הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא רישיון רכב תקף בנגוד לסעיפים 67, 10 (א), ו- 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961, ועבירה של נהיגה ללא ביטוח בנגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל – 1970.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 27.2.2023 נהג הנאשם ברכב כשהוא פסול מלנהוג למשך 26 חודשים, פסילה שהוטלה בנוכחותו על ידי בית המשפט, כשרישיון הנהיגה שברשותו אינו בתוקף כבר משנת 2007 (16 שנה) וכשרישיון הרכב לא בתוקף מזה כחודש.
המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, שימוש ברכב שנאסר בשימוש, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, בית משפט השלום קבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין 7-20 חודשי מאסר ו- 6-60 חודשי פסילה לצד ענישה נלווית, וגזר על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו ובחופף למאסר שמרצה בתיק קודם, הפעלה של עונשי מאסר על-תנאי בני 5 ו- 6 חודשים שעמדו לחובת המבקש, בחפיפה חלקית, כך שבסך הכול ירצה המבקש 14 חודשי מאסר; פסילה בת 36 חודשים; ועונשי מאסר ופסילה על תנאי.
...
לאור האמור, לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל, ובנתוני את הדעת לנסיבות ביצוע העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע ממאסר מותנה ועד 12 חודשי מאסר, פסילה בת שנים וענישה נלווית.
עונשו של הנאשם:
סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר לתקופה של 3 חודשים.
