כתב אישום: יבוא סם מסוכן מסוג מתאמפטאמין

עקרי כתב האישום ביום 4.10.2013 הוגש נגד העורר כתב אישום בעבירות של יבוא סמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

על-פי כתב האישום, עובר ליום 6.8.2013, ביקש העורר, אזרח תאילנדי אשר שהה בישראל ועבד בקבוץ רבדים על-פי אשרת עבודה זמנית, מאדם אחר מתאילנד שזהותו אינה ידועה למשיבה (להלן: האחר) לשלוח לישראל חבילת דואר ובה סם מסוכן מסוג מתאמפטאמין (להלן: יאבה).

...

לנוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר והסיכון הפוטנציאלי הנשקף לאזרחי המדינה ולתושביה מצדו, סבורני כי השלכותיה של הזיקה בין עוצמת הראיות ועילת המעצר לבין חלופת המעצר הנבחנת, ניכרת גם בעניין דנן.

בנסיבות כמתואר, שוכנעתי כי אין בנמצא חלופת מעצר מתאימה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו או את החשש מפני הימלטותו מאימת הדין.

על יסוד האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של יבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"), ובעבירה של שבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

פסיקה שהוגשה על ידי ב"כ הצדדים פסיקה מטעם המאשימה: ע"פ 4659/12 סיריפונג נ' מדינת ישראל (22.10.12) – דובר בנאשם אזרח תאילנד שהורשע על פי הודאתו בעבירות של ייבוא סמים מסוכנים וקשירת קשר לבצוע פשע, על כך שקשר קשר עם אחר לייבא סם מסוג מתאמפטמין ("יאבה") מתאילנד לישראל.

...

בחינת נסיבותיו של המקרה שלפניי מובילה למסקנה כי אין לחרוג ממתחם העונש ההולם במקרה זה מחמת מצבו הרפואי של הנאשם ושיקולי צדק.

סבורני כי אכן כך יש לעשות.

סוף דבר לנוכח כל האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 25.9.19 ועד יום 15.12.19.

כתב האישום כתב האישום מייחס למשיבים חמש עבירות של יבוא סם מסוכן מסוג מתאמפטאמין לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

אני סבור כי צירופן של כל הראיות, כמפורט לעיל, מוביל למסקנה ברורה בדבר מעורבותם של המשיבים בייבוא חבילות הסמים כאשר לגרסאות המשיבים אין כל היתכנות ראייתית בעלת פוטנציאל מזכה.

טענת בא כוח המשיב 2 כי העובדה שבחנותו של המשיב 2 נתפסו מכשירי טלפון ניידים והמחברת הסגולה אינה מספיקה על מנת לבסס פוטנציאל הרשעה בהליך המעצר, מתעלמת מהמסקנה המצטברת מהמכלול הראייתי הנסיבתי כולו ומאמרתו המפלילה של המשיב 2 כי זרק את מכשיר הטלפון הקודם שלו עובר למעצרו, הסותרת את הגרסה שמסר בחקירה.

סוף דבר אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים כמבצעים בצוותא של העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

מבוא הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") בבצוע עבירות של יבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 13+19א ו-7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

בעיניין זה ראו למשל ע"פ 10635/08 נעים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.12.2010), פסקה 17: "המחוקק הטעים את החומרה היתירה שבעבירה של יבוא סמים, בקובעו לצדה עונש מירבי של 20 שנות מאסר. העובדה כי מזימתו של המערער סוכלה ובעקבות כך נימנעו ממנו פירותיה, לא תוכל לשמש יסוד להקל עמו. האיסור הנוגע ליבוא סמים מסוכנים עומד לעצמו, ואין להוסיף עליו דרישה של הפקת רווחים כאלה או אחרים מן הפעולה האסור". הנאשם ייבא 600 גרם נטו של סם מסוג מתאמפטמין ובנוסף החזיק סם מאותו סוג לצריכה עצמית.

...

הנאשם מסר כי הוא שומר על קשר עם משפחתו באמצעות חברים וכי אין לו קרובי משפחה בישראל ואף אחד לא מפקיד לו "קנטינה". דיון והכרעה סבורני כי יש לראות בעבירות בהן הורשע הנאשם ככאלו המהוות אירוע פלילי אחד וכפועל יוצא יש מקום לקבוע מתחם עונש הולם אחד ולגזור עונש אחד.

מן האמור עולה, שכבר בעניין פראפן סייגתי דבריי לעניין הזיקה הנטענת בין תנאי המחייה והעבודה של העובדים הזרים לשימוש בסמים, כשהוספתי שלו פראפן היה מורשע בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית "אולי" היה ניתן לקשור בין תנאי מחייתו ועבודתו לשימוש בסמים.

יצוין, כי בית המשפט מצא במקרה זה לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם שקבע וזאת מטעמי שיקום.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 21 חודשי מאסר בפועל החל מיום המעצר.

מבוא הנאשם הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בבצוע עבירות של ייבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 19+13(א) ו-7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: פקודת הסמים").

ב"כ הנאשם הפניתה למשל לע"פ 7751/21 מרזוקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.5.2022) בו דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם, אזרח תאילנד, בעבירות של יבוא סם מסוכן מסוג מתאמפטמין במשקל של 2.975 ק"ג ושיבוש הליכי משפט והותיר על כנו עונש של 28 חודשי מאסר; לע"פ 4536/21 פרץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.5.2021) בו דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם שהרשע בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע וייבוא סם מסוכן בצוותא חדא של סם מסוכן מסוג מתאמפטמין במשקל של 1.865 ק"ג והותיר על כנו עונש של 16 חודשי מאסר.

...

יצוין, כי לפני מספר ימים, נדחה ערעורו של הנאשם (ע"פ 5918/22 מונטרי נ. מדינת ישראל).

סבורני שיש לדחות טענה זו במישור הכללי שכן לא הוצגה כל תשתית ראייתית ביחס לאפשרות מעצרו של האחר ואכיפת הדין כנגדו.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 36 חודשי מאסר בפועל החל מיום המעצר.