כתב אישום: נהיגה בזמן פסילה, זיוף זיהוי רכב ואי ציות לשוטר

נוכח עיקרון ההלימה ופסיקה הנוהגת בתחום, אני קובע כי מיתחם הענישה ביחס למתואר בכתב-האישום, הנוגע להתנהלותם של הנאשמים, אשר ניכנסו לישראל שלא כדין, שלא למטרות פרנסה, אלא לשם גניבת האופנוע, המשך בחלקם בגניבת האופנוע הנו בין 8 – 24 חודשי מאסר בפועל ולכך יש להוסיף מיתחם רחב יותר ביחס לנאשם 2, אשר נובע מנהיגתו את הרכב ללא רישיון, ובנהיגה פוחזת, שנע עד 30 חודשי מאסר בפועל.

רע"פ 9269/17 אבו עישא נגד מדינת ישראל (15.1.18): גניבת רכב, נהיגה בפסילה, ניצל את העובדה כי הרכב הושאר מונע ובעליו עזב אותו, ניכנס אל הרכב, נהג בו בדרך נמהרת ורשלנית, נימלט משוטר, לא ציית להוראת שוטר לעצור, תסקיר חיובי, נדון ל – 15 חודשי מאסר בפועל.

עפ"ג (מחוזי מרכז) 39243-03-17 נאתי נגד מדינת ישראל (19.9.17): גניבת רכב, זיוף סימני זהוי, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח, הפרעה לשוטר, הליך שקום מוצלח, נדון ל – 9 חודשי מאסר בפועל.

...

מסקנה: עומדים לדין שני נאשמים, שוהים בלתי חוקיים, אשר ביצעו עבירה של גניבת אופנוע, מתוכננת, בצוותא חדא עם אחרים, שלשם כך במיוחד נכנסו שלא כדין לתחומי מדינת ישראל.

אני סבור, כי עונשו של נאשם 1 ראוי שיהיה נמוך מעונשו של מוהנד, שהרי למרות שביצע את המעשה הפיסי של גניבת הרכב, הרי שהוא נעדר עבר פלילי.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: על נאשם 1 את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל ומתקופה זו תנוכה תקופת מעצרו: 20.5.20 – 15.6.20.

כתב-האישום המתוקן: הנאשם הורשע בעקבות הודאתו בכתב-אישום מתוקן ובו עבירות של גניבת רכב בצוותא, לפי סעיפים 413ב + 29 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, פריצה לרכב בצוותא, לפי סעיפים 413ו + 29 (א) לחוק הנ"ל, הפרעה לשוטר, לפי סעיף 275א לחוק הנ"ל, נהיגה פוחזת של רכב, בצוותא חדא, לפי סעיפים 338 (א) (1) + 29 (א) לחוק הנ"ל וכניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

אפנה אל גזר הדין הבאים: רע"פ 9269/17 אבו עישא נגד מדינת ישראל (15.1.18): גניבת רכב, נהיגה בפסילה, ניצל את העובדה כי הרכב הושאר מונע ובעליו עזב אותו, ניכנס אל הרכב, נהג בו בדרך נמהרת ורשלנית, נימלט משוטר, לא ציית להוראת שוטר לעצור, תסקיר חיובי, נדון ל – 15 חודשי מאסר בפועל.

עפ"ג (מחוזי מרכז) 39243-03-17 נאתי נגד מדינת ישראל (19.9.17): גניבת רכב, זיוף סימני זהוי, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח, הפרעה לשוטר, הליך שקום מוצלח, נדון ל – 9 חודשי מאסר בפועל.

...

לאור התכליות העומדות אחר העבירות שאותן ביצע, עקרון ההלימה, העובדה כי מדובר ב"כמכת מדינה" ופסיקה הנוהגת בתחום אני קובע כי מתחם הענישה ביחס למתואר בעובדות, הינו בין 8 – 24 חודשי מאסר.

אני סבור, כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם לענישה בעלת משקל, תוך מתן דגש לשיקולים של הרתעת הרבים, אשר תשתלב עם גישתם המחמירה של בתי-המשפט, במטרה לבלום את התופעה העבריינית הנדונה.

תוצאה: לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 17 חודשי מאסר בפועל לריצוי מתאריך מעצרו ה – 28.8.21.

