כתב אישום: מעורבות בארבעה מעשי שוד בצוותא

]השופט נ' הנדל: השאלה המרכזית העומדת להכרעה בארבעת הערעורים המונחים בפנינו היא - האם אחראים המערערים למותה של המנוחה שרה דוד ז"ל, שהתרחש תוך כדי שוד שבוצע בדירתה על ידם? העובדות הצריכות לעניין האישומים נגד ארבעת המערערים הופרדו, לנוכח בקשת המדינה, באופן בו הוגש בבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד שלושה מהמערערים (המערער בע"פ 5686/07 – משה בסטיקאר, המערער בע"פ 3030/07 – שאול זוארץ והמערער בע"פ 3011/07 – ימין אדרי – להלן: 'מערערים 1-3) ונאשם נוסף – ארתור בסטיקאר (פח 1111/05 מפי כבוד השופטים, מיום 3.12.2006, כבוד השופטים א' טל, י' אמסטרדם ו – ל' שרון - להלן 'הכרעת הדין הראשונה' או 'הרכב טל').

על מנת שיחויב אדם כמבצע בצוותא בעבירה מסוימת, באיזו מידה חייב הוא להיות מעורב מבחינה עובדתית בבצוע? מה טיב ההסכמה בין הצדדים טרם ייקבע שנתגבשה תוכנית משותפת ? חברי, השופט ס' ג'ובראן נידרש לשאלה הראשונה ונושאים נוספים בעיניין סטינסלב (ע"פ 6084/02 שטוחין סטניסלב נגד מדינת ישראל (5.10.2006)): "עוד נקבע אשר למבצעים בצוותא, כי הישתתפות בבצוע העבירה אינה מחייבת נטילת חלק בעשיית מעשה העבירה, אלא יכולה לבוא לידי ביטוי בתכנון ובניהול הפעולה שבמסגרתה מתבצעת העבירה. במקרה שלפנינו נראה, כי מאחר ואין כל ראיה, שהמערער ניסה לעצור את חבריו למנוע את ביצוע הרצח, די בכך שהוכח, כי הוא היה שותף למעשה השוד, אשר סיומו הביא למות המנוחים. כך נקבע ב[ע"פ 2801/95 קורקין נ' מדינת ישראל, פ"ד נב](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=עפ%202801/95&Pvol=נב)(1) 791, 802: ""הישתתפות" בביצועה של עבירה אינה מחייבת נטילת חלק ב"עשייה הפיזית" של מעשה העבירה גופו דוקא ויכולה היא לבוא לכלל ביטוי בתכנון הבצוע ובניהול הפעילות שבמסגרתה מתבצעת העבירה.

...

כפי שהפסיקה קבעה (ע"פ 11426/03 אחמד חואמדה נ' מדינת ישראל (31.12.08)) : "סעיף זה מתייחס לגרם מוות שלא תוכנן מלכתחילה, אלא נגרם במהלך ביצועה של עבירה אחרת. מבחינת היסוד העובדתי נדרשת, אפוא, תוצאת מוות אשר נגרמה אגב ביצועה של עבירה אחרת, באחת משלוש חלופות: תוך כדי ביצועה של העבירה העיקרית; תוך כדי ההכנות לביצועה של העבירה העיקרית; או על מנת להקל על ביצועה של העבירה העיקרית. מבחינת היסוד הנפשי, נדרשת מודעות ליסוד העובדתי של העבירה ולהתקיימות הנסיבות. ביחס לרכיב התוצאתי נדרשת מודעות לאפשרות הגרימה של המוות ופזיזות ביחס לתוצאה זו...נמצאנו למדים אפוא, כי להבדיל מעבירת הרצח בכוונה תחילה הקבועה בסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, לצורך הרשעה בעבירת רצח מכוחו של סעיף 300(א)(3) לא נדרש קיומה של מטרה מיוחדת לגרום למותו של אדם. בבסיס הוראה זו ניצבת החומרה המיוחדת אותה מייחס המחוקק לכך "שאדם לא רק גורם למותו של אדם 'במזיד' - דהיינו תוך שהוא צופה את הסכנה הקטלנית ונשאר אדיש לתוצאותיה - אלא שהוא מבצע זאת, תוך שהוא מבצע עבירה אחרת. מבחינת טיבה של הכוונה המקננת בו, נופלת זו מה'כוונה תחילה', הנדרשת לצורך קיומה של העבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק... אך כשמתקיים בו 'זדון' במובן הסעיף, ולכך מצטרפת העובדה, שהוא גרם את המוות תוך כדי ביצוע עבירה אחרת - בכך רואה המחוקק נסיבות חמורות דיין, כדי שהמעשה ייחשב גם הוא לרצח" (ע"פ 60/81 גור נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 505, 516 (1982))".

צודק בא כוח המדינה שדין הערעור בנושא זה להדחות בשל כך שלא צורף עיזבון המנוחה לערעור.

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדחות את ערעורי המערערים ולהותיר על כנם את שני פסק הדין שיצאו מלפני בית המשפט המחוזי.

