברמזור אדום אף אם לא חצה את קו הצומת ברמזור אדום.

...

למרות כל האמור לעיל אין לי אלא לדחות כליל את טענת הנאשם כי נכנס לצומת ברמזור ירוק.

בנסיבות אלו אני קובע כי הנאשם עבר על הוראות סעיף 65ג(א) לפקודת התעבורה, הוראה המטילה חובה על אדם בגין הרכבת אחר ללא קסדת מגן.

לנוכח כל האמור אני מזכה את הנאשם מעבירה על תקנה 22 ( א) לתקנות התעבורה - אי ציות לרמזור אדום.

אני מרשיע את הנאשם בהתנהגות הגורמת נזק בניגוד לתקנה 21(ב) (2) לתקנות, ומרשיע אותו בנהיגה ברשלנות, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה ובגרימת חבלה של ממש.

לפי סעיף 47 (ה) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]: "...היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי הענין: בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה ניחבל אדם או ניזוק רכוש – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 ימים... " בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה: "שיקול הדעת הניתן לאיש מישטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד – רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראייתי לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני – עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו". על כן הראיות הנדרשות בשלב זה הנן ראיות לכאורה.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק ובשים לב להודעת העדה הנייטרלית שרון קהלני, הנני סבורה שהיו בידי קצין המישטרה די ראיות המצביעות, כי המבקש ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו. היינו, נהיגה רשלנית, אי ציות לרמזור אדום, גרימת תאונת דרכים ופציעתו של אדם.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק ובשים לב להודעת העדה הנייטרלית שרון קהלני, הנני סבורה שהיו בידי קצין המשטרה די ראיות המצביעות, כי המבקש ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו. היינו, נהיגה רשלנית, אי ציות לרמזור אדום, גרימת תאונת דרכים ופציעתו של אדם.

לאחר ששקלתי ובחנתי את טענותיו של המבקש אל מול הראיות בתיק שבפני, החקיקה ודברי הפסיקה הרלבנטיים, לא שוכנעתי בקיומן של נסיבות המצדיקות את ביטולה או קיצורה של הפסילה המנהלית.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה, והבקשה נדחית.

ב"כ המאשימה: מודיעה על תיקון כתב האישום באופן שירשם: נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, סמל סע' 2429 במקום העבירה של קלות ראש.

על פי עובדות כתב האישום מדובר בארוע מחודש נובמבר 2016 שהנאשם נהג בחוסר זהירות כשהרמזור באור אדום וגרם לתאונה.

...

<#4#> הכרעת דין הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.

על פי המתואר בכתב האישום היתה הנאשמת מעורבת בתאונת דרכים קטלנית ויוחסה לה עבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של נהיגה בקלות ראש הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961 (להלן: "הפקודה"), על פי עובדות כתב האישום, ביום 15.6.15 בשעה 13:36, או בסמוך לכך, נהגה הנאשמת ברכב משא אחוד מסוג שברולט מ.ר. 4498865 (להלן: "השברולט"), בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים, ברחוב דרך המכבים בראשון לציון מכיוון דרום לצפון, כשלצדה חברתה ****ה גלעדי.

בת"פ (ת"א) 547/89 מדינת ישראל נ' יהושע גנון [פורסם בנבו] נקבע כדלקמן: "10. בצדק טען הסנגור, שלא בכל מקרה בו נגרמת תאונת דרכים קטלנית בידי נהג אשר לא ציית לרמזור אדום מתחייבת בהכרח המסקנה, שלהתנהגותו הרשלנית נלווה מצב נפשי של פזיזות. את הלוך-נפשו של נהג החוצה צומת ברמזור אדום, וגורם עקב כך לקפוח חיי אדם, מוטל על בית המשפט לקבוע, בכל מקרה נתון, על פי כלל הראיות והנסיבות הנפרשות בפניו. החזקה הראייתית, הכורכת בין החומרה שבאי – ציות לרמזור אדום ולבין קיומה של פזיזות, ניתנת, כמובן, לסתירה: ואם עולה מן הראיות, כי היסוד הנפשי של פזיזות – אף שהוא אופייני להיתנהגות הפיסית – לא היתקיים, או ספק אם היתקיים בנאשם העומד לדין, יזכהו בית המשפט מעבירת הריגה וירשיענו בעבירה של גרימת – מוות, שהיסוד הנפשי הנידרש להשלמתה הוא רשלנות גרידא. על אפשרות מעין זו הצביע השופט ויתקון בדברים הבאים (מתוך ע"פ 77/77 אליהו נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 682) [פורסם בנבו] עליהם הסתמך הסנגור המלומד לתמיכת טענתו:

