מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

כתב אישום: חבלה חמורה, פציעה מחמירה, תקיפה חבלנית ואיומים

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביחס לסעיף 3 לעובדות הנטענות בכתב האישום, דהיינו ביחס לארוע הראשון, צוין כי "... בעוד הנאשם במטבח מכין לעצמו אוכל, נכנסה [המתלוננת] ושוב התחילה בהתנהגות קשה ולא נעימה כלפיו, בעודה שיכורה. תוך כדי שהוא מנסה להשתיק אותה ... הרוטב שהיה בידו עף לו, כך שהוא נשפך על הריצפה. אולי זה פגע בה אך זה לא עליה אלא עף לרצפה. לאחר מכן הוא הניח בחוזקה את הצנצנת על השולחן או השיש והיא נישברה...". אשר לסעיף 4, דהיינו ביחס לארוע העקרי, הודגש כי "המתלוננת החלה במריבה חזקה שוב עם הנאשם, בעודה שיכורה מאד. הנאשם אמר לה לעזוב אותו ושהוא יוצא מהבית כדי לא להסלים את המריבה. הוא התחיל לצאת והיא התחילה לרדוף אחריו בניסיון לחסום אותו. הנאשם היה ממוקד ליציאה מהדלת. תוך כדי, יתכן שהוא דחף אותה על מנת להזיז אותה ממנו כי היא היתנפלה עליו. כך היא גם רצה אחריו לחדר המדריגות וגם שם ניסתה לעצור אותו". הוכחש כי הנאשם תקף את המתלוננת "באזשהו אופן מכוון או כיוצ"ב". הוכחש כי הנאשם בעט במתלוננת או תקף אותה באופן מכוון; הוטעם על ידי הסניגורית כי "הוא לא בעט בה. בשום צורה לא תקף אותה שהיא מכוונת. אנחנו לא יודעים איך נישברו לה הצלעות. מדובר באשה שיכורה... שבר בצלעות יכול להגרם גם משיעול ומכל דבר אחר. אין לי הסבר לומר ממה נגרם לה השבר בצלעות. אנחנו אומרים שהוא דחף אותה". ב"כ הנאשם טענה כי "העובדות המגלות את העבירה בכללן, לא מוגשות בדרך כלל בעבירה של חבלה חמורה, בטח לא לבית משפט מחוזי. בידי ההגנה ידע וגם ניתן לראות זאת, שכתבי אישום רבים בעבירות של שבר, מוגשים בעבירה של תקיפה חבלנית, בבית משפט השלום. לא ברור למה התיק הזה הגיע לכאן". ב"כ הנאשם הוסיפה כי הנאשם הורחק מהבית, כי בני הזוג היו פרודים, וכי הנאשם אינו אזרח ישראלי, אלא "היה פה עם המתלוננת. בשלב מסוים הם נפרדו והוא עזב את הארץ וחזר לרוסיה. בסביבות שנת 2017 הוא חזר... לישראל עקב הדיווחים ששמע על מצבה של המתלוננת, מאחר ששני ילדיו גרים עימה... הנאשם חזר לארץ בפברואר 2017 וגר יחד עם המתלוננת והילדים בדירה עד שהוא נעצר... המגורים בדירה היו למטרת טפול בילדים ולא כתוצאה מקשר זוגי או רצון לקשר זוגי שהיה ביניהם". עקרי הראיות מטעם המאשימה ביום 6.1.19, סמוך לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, הוגש תיק מוצגים מוסכם, שהכיל את המסמכים הבאים: מיזכר מיום 25.2.18 בדבר שיחה עם הנאשם וזיהויו (ת/1); תמונות מיום 25.2.18 של חבלות הנאשם והמתלוננת (ת/2); דו"ח מסכם של חקירת מז"פ מיום 25.2.18 (ת/3); מיזכר מיום 27.2.18 בדבר ביקור בזירה לאיתור מצלמות ותשאול שכנים (ת/4); מיזכר נוסף בעיניין תישאול שכנים, אף הוא מיום 27.2.18 (ת/5).
