כתב אישום: יציאה למרחב הציבורי בניגוד לתקנות הקורונה

כנגד המבקש כתב אישום, המייחס לו עבירות לפי סעיפים 2 ו6(2) לתקנות שעת חרום (נגיף קורונה החדש – הגבלת פעילות), תש"ף-2020.

לביסוס טענתו, הגיש הנאשם רשימת אירועים, ובה 28 דוגמאות, על הפרת התקנות לכאורה, במועדים שונים, ביניהן בין היתר, הישתתפות שר באירוע שנערך במקום סגור בנגוד לתקנות, שרים וחברי כנסת שמארחים את בני משפחתם בחג הפסח בנגוד להנחיות, זמר שמשתתף במסיבה בנגוד לתקנות.

הבקשה לקבלת מידע אודות קנסות שניתנו נגד נבחרי ציבור ואחרים – "ידוענים" אציין אף מבלי להדרש לנתונים סטטיסטיים כי במקרים רבים נרשמו דו"חות בגין יציאה למרחב הצבורי כנגד אזרחים.

...

כאמור, אשר לנטל להיעתרות לבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, הבהירה הפסיקה, כי על הנאשם להניח בפני בית המשפט קיומו של "בסיס ראשוני לקיומו של חשד בדבר סלקטיביות באכיפה". אין עליו חובה להצביע על השוואה "לקבוצת ביקורת קונקרטית", וגם אין עליו חובה להראות "כוונה להפלות", די בכך שיבסס את אותה הפליה לכאורית באכיפה כלפיו, על "מאפיינים הקשורים בעבירה עצמה" או "באכיפתה המעטה" – הכל כמבואר בפס' 30 לפסק-דינה של השופטת ד' ברק ארז עניין ג'ולאני.

אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל הנדרש להוכחת טענתו, כי פעולות הרשות כאמור לעיל, עומדות בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית ומנוגדות לעקרון השוויון הנגזר מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

סוף דבר לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של יציאה למרחב הצבורי למטרה או פעולה שאינה מנויה בתקנה 2 – עבירה לפי סעיף 2 + 6(2) לתקנות שעת חרום (נגיף קורונה החדש- הגבלת פעילות), תש״ף -2020.

דיון והכרעה: הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבירה בנגוד לתקנה 2 לתקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) תש"ף-2020 (להלן: "התקנות") (תיקון מס' 1 מתאריך 25.3.20), שזו לשונה, בעת ביצוע העבירה: "לא יצא אדם ממקום מגורים או ממקום שהייה קבוע אחר (להלן – מקום מגורים) למרחב הצבורי אלא לאחת מהפעולות או המטרות האלה:.." כמו כן, רק בתאריך 5.5.20 (תיקון 10 לתקנות) הותר מעבר בחוף הים לצורך פעילות ספורט: "2א. לא ישהה אדם במקומות המפורטים להלן: (1) גן צבורי וחוף ים, אם כן המקום נמצא במרחק 100 מטרים ממקום המגורים; ואולם מותר מעבר בחוף הים לצורך פעילות ספורט בים". יודגש, כי הגם שהסגר הכללי, כפי תוקפו אז, הסתיים בתאריך 5.5.20, איסור שהייה בחוף הים שלא לפעילות ספורטיבית הוסר רק בתאריך 19.5.20 במסגרת תיקון מס' 14 לתקנות.

...

סוף דבר לאור כל האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של יציאה למרחב הציבורי למטרה או פעולה שאינה מנויה בתקנה 2 – עבירה לפי סעיף 2 + 6(2) לתקנות שעת חירום (נגיף קורונה החדש- הגבלת פעילות), תש״ף -2020.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים, אשר יגישו טיעונים לעונש בכתב, על גבי עמוד אחד.

הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבירה בנגוד לתקנה 2 + 13(א)(1) לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הצבורי והגבלת פעילויות) תש"ף-2020, בצרוף פריט (1) בתוספת השלישית לתקנות שזו לשונה, בעת ביצוע העבירה: "לא יצא אדם ממקום המגורים או ממקום שהייה קבוע אחר (להלן – מקום מגורים) למרחב הצבורי, אלא לאחד מהפעולות או המטרות האלה:

באשר לטענת הנאשם כי המקום בו שהה נמצא במרחק של 1000 מטר המותרים ליציאה ממקום מגורים – אף היא הוכחה לא נכונה, כאשר הנאשם לא רק שנתן גרסאות סותרות באשר למקום מגוריו, אלא הוא אף הודה במסגרת תשובתו לכתב האישום כי: "אני גר במרחק אוירי של סדר גודל של ק"מ וחצי מחוף הקשתות" (פרוטוקול עמ' 1 ש' 11).

...

משכך, אני סבורה כי לא ניתן לתת אמון בפרטי גרסתו של הנאשם באשר לסיבת הימצאותו במקום מתן הדו"ח, ואני דוחה אותה.

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ההליכים בבית-משפט קמא ביום 26.5.2021 הוגש נגד המערערת כתב אישום, בשל כך שבתאריך 17.10.2020 נמצאה בפארק בסמוך לנס הרים.

נטען כי במעשיה האמורים יצאה המערערת למרחב הצבורי שלא לאחת מהפעולות או המטרות המפורטות בתקנה 2 לתקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) תש"ף-2020 (להלן: התקנות).

...

כבר מטעם זה, דין הערעור להידחות.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות בהכרעת דינו של בית-משפט קמא, והערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 1,000 ₪.

ביום 8.10.2019 צרך הנאשם אלכוהול, במידה שאינה ידועה למאשימה, וזאת בנגוד לצוו וחרף ראיונות אזהרה קודמים שבוצעו לו על ידי קצין הפיקוח כמפורט בכתב האישום.

עוד באותו היום, סמוך לשעה 13:20 הפר הנאשם את הצוו, עת יצא ממקום מגוריו במחנה הפליטים שועפט למרחב הצבורי, בעודו מתהלך ברחוב הגיא שבצומת ההוספיס בירושלים תוך שהוא מפר גם את תקנות שעת החרום (נגיף הקורונה החדש- הגבלת הפעילות), תש"פ -2020.

...

בשים לב למכלול השיקולים, למידת פגיעתו של הנאשם בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירות, אני קובעת שמתחם העונש ההולם צריך לנוע בין מאסר צופה פני עתיד ועד מאסר קצר בפועל.

בהינתן כלל האמור לעיל, בשים לב לצורך ליתן משקל מסוים לשיקולי הרתעה והגנה על הציבור והרתעה אישית, כמו גם העובדה שלא מצאתי טעמים המצדיקים סטייה מהמתחם לחומרא או לקולא, אני סבורה שיש למקם את הנאשם בחלק התחתון של המתחם.

נוכח האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך חודשיים, בניכוי ימי מעצרו.