כתב אישום: נהיגה במהירות מופרזת באמצעות מד לייזר

רקע והליכים קודמים המבקש תועד באמצעות מד מהירות לייזר נוהג במהירות של 150 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש בלבד.

לפיכך, הוגש נגד המבקש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ונספחיה, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות.

עניינה של בקשת רשות הערעור דנן הוא השגה על קביעות עובדתיות שנעשו על ידי הערכאה הדיונית, אשר כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בדיון בנושאים אלה "בגלגול שלישי". לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גירסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: נהיגה במהירות מופרזת הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל ולאחר שרכבו נמדד באמצעות מד מהירות לייזר מידגםUltraLyte מספר UX 024856 (להלן – ממל"ז) ונימצא, כי הוא נוסע במהירות של 155 קמ"ש, אף כי המהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש בלבד, החל עד תביעה 1 בנסיעה אחרי רכב הנאשם, עד שעצר אותו ביציאה של מחלף רוקח, כמפורט ב-ת/1 ו-ת/2 וזאת לאחר שהנאשם פגע באי תנועה בנוי.

מכל האמור לעיל, בנוגע להליך בדיקתם של שני המכשירים טרם האכיפה, השמוש במכשיר הממל"ז והליך בדיקתו של הנאשם עצמו במכשיר ה"ינשוף", כמו גם על פי מימצאי היתנהגות והודיית הנאשם בשתיית משקה אלכוהולי עובר לנהיגה, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג במהירות מופרזת ובשכרות, ושילובן של עבירות אלה, כמו גם הודיית הנאשם כי במהלך נהיגתו פגע באי תנועה בנוי, די בהם כדי להרשיעו גם בעבירה של נהיגה בקלות ראש, כמיוחס לו בכתב האישום.

...

החלטה זו אושרה גם ברע"פ 6662/16 כהן נגד מדינת ישראל, בו נאמר: "טענתו העיקרית של המבקש, כאמור, היא שלא היה ניתן להגיע למסקנה אודות תקינות המכשיר עקב חוסר ראייתי. בניגוד לעמדתו, נחה דעתי כי בצדק קבעו הערכאות הקודמות כי המכשיר היה תקין. ודוק, הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי בחנו בקפידה את עדות השוטר ואת המסמך שעל גביו סימן את תוצאות בדיקת תקינות המכשיר, והגיעו למסקנה חד משמעית כי סימון ה"וי" על ידי השוטר נערך לאחר שהמכשיר נבדק ונמצא תקין.

ברע"פ 2419/12 כהן נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' רובינשטיין: "לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. שאלת אופן הוכחתו של כיול הינשוף אכן תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בעניין שרביט, לצורך מענה מחייב במישור המשפטי הרחב. ואולם, בענייננו מבוססת הרשעת המבקשת גם על נדבכים נוספים (בכללם, כאמור, ההודאה בשתייה, עדות המתנדב וההימנעות מהעדת עדי הגנה רלבנטיים לכאורה)". ברע"פ 2420/12, מסלאחה נגד מדינת ישראל קבעה כבוד הש' נאור: "אשוב ואציין: קבילותו של מכשיר ה"ינשוף" איננה ממין העניין, ככל שבראיות התביעה די כדי להרשיע את המבקש גם בלעדיהן.

ברע"פ 2964/12 חי נגד מדינת ישראל קבעה כבוד הש' נאור: "דין הבקשה להידחות. נסיבותיה דומות לבקשות אחרות מסוג זה שבאו בפני בית משפט זה לאחרונה ונדחו (ראו והשוו: רע"פ 2420/12 מוסטפא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.4.2012), והפרשות הנזכרות שם). בפרט דומות נסיבות המקרה להחלטת השופט רובינשטיין ב-רע"פ 2419/12 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.4.2012). בפרשות אלו כולן די היה בראיות התביעה כדי להביא להרשעת המבקש גם ללא צורך בבדיקת ה"ינשוף", ומשכך שאלת קבילותו איננה מעלה או מורידה.

