כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של מסירת ידיעה כוזבת על עבירה, בהתאם לסעיף 243 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
בתשובתו לאישום טען הנאשם כי בזמן שמסר את התלונה במישטרה על כך שרכבו נגנב הוא לא ידע שמדובר בידיעה כוזבת.
מסירת ידיעות כוזבות
סעיף 243 לחוק העונשין, שכותרתו "ידיעות כוזבות", קובע בזו הלשון:
"המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע - מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו".
עיקרה של העבירה בהטרדת חינם של המישטרה ובהנעת גלגלי המנגנון של המישטרה לשוא, על ידי מסירת מידע כוזב לשלטונות בדבר ביצוע עבירה, וזאת בין שיש במידע האמור כדי להצביע על חשוד ובדרך זו לטיפול עליו אשמת שוא, ובין שהחשוד נותר אלמוני וזהותו מהוה נושא לחקירת המישטרה.
...
הדברים הובהרו לנאשם בשפתו ובאופן ברור ופשוט, הן בכתב והן בעל פה. בנסיבות אלה, בהן החוקר יידע את הנאשם מפורשות בדבר זכותו להיוועץ בסניגור קודם לחקירתו והנאשם בחר שלא לעשות כן, דין הטענה בעניין זה להידחות.
בענייננו, אף אם אניח שניתן היה להגיע למסקנה שונה בעניין העמדתו לדין של מחמוד חליל נוכח הקביעה שהוא זה שהגה את הרעיון והנחה את הנאשם להגיש את התלונה, הרי שעמדתה של המאשימה לעניין ההבחנה בין השניים, נוכח התשתית העובדתית השונה וחלקו של כל אחד במעשה, היא בהחלט אפשרית ולגיטימית, ובכל מקרה לא מצאתי כי המאשימה פעלה ממניעים פסולים או משרירות גרידא, או שבניהול ההליך בעניינו של הנאשם היתה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות המצדיקה את ביטולו של ההליך או את זיכויו של הנאשם מחמת הגנה מן הצדק.
סוף דבר
על יסוד כל האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של "ידיעות כוזבות", לפי סעיף 243 רישא לחוק העונשין.