בעיניינם של נאשמים 2 ו - 4 כתב-האישום המתוקן: כתב-האישום המתוקן מייחס לנאשמים 2 ו – 4 עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, החזקת כלי פריצה לפי סעיף 413ז לחוק הנ"ל, גניבת רכב בצוותא לפי סעיף 413ב לחוק הנ"ל, סיוע לגניבת רכב לפי סעיפים 413ב + 31 לחוק הנ"ל וביחס לנאשם 2 גם עבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 וכניסה לישראל ושהייה בה שלא כדין לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

אפנה בעיניין זה בשינויים המחויבים לפסקי הדין הבאים: רע"פ 9269/17 אבו עישא נגד מדינת ישראל (15.1.18): גניבת רכב, נהיגה בפסילה, ניצל את העובדה כי הרכב הושאר מונע ובעליו עזב אותו, ניכנס אל הרכב, נהג בו בדרך נמהרת ורשלנית, נימלט משוטר, לא ציית להוראת שוטר לעצור, תסקיר חיובי, נדון ל – 15 חודשי מאסר בפועל.

עפ"ג (מחוזי מרכז) 39243-03-17 נאתי נגד מדינת ישראל (19.9.17): גניבת רכב, זיוף סימני זהוי, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח, הפרעה לשוטר, הליך שקום מוצלח, נדון ל – 9 חודשי מאסר בפועל.

...

מסקנה: עתירת המאשימה היא להטיל 24 חודשי מאסר על נאשם 2, על נאשם 4 להטיל 20 חודשי מאסר בפועל, ואילו עמדת הנאשמים היא כי יש להסתפק בימי מעצרם.

אכן, העובדה שנאשם 2 הנו שוהה בלתי חוקי, אשר חדר לישראל במסגרת הקשר לשם ביצוע גניבות הרכבים מוסיפה חומרה שאינה קיימת אצל נאשם 4, אולם גילו הצעיר של נאשם 2 והעובדה כי נאשם 4 העמיד את רכבו ביצוע העבריינות, "מקזזים" הפרש זה. אני סבור, כי יש לגזור על שני הנאשמים ענישה בעלת משקל, אשר תרתיע אותם ואת שמותם ואשר תשתלב במגמת הענישה שמטרתה לתרום להדברת התופעה הרעה של גניבת רכבים.

תוצאה: לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים 2 ו – 4 את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל לריצוי מתאריך מעצרם ה – 30.6.21.

כתבי-האישום: הנאשם הורשע בעקבות הודאתו בשני כתבי-אישום כדלקמן: במסגרת ת"פ 15568-04-19, בעבירות של פריצה לרכב לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין התשל"ז – 1977 וחבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה לחוק הנ"ל. בתאריך 9.1.18 הגיעו הנאשם ואחרים אל מקום חנייתה של משאית ברמלה, כמתואר בעובדה 1.

אפנה אל גזר הדין הבאים בשינוים המחויבים: רע"פ 9269/17 אבו עישא נגד מדינת ישראל (15.1.18): גניבת רכב, נהיגה בפסילה, ניצל את העובדה כי הרכב הושאר מונע ובעליו עזב אותו, ניכנס אל הרכב, נהג בו בדרך נמהרת ורשלנית, נימלט משוטר, לא ציית להוראת שוטר לעצור, תסקיר חיובי, נדון ל – 15 חודשי מאסר בפועל.

עפ"ג (מחוזי מרכז) 39243-03-17 נאתי נגד מדינת ישראל (19.9.17): גניבת רכב, זיוף סימני זהוי, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח, הפרעה לשוטר, הליך שקום מוצלח, נדון ל – 9 חודשי מאסר בפועל.

...

לאור התכליות העומדות אחר העבירות שאותן ביצע, עקרון ההלימה, העובדה כי מדובר ב"כמכת מדינה" ופסיקה הנוהגת בתחום אני קובע כי מתחם הענישה ביחס למתואר בכל כתב-אישום בנפרד (יישום הלכת ג'אבר), הינו כפי שעתרה לו המאשימה, כלומר בין 8 – 18 חודשי מאסר.

