כתב אישום: נהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב, אי שמירת רווח והתנהגות הגורמת נזק

על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהן נגרמות חבלות ופציעות חמורות, עמד בית המשפט ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים... לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". מדיניות הענישה ברעפ 458/15 אמנון מחבוש נ' מדינת ישראל (22.1.15), אליו הפניתה המאשימה, בעבירות של נהיגה רשלנית, סטייה מנתיב נסיעה, גרימת חבלה של ממש, אי שמירה על הימין, וגרימת נזק.

בעפ"ת (י-ם) 5259-09-17 גבר נ' מדינת ישראל (12.8.18), בעבירות של סטייה מנתיב, נהיגה בקלות ראש, גרימת נזק, גרימת חבלה של ממש, נהיגה במהירות בלתי סבירה וחוסר שליטה ברכב.

ת"ד (עכו) 5195-08-14 מדינת ישראלנ' ח'אלד כיואן (13.12.20) – בעבירות של היתנהגות הגורמת נזק, חבלה של ממש, אי שמירת רווח ונהיגה בחוסר זהירות, וכתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגע שבר באף ונותר לו צלקת וכן שבר ביד, והוכר בדרגה של 10% נכות, וסובל מבעיה עצבית בצד השמאלי של פניו ומכאבים בפנים, לחובת הנאשם 19 הרשעות, הנאשם רופא, שרישיונו נחוץ לפרנסתו, ללא עבר דומה, הרשעה אחרונה משנת 2017, חלף זמן מאז הוגש כתב האישום, נפסל הנאשם, על ידי מותב זה, ל-3 חודשים לצד פסילה על תנאי וקנס.

...

בנסיבות אלה, משלא הוכח לפני אשם תורם של רוכב האופנוע, טענת ההגנה בעניין זה נדחית.

אני דנה את הנאשם לשלושה חודשי מאסר בפועל.

אני דנה את הנאשם ל- 6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, או של נהיגה בזמן פסילה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

נטען שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שפוטי יקר, וקיבל עונשו "משמיים", נוכח הצלקת שנותרה בראשו.

בתד (ב"ש) 3555-03-20 מדינת ישראל נ' שני ארוצקר (29.7.20) - בעבירות של סטיה מנתיב נסיעה, אי שמירה על הימין, נהיגה בקלות ראש, מעבר קו הפרדה רציף, וחבלה של ממש, נקבעו רף רשלנות בינוני, ורף חבלה גבוה, כשהנאשמת החלימה כימעט לחלוטין, צוין שמיתחם הענישה נע בין 3 חודשי פסילה ל-8 חודשים.

מהפסיקה אליה הפניתה ההגנה ת"ד 385-04-17 מדינת ישראל נ' סבתי (9.8.20) – בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירה על רווח, היתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש, הנאשם נפגע באורח קשה, אושפז כחודש, עבר ניתוח, רגלו קובעה בברזלים למשך שנה ו-8 חודשים, ובמשך 4 וחצי שנים היה מרותק לביתו.

...

האזנתי לעתירת הסנגור להמנע מרכיב של פסילה, נוכח חבלתו של הנאשם עצמו, אולם אני סבורה שנוכח רף הרשלנות הגבוה של הנאשם בתאונה, כשבעת התאונה הנאשם היה נהג חדש, לא ניתן להמנע מרכיב של פסילה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

הנאשם הורשע על פי הודאתו באחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של: אי שמירת רווח, עבירה בנגוד לתקנה 49 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 [להלן: "תקנות התעבורה"]; נהיגה בחוסר זהירות, עבירה בנגוד לתקנה 21(ג) התעבורה ; היתנהגות הגורמת נזק, עבירה בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה ; וגרם חבלות של ממש, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

ההגנה מצידה בקשה למקד טיעוניה לעונש ב- 2 מישורים: המישור הראשון - נסיבות התאונה, המעידות לשיטתה על רשלנות נמוכה מאד מצד הנאשם, שכן התאונה נגרמה על פי כתב האישום, בשל אי שמירת רווח ; המישור השני - היתחשבות בנסיבות אישיות, בהן במיוחד מצבו הגופני האישי והכלכלי של הנאשם.

בעברו (הרחוק) תאונת דרכים מסוג גרם נזק בלבד, בנסיבות של סטייה מנתיב, משנת 2011, ותאונה נוספת בנסיבות של נהיגה בקלות ראש, משנת 2006.

...

סיכום ביניים - קביעת מתחם הענישה במקרה שבפני: לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה במקרה דנן [בהתאם לרשימה הפתוחה שבסעיף 40ט(א) לחוק העונשין], לצד השיקולים האחרים בקביעת מתחם הענישה, תומכים למעשה בקביעת המתחם בגבולות להם טוענת המאשימה.