אין צורך להכביר מילים וניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים כי ברי במקרה זה כי הנאשמת לקתה בנהיגה רשלנית הסוטה מרמת ההיתנהגות המצופה מנהג בכביש, באשר נכנסה לצומת בלא להבחין שמופע הרמזור בכיוונה מורה לה "אדום". עבירת גרם המוות ברשלנות לא יוחסה לנאשמת בכתב האישום אך אשמתה הוכחה בפני וניתנה לה היזדמנות סבירה להיתגונן, כהוראת סעיף 184 לחסד"פ. הראיות איתן התמודדה הנאשמת משותפות במקרה זה לשתי העבירות – הריגה וגרם מוות ברשלנות - כך שמדובר באותו מסד עובדתי.

...

בת"פ (ת"א) 547/89 מדינת ישראל נ' יהושע גנון [פורסם בנבו] נקבע כדלקמן: "10. בצדק טען הסניגור, שלא בכל מקרה בו נגרמת תאונת דרכים קטלנית בידי נהג אשר לא ציית לרמזור אדום מתחייבת בהכרח המסקנה, שלהתנהגותו הרשלנית נילווה מצב נפשי של פזיזות. את הלוך-נפשו של נהג החוצה צומת ברמזור אדום, וגורם עקב כך לקיפוח חיי אדם, מוטל על בית המשפט לקבוע, בכל מקרה נתון, על פי כלל הראיות והנסיבות הנפרשות בפניו. החזקה הראייתית, הכורכת בין החומרה שבאי – ציות לרמזור אדום ולבין קיומה של פזיזות, ניתנת, כמובן, לסתירה: ואם עולה מן הראיות, כי היסוד הנפשי של פזיזות – אף שהוא אופייני להתנהגות הפיסית – לא התקיים, או ספק אם התקיים בנאשם העומד לדין, יזכהו בית המשפט מעבירת הריגה וירשיענו בעבירה של גרימת – מוות, שהיסוד הנפשי הנדרש להשלמתה הוא רשלנות גרידא. על אפשרות מעין זו הצביע השופט ויתקון בדברים הבאים (מתוך ע"פ 77/77 אליהו נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 682) [פורסם בנבו] עליהם הסתמך הסניגור המלומד לתמיכת טענתו:

סוף דבר אשר על כן ולאור האמור לעיל, שוכנעתי כי לא התקיימו יסודות עבירת ההריגה המיוחסת לנאשמת בכתב האישום ולפיכך אני מזכה אותה מעבירה זו ותחת זאת הנני מרשיעה אותה בעבירה של גרם מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

עוד באתי לכלל מסקנה כי הוכחה מעבר לכל ספק סביר עבירה של נהיגה רשלנית הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ומשכך הנני מרשיעה את הנאשמת גם בעבירה זו. ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד שחף קליימן שמעוני , הנאשמת וב"כ עו"ד טימסית .

על פי עובדות כתב האישום הנאשם סטה לשולי הכביש לאחר שהגיע לעומס תנועה, חסם דרכו של האופנוע שנהג בשולי הכביש והיתנגש בו. לרוכב האופנוע נגרמו חבלות של ממש בגופו, נזקים משמעותיים והוא נזקק לניתוח חרום.

בית המשפט המחוזי העמיד את הפסילה על 6 חודשים וקבע כי "מיתחם הענישה, אמור להיות, ברף התחתון עונש המינימום – 3 חודשי פסילה ולא 9 חודשים, כפי שקבע בימ"ש קמא. קביעת עונש מינימום על ידי המחוקק, מבטא את הרף התחתון של מיתחם הענישה ומכאן נידרש בימ"ש לקבוע רק את הרף העליון של המיתחם". · עפ"ת (חיפה) 24314-01-15 מדינת ישראל נ' זגדון (19.2.15): המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה רשלנית, אי ציות לרמזור אדום, אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, וגרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלות של ממש .

...

לאחר שבחנתי את נסיבות העבירות בתיק שבפני, לאחר שקבעתי כי רשלנות הנאשם אינה ברף הנמוך, ולאחר שנתתי דעתי לחומרת הפגיעה בנהג המעורב, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם כולל פסילה בת 4-18 חודשים לצד ענישה נלווית.

עונשו של הנאשם לאור כל האמור מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה 4 חודשים.