בפועל, התמלילים המוסכמים המתורגמים לעברית הוגשו (ללא הדיסקים) רק ביום 10.9.19 וסומנו ת/17 ו-ת/18, וזאת לאחר מגעים ממושכים שהתנהלו במשך מספר חודשים בין המאשימה להגנה לגבי נכונות התרגום מרוסית לעברית, עד להגעה להסכמה בעיניין זה. המוצגים העקריים שהוגשו על-ידי המאשימה א. ת/11: הודעת הנאשם (אשר בה צוין במפורש כי נגבתה בשפה הרוסית, תורגמה על ידי החוקרת לעברית והוקלטה באודיו) בחקירתו הראשונה במישטרה מיום 25.2.2018 בשעה 12.55: "אתמול היא הייתה אצל חברה שלה ובאה מאד שיכורה... היא הייתה עם הילדים... בקושי עמדה על הרגליים... והיא צעקה והעליבה, כלב, מנוול, אתה חי על חשבוני, באמת לא מצאתי הרבה זמן עבודה, לא היה לי אישור עבודה... והתחלתי להתלבש כדי לצאת, ללכת לחבר לישון, היא אמרה תלך ועמדה בדרכי, אמרתי תני לי ללכת ודחפתי אותה... היא הייתה שיכורה, נפלה אבל לא חזק, לא קרה כלום, היא נפלה על שטיח עבה, לא חזק דחפתי, רציתי לצאת, הילדים היו בהיסטריה, לא ידעתי מה לעשות, היא רצה אחרי, תפסה אותי, בעטה בי ונתנה לי מכות... בחדר מדרגות, יצאתי החוצה והיא יצאה אחרי, בחוץ שוב דחפתי אותה לתוך הלובי, היא הרביצה לי עם הידיים והרגליים... יש לי שריטה פה (ה.ח – מראה שריטה מאד קטנה על המצח)... ש: כשדחפת אותה ללובי היא נפלה? ת: לא יודע... לא הסתכלתי, דחפתי ללובי וסגרתי את הדלת וברחתי... על נדז'דה יש חבלות? ת: אני לא דברתי איתה מאז, לא התראנו. היא הייתה במצב כזה יכלה ליפול במקום ישר. לא הרבצתי לה שיהיו לה חבלות. ש: למה לא הזמנת מישטרה למקום? ת: אני לא רציתי, עכשיו שיכנעה אותי בת דודה שלה, זה מזמן לא פעם ראשונה שהיא מגרשת אותי שיכורה... יכול להיות הייתי עם נעל עבודה, אבל לא הרבצתי לה עם הרגליים, אולי בטעות יכולתי לגעת בה לא במתכוון כי במתכוון לא הרבצתי עם הרגליים... ש: היו בינכם מקרי אלימות או איומים בעבר? ת: לא. ש: אתמול זו פעם ראשונה? ת: אתמול פעם שניה, היא כבר קפצה עלי עם אגרופים לפני כחודש, היא הישתכרה והתחילה לגרש אותי, קפצה עליי באגרופים... ויכוחים כשהיא שיכורה זה היה כמה פעמים. ש: היא אלכוהוליסטית? ת: כן. ש: מטופלת? ת: לא. היא מכחישה שהיא מכורה". [ההדגשות בציטוט הנ"ל וביתר הציטוטים דלהלן שבהודעות, במוצגים ובעדויות – הוספו ואינן במקור, אלא אם כן צוין במפורש אחרת].
סוף דבר סוף דבר, בגין הארוע העקרי הנאשם יזוכה, מחמת הספק, מהעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, אשר יוחסה לו בכתב האישום, וחלף זאת אני מרשיע אותו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק, וזאת בנוסף להרשעתו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק, כמיוחס לו בכתב האישום, בגין הארוע הראשון.
...
אלא שכפי שפירטתי לעיל, במקרה דנן הגעתי למסקנה כי ליבת עדות המתלוננת לגבי מעשי הנאשם המיוחסים לו בכתב האישום, בשני האירועים, היא מהימנה, בעוד שעדות הנאשם אינה מהימנה בעיניי, וכי המאשימה הוכיחה את המיוחס לנאשם בכתב האישום מעבר לספק סביר, מלבד גרימת חבלה לאחת מצלעותיה שלגביה נותר ספק סביר.
סיכום ומסקנות לסיכום, הגעתי למסקנה כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום, הן לגבי האירוע הראשון והן לגבי האירוע העיקרי, מלבד כי נגרם שבר באחת מצלעותיה של המתלוננת; ומכאן שלא הוכחה גרימת חבלה חמורה, אלא הוכחה, במסגרת האירוע העיקרי, רק עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, וזאת בנוסף לתקיפה במסגרת האירוע הראשון; והכול – בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב) לחוק, לנוכח העובדה כי מעשי התקיפה, הן באירוע הראשון והן באירוע העיקרי, כוונו כלפי המתלוננת, אשר אין מחלוקת שהיתה בת זוגו של הנאשם, כאמור גם במענה של ב"כ הנאשם (בפסקה 4 לעיל).