מכל האמור לעיל, בנוגע להליך בדיקתם של שני המכשירים טרם האכיפה, השימוש במכשיר הממל"ז והליך בדיקתו של הנאשם עצמו במכשיר ה"ינשוף", כמו גם על פי ממצאי התנהגות והודיית הנאשם בשתיית משקה אלכוהולי עובר לנהיגה, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג במהירות מופרזת ובשכרות, ושילובן של עבירות אלה, כמו גם הודיית הנאשם כי במהלך נהיגתו פגע באי תנועה בנוי, די בהם כדי להרשיעו גם בעבירה של נהיגה בקלות ראש, כמיוחס לו בכתב האישום.

הנאשם זכאי מחמת הספק כנגד הנאשם נרשמה, ביום 21.1.17, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, לאחר שנהג ברכב במהירות של 142 קמ"ש (אחרי הפחתה), בדרך מהירה בה המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש. המדידה בוצעה באמצעות מד מהירות לייזר מידגםUltraLyte (להלן – ממל"ז).

...

הנאשם נשאל והשיב כי המהירות המותרת במקום, הנה 100 או 110 קמ"ש ואישר כי לא ידע שהנה 90 קמ"ש. לשאלות בית המשפט, השיב הנאשם כי הוא בדרך כלל נוהג במקום במהירות 100-110 קמ"ש, אינו יודע באיזו מהירות נהג כאשר רכבו נאכף על ידי העד, אך לא נהג במהירות של 140 קמ"ש. דיון והכרעה לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, לא השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי רכב הנאשם הוא שעבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: העד הדגיש פעמיים, כי ברכב הנמדד, היו מותקנים פנסי "קסנון" ואילו הנאשם טען בתוקף, כי ברכבו לא מותקנים פנסים מסוג זה ואף המציא ראיות לכך, שאף שמשקלן אינו משמעותי, שכן לא נתמכו בעדות כלשהי, הרי שיש בהן לפחות משום "ראשית ראיה" לתמיכה בגרסתו.

מכל האמור לעיל, ייתכן והעד שגה בזיהוי הרכב העבריין, כפי שטען הנאשם ולכל הפחות, עלה בידי הנאשם לעורר ספק סביר באשר לזיהוי הרכב.

לאור כל האמור לעיל, הנני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 23.4.14, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין נהיגה במהירות מופרזת בדרך עירונית (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 23.4.14, בסמוך לשעה 07:47, נהג הנאשם באופנוע ברמת גן, ברחוב ז'בוטינסקי, דרך עירונית בה המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו בסמוך לבית מספר 1, נמדד על ידי עד תביעה מספר 2, באמצעות מכשיר ממל"ז (מד מהירות לייזר), כשהוא נוהג במהירות של 81 קמ"ש (לאחר הפחתה של 5 קמ"ש כנדרש).

...

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: הוכח בפני כי מכשיר הממל"ז היה תקין בעת האכיפה וזאת למעלה מן הנדרש, שכן הנאשם לא טען כנגד תקינות המכשיר.

גרסת הנאשם נסמכה רובה ככולה על סרטון הווידיאו, אך הצפייה בו מביאה למסקנה כי אין לגרסה זו על מה לסמוך.

לא ברור לי כיצד סבר הנאשם, בנסיבות אלה, כי יצא מהשטח העירוני וממגבלת המהירות המותרת בו. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

על פי כתב האישום, נהג המבקש ברכבו הפרטי במהירות של 220 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 80 קמ"ש בלבד.

מהירות הנסיעה של המבקש נמדדה באמצעות מד מהירות לייזר מסוג 20-22 LTI מס' 5375 (להלן - ממל"ז).

יצויין, כי בפני בית המשפט לתעבורה לא התעוררה מחלוקת באשר לנהיגה במהירות מופרזת, שכן המבקש הודה כי נסע במהירות של 90 קמ"ש. המחלוקת הייתה, אפוא, לעניין מידת החריגה מהמהירות המותרת.

...

לא מצאנו מקום לאפשר דיון בשאלה עובדתית זו בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.