כתב אישום: נהיגה בפסילה, הפרעה לשוטר והתחזות

הנאשם נישאל ע"י השוטר "מי זה בתמונה?" והנאשם השיב: "זה אני". הנאשם צרף תיק נוסף, תיק תעבורה 7175-01-17, והורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה כשהרשיון פקע, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה, סרוב למסור שם ומען, לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 א לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח) תש"ל-1970.

בת"פ (שלום רמלה) 5557-03-14 מד"י נ' אופיר כהן הורשע הנאשם בעבירות נהיגה בפסילה, היתחזות, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא ביטוח.

...

לעניין מתחם הענישה, אני קובעת בהסתמך על הפסיקה שהוצגה, כי מתחם הענישה בגין כל אחד מכתבי האישום נע בין מאסר קצר בעבודות שירות לבין מאסר בפועל לתקופה של שנה.

בהתחשב בנטילת האחריות וחסכון הזמן השיפוטי, וכך שלא נזקפו לחובת הנאשם עבירות פליליות משנת 2010 ואילך, למעט עבירות התעבורה וההתחזות שבפני, ומנגד – לנוכח הרצידיביזם בעבירות אלה, אני גוזרת על הנאשם ענוש בחלקו האמצעי של המתחם.

בגין העבירות נשוא כתבי האישום, אני גוזרת על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל.

כמו כן, ציין שירות המבחן כי הוגש נגד העורר כתב אישום בעבירות של היתחזות לאחר, הפרעה לשוטר ונהיגה בפסילה מיום 29.5.2017.

...

לסיכום, שירות המבחן העריך כי כל עוד לא תהיה התלקחות של הסכסוך הקיים עם משפחת המנוח העורר יוכל לעמוד במגבלות.

לטענת העורר היה מקום להתחשב אף בכך שבסופו של דבר הסגיר את עצמו למשטרה וששירות המבחן העריך שרמת מסוכנותו בינונית בלבד.

יחד עם זאת, לנוכח המסוכנות הרבה העולה מכתב האישום, מכך שמקורם של האירועים בסכסוך בין משפחות שעדיין עלול להפוך לפעיל, וכן בהתחשב בעמדת שירות המבחן הן ביחס לרושם מהעורר כמי שמעניק לגיטימציה לשימוש באלימות והן ביחס למפקחים כנעדרי יכולת להציב לעורר גבולות, לא מצאתי כי שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו (ראו והשוו: בש"פ 9487/17 מדינת ישראל נ' עסאלה (7.12.2017); בש"פ 1658/18 בדראן נ' מדינת ישראל (12.3.2018)).יתרה מכך, כידוע, כאשר שירות המבחן אינו ממליץ על שחרור לחלופה נדרשים טעמים מיוחדים כדי להצדיק סטייה ממסקנה זו (בש"פ 7021/11 מדינת ישראל נ' סהיבאן, פסקה 8 (28.9.2011); בש"פ 5803/18 חסונה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.8.2018)).

בסיכומו של דבר, אין זה המקרה המתאים לחרוג מן הכלל של מעצר מאחורי סורג ובריח.

סוף דבר: הערר נדחה.

העבירה והעבר כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים ונהיגה בפסילה בנגוד לסעיפים 10(א) ו- 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתחזות לאדם אחר במטרה להונות בנגוד לסעיפים 275 ו- 441 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , נהיגה ברמזור אדום בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 ונהיגה ברכב ללא ביטוח תקף בנגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל – 1970.

...

נוכח הנסיבות בהן בוצעו העבירות אני סבורה כי מדובר בפגיעה של ממש בשלום הציבור וסיכון עוברי הדרך.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 7 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר כפי שנפסק על תנאי למשך 3 חודשים בבית משפט לתעבורה בירושלים בת"פ 1582-04-15 כך שחודשיים מתוכן ירצה הנאשם במצטבר וחודש בחופף.

בפ"ל (ב"ש) 123/09 מדינת ישראל נ' אבו קוידר, מיום 19.11.12, הורשע נאשם, נעדר עבר פלילי בשלושה כתבי אישום שונים, בעבירות של היתחזות לאחר במטרה להונות, הפרעה לשוטר, כאשר הציג לשוטר רישיון נהיגה של אחיו, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון תקף, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא חגורת בטיחות.

...

בעפ"ג (מרכז) 36074-01-12 כהן נ' מדינת ישראל, מיום 28.2.12, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של התחזות לאחר, שימוש ברישיון נהיגה מזויף, נהיגה ללא רישיון, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר למשך 7 חודשים כפי שנפסק על תנאי בבית משפט לתעבורה בירושלים בתיק 8353-01-16 מיום 28.9.16, 3 חודשים במצטבר ו- 4 חודשים בחופף.

רקע וההליכים בתיק כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו נהג בהיותו פסול לנהיגה, כאשר תוקף רשיון נהיגתו פקע, וללא ביטוח.

כן ציינה המאשימה כי בעברו של הנאשם 39 עבירות תעבורה ובהן עבירות חוזרות של נהיגה בלא רשיון נהיגה ונהיגה בפסילה.

נסיבות אישיות של הנאשם החיצוניות למשפט – כמפורט בתגובתה של המאשימה, בצקלונו של הנאשם עבר מכביד והוא אף ריצה עונשי מאסר ממושכים בגין עברו הכולל חמש הרשעות בעבירות איומים, חבלה כשהעבריין מזויין, התרה לתושב זר לנהוג ברכב שלא כדין, פירוק חלקים מרכב, הפרעה לשוטר, היתחזות כאדם אחר במטרה להונות והסעת תושב זר השוהה שלא כדין.

...

מכל המקובץ, סבורה אני כי בסבירות פעל התובע כאשר הגיש את כתב האישום.

לאור כל האמור – אני קובעת כי לא היה באופן ניהול ההליך כדי הכבדה מיותרת ולא מוצדקת על הנאשם.

סיכום לאחר שעיינתי בפירוט בתיק בית משפט זה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לאחר שבחנתי את שתי העילות לקבלת פיצוי, כמופיע בסעיף 80 לחוק העונשין, כאשר לא נעלמה מעיני העובדה כי הנאשם היה נתון במעצר ובמאסר, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.