מעבר לכך, יצוין, כי הנאשם אינו ראוי לביצוע מאסר בדרך שכזו והתנהלותו מול הממונה רק מוסיפה נופך של שכנוע למסקנה זו. אין חולק כי ענישה של מאסר בפועל הניתנת לריצוי בדרך של עבודות שירות הינה ענישה בעלת אופי שיקומי היאה, בדרך כלל, למי אשר עלו על דרך שיקומית ואין זה המצב בעניינו של הנאשם העומד לדיון בפניי.

אני סבור, כי הגיעה העת להבהיר לנאשם זה את חומרת מעשיו בענישה מחמירה בדרך של מאסר בפועל באופן הנושק לעתירתה של המאשימה, שכאמור היא סבירה בנסיבות ומשקללת היטב את כלל השיקולים דלעיל.

תוצאה: לאור על האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל, מהם תנוכה תקופת מעצרו בשני התיקים (9.1.18 – 14.1.18 + 12.2.19 – 13.2.19) או כפי רישומי שב"ס, ולשם ריצוי עונשו יתייצב הנאשם בתאריך 1.8.22 בשעה 09:00 בבית הסוהר "הדרים" כשהוא מצויד בעותק מגזר-דין זה ובתעודת זהות.

כתב האישום והסדר הטיעון הנאשם שלפני נותן את הדין בגין עבירות כדלקמן: · כניסה למגורים לבצע עבירה, בנגוד לסעיף 406(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; · נהיגה בזמן פסילה – פסילת בית משפט, בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961; · נהיגה ללא רשיון (מעולם לא הוציא), בנגוד לסעיף 10(א) לאותה פקודה; · נהיגה ללא ביטוח בנגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל -1970.

מכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · גיליון רישום פלילי של הנאשם (ת/3א') – לחובת הנאשם, הרשעות מרובות, רובן חוזרות ונישנות, בעבירות של התפרצות לבית מגורים/תפילה; שבוש מהלכי משפט; הפרת הוראה חוקית; גניבת דבר בעל ערך; גניבה נכס ששוויו העולה על 500,000 ₪; איומים; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; היתחזות כאחר במטרה לזכות בנכס לא לו; קשירת קשר לעשות פשע; סחר/עסקה למסירת החזקה בנשק לאחר; שוד מזוין בחבורה/באלימות; היתחזות כאדם אחר במטרה להונות; זיוף; גניבה; בריחה ממשמר חוקי; החזקת סם שלא לצריכה עצמית; החזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית; שימוש במסמך מזויף; זיוף בכוונה לקבל דבר; נשיאת סכין למטרה לא כשרה; גניבת רכב; נהיגה בזמן פסילה; ידיעות כוזבות; קבלת דבר במירמה; שבל"ר ונטישה באותו מקום; בריחה ממעצר; פריצה לבנין שאינו דירה ובצוע גניבה; תקיפה סתם; גניבה מרכב; פריצה לרכב; ניסיון לגניבה מרכב; הפרת חובה חקוקה.

בנוסף, הרשעות תעבורה בעבירות של שימוש בטלפון בעת שהרכב נע ללא דיבורית; נהיגה ללא רישיון רכב; אי ציות לשוטר; נהיגה בחוסר זהירות; מתן רשות לאחר להשתמש ברכב ללא ביטוח; היתר לנהיגה למי שאין לו רישיון נהיגה לסוג הרכב.

התביעה טענה, כי ביום 09.02.22, הורשע הנאשם בגין עבירות זהות ונדון לעונש מאסר בן 28 חודשים ומאסר מותנה בן 4 חודשים שהנו בר הפעלה.

אשר לתיק התעבורה, בנסיבות המפורטות בכתב האישום, כאשר הנאשם לא רק נהג בהיותו פסול לנהיגה על ידי בית משפט, אלא, קיימות מספר נסיבות לחומרה: הוא מעולם לא הוציא רישיון נהיגה; הנהיגה היתה ברכב משא ולא ברכב פרטי, על פוטנציאל הסיכון הגבוה הנובע מכך; הנהיגה היתה בכביש בין ערוני; הנהיגה היתה בשעת לילה מאוחרת – מוצא בית המשפט לקבוע מיתחם ענישה הנע בין 6 ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

...