רקע
הנאשם 1 הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של נהיגה פוחזת של רכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ועבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.
נאשם 2 איים על אחד השוטרים, ונאשם 1 סירב לבדיקת שיכרות ומשכך נהג ברכב תחת השפעת אלכוהול.
נהגים שנדרשים על ידי שוטרים לעצור, אם לבדיקה שגרתית או כתוצאה מבצוע עבירת תעבורה, נמלטים בנסיעה מהירה, וכתוצאה מכך מתפתח מרדף בו מסכנים הרודפים, הנרדף ואזרחים תמימים את חייהם.
בנסיבות המקרה דנן, כאשר כתב האישום המתוקן לא מציין את המהירות בה נסע הנאשם, ואף לא את קיומם של רכבים נוספים על הכביש, למעט ניידת המישטרה, כאשר העובדות המקימות את הנהיגה הפוחזת הן בעיקרן נהיגה מהירה תוך המלטות משוטרים ופניית פרסה תוך חציית קו הפרדה רצוף שעה שהניידת קרובה אליו, אני סבורה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים אינה מן החמורות, ועל מיתחם העונש ההולם לנוע בין 6 חודשי מאסר שיכולו וירוצו בעבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל.
...
עיינתי אף בפסיקה שהציגה ההגנה, ולא מצאתי כי היא תומכת בעמדתה, ועולה בקנה אחד עם נסיבות המקרה דנן, שכן הנאשם כלל לא עתר לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, ואין כל אינדיקציה לקיומו של הליך שיקומי בעניינו:
עפ"ג (חיפה) 9925-09-20 מוחמדין נ' מדינת ישראל (31.12.20) - נדחה ערעורו של המערער על גזר הדין שכלל 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
בנסיבות המקרה דנן, כאשר כתב האישום המתוקן לא מציין את המהירות בה נסע הנאשם, ואף לא את קיומם של רכבים נוספים על הכביש, למעט ניידת המשטרה, כאשר העובדות המקימות את הנהיגה הפוחזת הן בעיקרן נהיגה מהירה תוך הימלטות משוטרים ופניית פרסה תוך חציית קו הפרדה רצוף שעה שהניידת קרובה אליו, אני סבורה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים אינה מן החמורות, ועל מתחם העונש ההולם לנוע בין 6 חודשי מאסר שיכולו וירוצו בעבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל.
סוף דבר
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
9 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