במכלול הנסיבות, בהתחשב בראש ובראשונה בתוצאות התאונה ובפגיעה הקשה במעורב מחד, תוך התחשבות מאידך בנסיבות שאינן קשורות לנסיבות התרחשות התאונה, בהן, גילו המבוגר של הנאשם, מצבו המשפחתי, מצבו הרפואי ובכלל זה נכותו הקשה (קטוע רגל), בהתחשב אף בהודייתו בכתב האישום ובהעדר רישום פלילי, תוך שנתתי משקל לשיקולי "שיקום" ולהמלצות קצין המבחן בתסקיר המשלים שערך, אני סבור כי יש לגזור את עונשו של הנאשם במסגרת ריצוי עבודות של"צ כפי שאכן בקשה המאשימה, אך זאת בהיקף גדול יותר מהמלצת שמ"מ (שהמליץ על 120 שעות).

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המתבטאות ב-'חבלות של ממש' למעורב, ולאחר שהתרשמתי מנגד כי לנאשם נסיבות נוספות כמפורט, שאינו קשורות לנסיבות ביצוע העבירה, בהתחשב בגילו של הנאשם ובמצבו האישי, הרפואי והמשפחתי, בהתחשב בהודייתו של הנאשם, ובהתחשב בהמלצות קצין המבחן, אגזור את העונש ההולם לו לנאשם לדעתי במקרה זה, כדלקמן.

ת"ד 7810-08-14 מדינת ישראל נ' ענת עבדי (16.7.15), בנהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב נסיעה, היתנהגות הגורמת נזק וחבלות של ממש, הנאשמת, אם ל-6, ניחבלה ומתקשה בתיפקוד יומיומי, ועברה התעבורתי אינו מכביד, הוטלו פסילה מותנית וקנס.

ת"ד 5195-08-14 מדינת ישראל נ' ח'אלד כיואן (13.12.20) – בעבירות של חבלה של ממש, אי שמירת רווח, נהיגה בחוסר זהירות, והתנהגות הגורמת נזק, כתוצאה מהתאונה נגרמו לנהג מעורב שבר באף, צלקת, שבר ביד, והוא הוכר בדרגת נכות של 10%, וסובל מבעיה עצבית בפניו, נוכח חלוף זמן רב מהאירוע, והעובדה כי הנאשם, רופא, שזקוק לרישיונו, ובעברו 19 הרשעות קודמות, גזר מותב זה פסילה בת 3 חודשים, פסילה מותנית וקנס.

בכתב האישום פורט כי נגרמו לנאשם קרע בטחול דרגה 2 ומספר קרעים קטנים בטחול עם המטומה בעובי של כ-1 ס"מ, קטיעה חלקית של כף רגל שמאל, והמטומה במזו של הקולון (2.5 ס"מ), המטומה בקרקפת באיזור פרונטאלי, המטומה תת עורית באוזר פריאורביטלי מימין.

...

במכלול הנסיבות, מהעבר האחד, חבלתו הקשה של הנאשם, שהוא צעיר, בראשית דרכו, שנותר עם נכות שתלווה אותו כל חייו, לצד עברו התעבורתי הנקי, והודאתו, ומהעבר השני, רף הרשלנות בתאונה שהוא בינוני, לצד חבלותיהם של מעורבים נוספים בתאונה, בהן חבלה של ממש שנגרמה לנוסע ברכב ב', אם כי זו אינה ברף הגבוה, אני סבורה שלא ניתן להימנע לחלוטין מרכיב של פסילה.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם לתקופה של חודשיים, בניכוי חודשיים פסילה מנהלית.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח .

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של סטיה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות, היתנהגות הגורמת נזק, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, אי עצירת רכב במקום התאונה, ואי מסירת פרטים בתאונה עם נפגעים בנגוד לתקנות 40, 49, 21ג ו-144 (א) (1-3) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 .

עוד נתתי דעתי לרף הנמוך של נהיגתה חסרת הזהירות – ולביצוען של עבירות נוספות של סטיה מנתיב ואי שמירת ריווח – עבירות שרף חומרתן אינו גבוה; נתתי דעתי לפגיעה בשני כלי רכב נוספים ולפגיעות הגוף שנגרמו לשני הנהגים המעורבים (צויין בכתב האישום כי נחבלו בגופם ללא כל פירוט נוסף).

ברע"פ 9632/16 קנימר מקוריה נ' מדינת ישראל (15/12/2016)‏‏ - המבקש הורשע בעבירות של אי שמירת רווח, נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, אי הגשת עזרה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ועוד.

...

לאור כל האמור שב וביקש למקם את עונשה של הנאשמת ברף התחתון של מתחם הענישה.

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לצבר העבירות בהן הורשעה הנאשמת בנסיבות ביצוען, נע בין פסילה בפועל בת 5-6 חודשים ועד פסילה בת 12 חודשים, לצד ענישה נלווית; ובאשר לרכיב המאסר – המתחם מתחיל ממאסר מותנה.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 5.5 חודשים .