למקרא כתב האישום, עולה כי הנאשם נהג רכב פרטי ביום 14.5.13, בשעה 12:50, ברחוב דיזינגוף בתל אביב, מצפון לדרום, כאשר הוא בנתיב השמאלי מבין שניים שבכיוון נסיעתו.
נהג במהירות של עד 25 קמ"ש.
לדעת הנאשם, הולכת הרגל חצתה עם פלאפון, דיברה ולא שמה לב.
הנאשם העיד להגנתו, לאחר שדחיתי את טענת ההגנה כי אין להשיב לאשמה.
בנסיבות אלה, סבור אני שיש לאפשר לנאשם ליהנות מהספק, ולזכותו מעבירה של נהיגה בקלות ראש, זאת בשים לב לחישובים המבוססים על הערכות בלבד, המרחק והזמנים הקצרים - לאור הצבעת הנאשם, העובדה שהולכת הרגל חצתה שלא במעבר חצייה, בהליכה מהירה, כשהיא אוחזת טלפון בידה, אליבא דגרסת הנאשם שלא נסתרה (ראו בנוסף עדותה של גב' וילסון וכן ת/1).
...
בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט המר, כתוארו דאז, במסגרת פסק דין מור:
"אומר כבר עתה, כי אני מסכים עם המסקנה לפיה התרשל המערער משלא הבחין במנוחה כשהיא יורדת מן המדרכה אל הכביש. הוא יכול וצריך היה להבחין בה, ובכך לא יכול להיות, לדעתי, שום ספק".
עדיין יש לבדוק את הטענה.
בהלכת מור מנתח בית המשפט איחורי תגובה של חלקיקי שניות וחוזר על ההלכה לפיה: "כשההכרעה בין אשם וחף מפשע תלוי בהבדל בחשבון של שניה או מחצית שניה, ולא היו ממצאים עובדתיים בטוחים השוללים כל אפשרות סבירה של טעות מנימלית כזאת בחישוב הזמן והמרחק, נראה לנו שהמערער היה זכאי להנות מן הספק" – ע"פ 437/67 משה דיילס נ' מדינת ישראל, מיום 31.3.68.
בנסיבות אלה, סבור אני שיש לאפשר לנאשם להנות מהספק, ולזכותו מעבירה של נהיגה בקלות ראש, זאת בשים לב לחישובים המבוססים על הערכות בלבד, המרחק והזמנים הקצרים - לאור הצבעת הנאשם, העובדה שהולכת הרגל חצתה שלא במעבר חצייה, בהליכה מהירה, כשהיא אוחזת טלפון בידה, אליבא דגרסת הנאשם שלא נסתרה (ראו בנוסף עדותה של גב' וילסון וכן ת/1).
עם זאת, כדעת הרוב בפסק דין מור לעיל, סבור אני כי מעשיו של הנאשם עולים כדי נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה:
"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".
סבור אני כי לאור שדה הראייה הפתוח, דרך עירונית, רחוב דזינגוף – ערב חג השבועות, ללא כל ההפרעה מהנתיב הימני, אופן החצייה - מימין לשמאל כיוון נסיעתו, מהירותו של הנאשם, שאינה גבוהה – יכול היה הנאשם להבחין בהולכת הרגל כשהיא חוצה מימינו, עוד לפני הפגיעה בה בשליש האחרון של נתיבו.
