על פי הסדר הטיעון הורשעו הנאשמים בעבירות כדלקמן:
השמטת הכנסות, עבירה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1963 (להלן: "הפקודה") (הנאשם - שתי עבירות);
פנקסי חשבונות כוזבים, עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודה (הנאשם - 4 עבירות והחברה- 2 עבירות);
מירמה ערמה או תחבולה, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה (הנאשם - 4 עבירות והחברה - 2 עבירות);
מסירת ידיעה כוזבת, עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") (הנאשם - 4 עבירות והחברה - 2 עבירות);
קיום פנקסי חשבונות כוזבים, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק (הנאשם - 4 עבירות והחברה - 2 עבירות);
מירמה או תחבולה, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק (הנאשם - 4 עבירות והחברה - 2 עבירות).
במעשיהם, במטרה להיתחמק מתשלום מס, מסרו הנאשם והחברה ידיעות כוזבות או דוחות או מסמכים אחרים הכוללים ידיעות כאמור וכן הכינו, ניהלו או הרשו לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות או רשומות אחרות כוזבות וכן השתמשו בכל מירמה או תחבולה או שהרשו לאחר להשתמש בהן או שעשו מעשה אחר.
אמנם סכום הכסף שנגרע מהקופה הציבורית לא צוין בכתב האישום, וכך גם איננו יודעים אם ניתן היה לנכות הוצאות שונות כנגד ההכנסות שהושמטו מדיווחי הנאשם והחברה, ברם גם בהעדר נתונים אלה, ניתן לומר בסבירות גבוהה למדיי שמדובר בסכומים ניכרים.
...
לנתון זה משקל רב בבוא בית המשפט לאמוד את העונש הראוי לו.
לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובפרט בהתחשב בנסיבותיו המשפחתיות, הכלכליות והרפואיות, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.
סוף דבר
לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בן 20 חודשים.
על הנאשמת-2 – אני גוזר קנס בסך 100,000 ₪.