מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גירסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:
נהיגה במהירות מופרזת
הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל ולאחר שרכבו נמדד באמצעות מד מהירות לייזר מידגםUltraLyte מספר UX 024856 (להלן – ממל"ז) ונימצא, כי הוא נוסע במהירות של 155 קמ"ש, אף כי המהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש בלבד, החל עד תביעה 1 בנסיעה אחרי רכב הנאשם, עד שעצר אותו ביציאה של מחלף רוקח, כמפורט ב-ת/1 ו-ת/2 וזאת לאחר שהנאשם פגע באי תנועה בנוי.
מכל האמור לעיל, בנוגע להליך בדיקתם של שני המכשירים טרם האכיפה, השמוש במכשיר הממל"ז והליך בדיקתו של הנאשם עצמו במכשיר ה"ינשוף", כמו גם על פי מימצאי היתנהגות והודיית הנאשם בשתיית משקה אלכוהולי עובר לנהיגה, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג במהירות מופרזת ובשכרות, ושילובן של עבירות אלה, כמו גם הודיית הנאשם כי במהלך נהיגתו פגע באי תנועה בנוי, די בהם כדי להרשיעו גם בעבירה של נהיגה בקלות ראש, כמיוחס לו בכתב האישום.
...
החלטה זו אושרה גם ברע"פ 6662/16 כהן נגד מדינת ישראל, בו נאמר:
"טענתו העיקרית של המבקש, כאמור, היא שלא היה ניתן להגיע למסקנה אודות תקינות המכשיר עקב חוסר ראייתי. בניגוד לעמדתו, נחה דעתי כי בצדק קבעו הערכאות הקודמות כי המכשיר היה תקין. ודוק, הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי בחנו בקפידה את עדות השוטר ואת המסמך שעל גביו סימן את תוצאות בדיקת תקינות המכשיר, והגיעו למסקנה חד משמעית כי סימון ה"וי" על ידי השוטר נערך לאחר שהמכשיר נבדק ונמצא תקין.
ברע"פ 2419/12 כהן נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' רובינשטיין:
"לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. שאלת אופן הוכחתו של כיול הינשוף אכן תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בעניין שרביט, לצורך מענה מחייב במישור המשפטי הרחב. ואולם, בענייננו מבוססת הרשעת המבקשת גם על נדבכים נוספים (בכללם, כאמור, ההודאה בשתייה, עדות המתנדב וההימנעות מהעדת עדי הגנה רלבנטיים לכאורה)".
ברע"פ 2420/12, מסלאחה נגד מדינת ישראל קבעה כבוד הש' נאור:
"אשוב ואציין: קבילותו של מכשיר ה"ינשוף" איננה ממין העניין, ככל שבראיות התביעה די כדי להרשיע את המבקש גם בלעדיהן.
ברע"פ 2964/12 חי נגד מדינת ישראל קבעה כבוד הש' נאור:
"דין הבקשה להידחות. נסיבותיה דומות לבקשות אחרות מסוג זה שבאו בפני בית משפט זה לאחרונה ונדחו (ראו והשוו: רע"פ 2420/12 מוסטפא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.4.2012), והפרשות הנזכרות שם). בפרט דומות נסיבות המקרה להחלטת השופט רובינשטיין ב-רע"פ 2419/12 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.4.2012). בפרשות אלו כולן די היה בראיות התביעה כדי להביא להרשעת המבקש גם ללא צורך בבדיקת ה"ינשוף", ומשכך שאלת קבילותו איננה מעלה או מורידה.
מכל האמור לעיל, בנוגע להליך בדיקתם של שני המכשירים טרם האכיפה, השימוש במכשיר הממל"ז והליך בדיקתו של הנאשם עצמו במכשיר ה"ינשוף", כמו גם על פי ממצאי התנהגות והודיית הנאשם בשתיית משקה אלכוהולי עובר לנהיגה, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג במהירות מופרזת ובשכרות, ושילובן של עבירות אלה, כמו גם הודיית הנאשם כי במהלך נהיגתו פגע באי תנועה בנוי, די בהם כדי להרשיעו גם בעבירה של נהיגה בקלות ראש, כמיוחס לו בכתב האישום.