על פי עובדות כתב האישום בהן הודה המשיב, ביום 20.6.21 בסמוך לשעה 12:57, נהג המשיב במונית המיועדת לנסיעות מיוחדות, והסיע נוסעת (פקחית של משרד התחבורה) בעיר אשקלון מבלי שהפעיל מונה כמחויב, ובתום הנסיעה דרש מהנוסעת שכר הסעה בסך 35 ₪.
עוד נטען, כי בית המשפט קמא שגה כשהטיל על המשיב עונש החורג באופן מופרז לקולא ממדיניות הענישה הנוהגת, ואשר אינו הולם את חומרת העבירות ואת הצורך במיגורן, וזאת ללא שהתקיימו שקולי שקום או טעמים אחרים המצדיקים זאת.
יפים בהקשר זה דברים שנקבעו בע"פ (מחוזי י-ם) 252/93 מדינת ישראל נ' בן עמי (לא פורסם):
"מדובר בסוג עבירות שהן אמנם 'עבירות זוטא', ואולם שביצוען פוגע באיכות החיים במובן הרחב, לו זכאי הציבור. שירות מוניות הוא שירות הניתן לציבור, ונותני השרות כבולים בסייגים, ויש עליהם חובות ואי קיום כל אלו הופך שירות זה לג'ונגל, תחת שיפעל כשירות צבורי במדינה מתוקנת. בהיות העבירות 'עבירות זוטא', לא כדאי לציבור הנפגעים להתלונן ולהיות מוטרד בהליכים משפטיים, והציבור מקבל תמונת המצב כגזירה משמיים. הדרך היחידה להלחם בתופעה זו היא להטיל באותם מקרים הבאים בפני בית המשפט עונשים מרתיעים. את 'מינון הענישה' יש להעלות עד לאותו שלב 'שייצא הקול' בין נותני השרות הזה, שיש סיכון של ממש באי קיום הכללים החלים עליהם".
עוד ראוי להפנות לאמור בע"פ (מחוזי י-ם) 64/95 מדינת ישראל נ' אדרעי (לא פורסם, 5.6.95):
"העבירה של אי הפעלת מונה ע"י נהגי מוניות הפכה לצערנו למכת מדינה. נהגים מסרבים בעזות מצח ובריש גלי להפעיל מונה למרות דרישות הנוסעים ועל ביהמ"ש להרתיעם מהיתנהגות זו ע"י עונשים תקיפים שיבהירו לציבור נהגי המוניות באופן חד משמעי כי אי מילוי הוראת החוק בדבר הפעלת מונה – תענש בכל חומרת הדין".
שנים רבות חלפו מאז נכתבו הדברים, ולמרבה הצער, התופעה נותרה בעינה ובמקומות רבים אף התרחבה ופגיעתה החמירה.
...
על כן, הערעור מתקבל.
המשיב ישלם קנס של 1,500 ₪, ואם כבר שילם את הקנס שהוטל עליו ע"י בית המשפט קמא, כטענתו, עליו לשלם את היתרה בסך 300 ₪ בתוך 90 יום מהיום.
מובהר, כי אין באמור כדי לסתור את החלטתי העקרונית בדבר קבלת ערעורה של המדינה ביחס למתחם העונש ההולם, או להשליך על העונש הראוי בתיקים דומים.
