כתב אישום: נהיגה בקלות ראש ואי מתן זכות קדימה

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום – נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, אי ציות לתמרור עצור (עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, היתנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וגרימת תאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש – עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

הנאשם נהג בקלות ראש בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא ציית לתמרור 302 שהיה מוצב בדרך בכוון נסיעתו, לא נתן זכות קדימה לאופנוע המעורב, גרם לתאונה ופגע בו. כתוצאה מהתאונה ניחבל הנהג המעורב חבלות של ממש בדמות של שבר פימור דיאפיזירי מימין, עבר קיבוע ושיחזור ונזקק לאישפוז, והן כלי הרכב המעורבים נזוקו.

...

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

במצב דברים זה, אני סבור שהעונש המתאים שיוטל על הנאשם ישקף פסילה בפועל לתקופה שמעל הרף התחתון של המתחם, ותנוע שבין רף תחתון זה לבין הרף הבינוני.

הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או גרימת תאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש, עבירות לפי סעיפים 67 ו/או 38(3) לפקודת התעבורה.

העבירות הנאשם הורשע לאחר הודאתו בכתב אישום המייחס לו עבירות של הפקרה אחרי פגיעה בנגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); גרימת נזק לאדם ולרכוש בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בצרוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה בצרוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; ואי מתן זכות קדימה בנגוד לתקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה בצרוף סעיף 62(1) לפקודת התעבורה.

...

אני סבורה שבהטלת עונש מאסר בעבודות שירות לתקופה משמעותית אשר תהלום את חומרת העבירה יהיה משום עונש הולם והרתעת הרבים.

סבורני כי הרחקתו של הנאשם מסביבה עבריינית עדיפה על פני הרתעתו באמצעות מאסר מאחורי סורג ובריח תוך התחשבות באינטרס הציבורי והרחקה ממעגל הפשיעה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 9 חודשים.

המשיבה חשודה בעבירת של גרימת מוות ברשלנות , נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה בפני שמאלה וגרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש.

בדיון שהתקיים בפני ביום 16.11.23 טענה המבקשת כי הבקשה הנה להארכת הפסילה המנהלית לצורך סיום החקירה והעברת תיק החקירה לפרקליטות לצורך החלטה על הגשת כתב אישום ובקשה לפסילה עד לתום ההליכים.

...

  נוכח קיומן של ראיות שמצביעות לכאורה על רשלנות המשיבה, יהא זה אך נכון וראוי, בנסיבות המקרה שלפני, להיעתר לבקשה ולהאריך את פסילת המשיבה לתקופה המבוקשת.

  לאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים לעיל, ובמכלול הנסיבות ובאיזון שבין צורכי החקירה על רקע הערכת המסוכנות הספציפית של המשיבה לאור נסיבות התאונה, אני סבורה, כי יש מקום להיעתר למלוא תקופת ההארכה המבוקשת.

5129371 זכות ערעור כחוק המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותחזיר את התיק למשטרה.

כתב האישום כלל ארבע הוראות חיקוק: נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה, נהיגה ברכב ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון נהיגה – מעולם לא הוציא.

...

בסופו של דבר, נראה כי ההלכה הרלבנטית היא זו שנקבעה ב-ע"פ 63/79 עוזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 606 (1979) (להלן: הלכת עוזר), על ידי השופט (כתוארו אז), א' ברק, שם נקבע כדלקמן (איזכורים הושמטו – ח"מ): "נראה לי כי תנאי שני זה – 'הזדמנות סבירה להתגונן' – כולל בחובו שני יסודות. היסוד האחד הוא טכני דיוני, דהיינו, הזדמנות סבירה העומדת לרשות הנאשם להתנגד להבאת ראיות לענין עובדות שאינן מוזכרות בכתב האישום, לחקור עדים, ולהביא ראיות משלו. היסוד האחר הוא עניני מהותי, דהיינו הזדמנות סבירה העומדת לרשות הנאשם לפתח ולייצב קו הגנה כנגד אישום שאינו מופיע בכתב האישום, אך העולה מתוך העובדות שהובאו לפני בית המשפט. לענין יסוד שני זה השאלה היא אם הנאשם הופתע, והאם כתוצאה מכך נמנעה ממנו האפשרות לפתח קו הגנה חדש שיש בו כדי להתגונן כנגד האישום בו הורשע, אף שזכרו לא בא בכתב האישום. על כן מקובל הוא לשאול נאשם, הטוען להיעדרה של הזדמנות סבירה להתגונן 'במה היית מתגונן, ואיזה קו הגנה נמנע ממך'. עולה מהאמור, כי אם קו ההגנה שבנה לעצמו הנאשם כלפי האישום שהופיע בכתב האישום כולל בחובו גם את קו ההגנה אותו היה מציב הנאשם לאישום בו הורשע אין לומר כי הנאשם הופתע, וכי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. לעומת זאת, אם הנאשם נמנע מלהציב קו הגנה – כגון 'סיכון כפול', או תחולתו של חריג לאחריות – משום שקו הגנה זה לא נתבקש על פי העובדות המקוריות, אך עלה מתוך העובדות החדשות על פיהן הורשע, אומרים כי לנאשם

דוגמא ליישום בתי המשפט את הפסיקה המתייחסת לתיקון כתבי אישום, ממנה ניתן להקיש בשינויים המחויבים גם לעניינו, ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט המחוזי במסגרת תפ (י-ם) 28759-05-15  מדינת ישראל נ' ערן מלכה (הופרד) (להלן: "עניין מלכה") (פורסם בנבו, 20.11.16)  " סבורני כי בנסיבות התיק הנוכחי אין בתיקון כתב האישום המבוקש בדרך של המרת העבירה של לקיחת שוחד בעבירה של תיווך בשוחד כדי לקפח את הגנתו של הנאשם:

לאור כל האמור החלטתי לאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום כמבוקש על דרך של מחיקת הוראות החיקוק השלישית והרביעית המנויות בכתב האישום והחלפתן בהוראות חיקוק של התנהגות הגורמת נזק, וחבלה של ממש.

בתיק שלפני הוגש נגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה אחריות לגרימת תאונת דרכים ועבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה והתנהגות הגורמת נזק.

...