הצומת השני עומד בנקודת הממשק בין הילכת ה"פח היקוש" או הדחה ובין הגנה מן הצדק, או ליתר דיוק סעיף 149(10) לחסד"פ. כפי שנימקתי לעיל, עמדתי היא כי ייתכן שבנסיבות חריגות, קיומה של הדחה עובדתית או מעורבות אחרת של גוף פרטי תצדיק ביטול כתב אישום או הפסקת הליך פלילי.

ארבעה אנשים החליטו לבצע עבירת שוד בנק בצוותא.

מתי יצאו מעשיהם משלב ההכנה ונכנסו לעבירת ניסיון? האם די כי קנו את הציוד הנידרש לבצוע העבירה? מה הדין אם ארבעת המעורבים הגיעו לנקודת מפגש לשם נסיעה יחדיו לבנק? תהיינה התשובות לשאלות אלה אשר תהיינה, נראה כי לשם ביצוע עבירת ניסיון שוד, די בכך שכפות רגליהם של הארבעה דרכו בבנק במטרה לבצע את השוד.

...

ברם, סבורני כי נסיבותיה של פרשה זו אינן מצדיקות דיון בשאלות כבדות משקל אלה בשים לב לנסיבות העובדתיות הפרטניות לאורן לא ניתן לבסס טענה כי פעילותו של ערוץ 10 פגעה בזכות להליך הוגן.

במחלוקת זו, מקובלת עליי עמדתו של השופט נ' הנדל.

כפי שסקר חברי, לשונו הברורה של סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יחד עם התפתחות הדוקטרינה בפסיקת בית משפט זה, מובילה למסקנה כי דוקטרינת ההגנה מן הצדק מהווה "אכסניה" הולמת להגנת פח היקוש.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב ועוד שלושה אחרים – מ' כ', קטין (להלן: הקטין), מוחמד מסרי (להלן: מסרי) ושיהאב סגייר (להלן: שיהאב) (יכונו יחדיו להלן: הארבעה) – קשרו קשר לשדוד סניף של חברה בשם ביצורית בע"מ בג'דידה-מכר (להלן: הסניף).

טענות הצדדים הבקשה שבפני להארכת מעצרו של המשיב מבוססת אף היא על מסוכנותו של המשיב – לנוכח העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען (מעשה שוד, בצוותא, תוך התארגנות מסודרת, ולאחר הצטיידות בנשק והחזקתו אף לאחר מעשה) ולנוכח עברו הפלילי הכולל, חרף גילו הצעיר, 20 הרשעות בעבירות רכוש וכן עבירה של החזקת סכין.

בא-כוח המבקשת אף היתייחס לכך שרק המשיב (בנוסף לשיהאב) היה מעורב, לפי עובדות כתב האישום, בהחזקת האקדח בשלב מאוחר לשוד.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להתקבל.

ככל שלבא-כוח המשיב יש טענות הנוגעות לכרסום בראיות ולהשלכות הנובעות מכך על טענת ההפליה כפי שהוא מבקש ללמוד מן העדויות בהליך העיקרי – אין צורך לומר שדרכו פתוחה להגשת בקשה לעיון חוזר, ומיותר לציין כי איני מביעה כל עמדה בעניין זה. סוף דבר: הבקשה מתקבלת.

העורר, יחד עם שלושה אחרים, כך נכתב בכתב האישום, היה שותף לקשר לבצע בצוותא מעשי שוד במכוני לווי במחוז המרכז.

בארבעה הזדמנויות שונות נטל העורר, כך נטען בכתב האישום, חלק במעשי השוד.

הוא סבור כי תוצאה זו מתבקשת לאור העובדה שמידת מעורבותו בעבירות נשוא האישום קטנה ביחס לשלושת הנאשמים האחרים, כי הוא היה מעורב רק במקצת ממעשי השוד שהאחרים ביצעו וכי גם באותם מעשים בהם היה מעורב היה חלקו פחות חמור משל האחרים.

...

הערר נדחה.

המשיבים עומדים לדין בפני בית משפט זה, ומיוחסת להם מעורבות בארבעה מעשי שוד, שעשו, לפי הטענה, בצוותא עם שניים אחרים.

כתב האישום מכיל ארבעה אישומים, המתארים בפירוט רב את מעשי השוד.

...

אין בדברים אליהם כיוונו הסניגורים כדי להוליך למסקנה, כי אין בחומר הראיה כדי להוכיח את העובדות שביסוד כתב האישום.

סוף דבר-הנני עוצר את המשיב 1 עד תום הליכים.

החלטה לאחר שעיינתי בתצהירים ושמעתי את חקירתם של המפקחים המוצעים נחה דעתי בכשירותה של החלופה, ובהמשך להחלטה שלמעלה הנני מורה על שיחרורו של המשיב 2 למעצר בית מלא בבית סבו שבמנשיית זבדה.

אם יפר המשיב את תנאי השחרור, כגון שיצא מן הבית, כי אז על מי מהמפקחים שיפקח עליו אותה שעה להודיע לאלתר למישטרה, שאם לא יעשה כן תחולט ערבותו, ערבות שהנני מורה בזה כי יפקיד, בסך של 15,000 ₪ (כל אחד מן המפקחים).