סיכומי ההגנה:
מפנה לסיכומי ההגנה בכתב מיום 15.7.22
ההגנה בסיכומיה, מבקשת לזכות את הנאשם מהעברות המיוחסות לו בכתב האישום של נהיגה בקלות ראש, גרימת חבלה של ממש, עקיפה/סטייה לעקיפה בצומת והתנהגות הגורמת נזק למעט העבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי פקודת רכב מנועי.
...
זאת ועוד, בראיות המאשימה, נתגלו כשלים וחסרים כמו גם סתירות בעדות הנהגת המעורבת עצמה, אשר אלה ובמצטבר לטענות נוספות, די בהן כדי להורות על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו.
תמצית הכרעת הדין:
לאחר שבחנתי חומר הראיות המונח בפניי, תוך שקילת העדויות והתרשמותי מהעדים שהופיעו בפניי, כמו גם הנטען בסיכומי הצדדים, הוראות החוק והפסיקה המחייבת, הגעתי למסקנה כי עלה בידי המאשימה להוכיח את הנטען על ידה בכתב האישום ברמה הנדרשת במשפט פלילי.
השאלה העומדת לדיון:
האם בחומר הראיות יש די, כדי להוביל למסקנה לה טוענת המאשימה ולפיה הנאשם, אשר רכב על אופנוע, כלל לא התכוון לפנות שמאלה, אלא לנסוע ישר הוא האחראי לתאונה, עת עקף את רכב המעורבת משמאל בהיותו בתוך הצומת, כאשר זו נסעה בנתיב המיועד לפנייה שמאלה?
או שמא, חומר הראיות מלמד אחרת כטענת ההגנה, ולפיה המעורבת היא זו אשר סטתה מנתיב נסיעתה עת בקשה לפנות שמאלה ופגעה בנאשם, אשר היה בנתיב נסיעתו והתכוון לפנות שמאלה, מסלול נסיעתו למקום עבודתו.
ואולם וזה העיקר, אין בכך בנסיבות תיק זה כדי לשלול מבית המשפט לקבוע אחריות הנאשם לתאונה על בסיס הראיות והעדויות האחרות עליהן התבסס הבוחן עצמו ואשר הובאו בפניי כאמור לעיל ואשר הביאוני למסקנה הגיונית אחת והיא כי התנהגות הנאשם עת ביקש לנסוע ישר בנתיב המורה שמאלה בלבד , במהירות בה נסע תוך עקיפת רכב המעורבת משמאל היא זו שגרמה לתאונה כמפורט בכתב האישום.
חוות דעת הבוחן מבוססת ברובה על חומר הראיות אשר ממילא מוגש לתיק בית המשפט ואין הכרח כי בכל תיק תאונת דרכים בית המשפט לא יוכל להסיק את המסקנה אליה היה מגיע הבוחן על סמך אותו חומר הראיות.
משכך, ולאחר שנתתי דעתי לכל הנמצא בחומר הראיות טענות הצדדים הוראות החוק והפסיקה הגעתי למסקנה כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה ברמה הנדרשת במשפט פלילי ואני מרשיעה את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.