סוף דבר סוף דבר, בגין האירוע העיקרי הנאשם יזוכה, מחמת הספק, מהעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, אשר יוחסה לו בכתב האישום, וחלף זאת אני מרשיע אותו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק, וזאת בנוסף להרשעתו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק, כמיוחס לו בכתב האישום, בגין האירוע הראשון.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע, עובדות כתב האישום והמענה כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
כן ראו גם ת"פ (חי') 36951-06-14 מדינת ישראל נ' פלוני (17.02.2015) וכן את ת"פ (י-ם) 15783-03-15 מדינת ישראל נ' טוהר (15.9.2016)) וע"פ 3792/01 פדידה נ' מדינת ישראל (25.3.2002) שם מצא כב' השופט א' לוי בבית המשפט העליון להרשיע את המערער אשר תקף את הקורבן וגרם לשבר באפו בעבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(א) לחוק, חלף עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו- 335 לחוק בה הואשם, משמצא כי עבירה זו אינה תואמת את העובדות שהוכחו.
יחד עם זאת, קיים קושי בקבלת טיעון מהסוג שנשמע מפי המאשימה, לפיו כל שבר באף הוא בגדר חבלה חמורה, מקום בו כפי שנראה לעיל, על פי שיקול דעתה שלה, במקרים של שברים בעצמות האף מצאה המאשימה להגיש כתב אישום בגין תקיפה חבלנית ולא טענה לקיומה של חבלה חמורה.
...
מקובלת עלי הטענה לפיה טיפול רפואי אינו תנאי לקביעת היותה של חבלה "חבלה חמורה", יחד עם זאת בכך שקם צורך בפרוצדורה רפואית, יש במקרים רבים כדי לסייע בקביעה בדבר סוג החבלה שנגרמה וחומרתה.
בראי כלל נסיבות המקרה דנן, לאחר עיון בתעודות הרפואיות וכלל הראיות, ועל יסוד הנימוקים שלעיל, מסקנתי היא כי נכון לקבוע שנגרמו למתלונן חבלות של ממש כתוצאה מתקיפתו על ידי הנאשם, אך לא שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי נגרמה למתלונן כתוצאה מהתקיפה חבלה חמורה.
סוף דבר על יסוד כלל הנימוקים שלעיל, מצאתי כאמור לזכות את הנאשם מעבירת האיומים שיוחסה לו בכתב האישום משזו לא הוכחה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

רקע וכתב האישום המתוקן הנאשם הורשע ביום 27.12.17 על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335 (א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [חוק העונשין].
ע"פ (מחוזי מרכז) 42429-02-15 אטיאס נ' מדינת ישראל [5.7.15]: המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגרימת חבלה חמורה, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה חבלנית ואיומים.
...
עמד על כך כבוד השופט סולברג בע"פ 167/13 אבו זאייד נ' מדינת ישראל [14.8.13], פסקאות 11 - 12: "... פגיעה קשה ומתמדת בתחושת הביטחון ושלום הציבור של אזרחי מדינת ישראל מחייבת הטלת עונשים ממשיים, על מנת להרתיע מפני ביצוע עבירות שכאלה בעתיד, ובכלל זה, עונשי מאסר בפועל אשר יהא בהם כדי לבטא את החומרה שבתופעת האלימות, ואת הסלידה מן המעשים. מבלי להקל ראש בשיקולי השיקום בעניין דנן, מצאנו כי ידו של האינטרס הציבורי על העליונה. למרבה הצער, עבירות אלימות בהן מעורבים צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הפכו למעשה של יום ביומו. בתי המשפט מצוּוים לתרום את תרומתם לעקירת נגע האלימות בדרך של ענישה מרתיעה (ראו והשוו: ע"פ 1132/07 מקונן נ' מ"י (5.8.2007), בפסקה 3 לפסק-דינם של השופטים א' לוי, א' רובינשטיין ו-ע' פוגלמן)". (ההדגשות הוספו - מ.ב.נ).
נוכח כל האמור לעיל, ובפרט - גילו של הנאשם ולקיחת האחריות, מצד אחד, והעבר הרלוונטי של הנאשם, מצד שני, וכן בהתחשב בעונש שהוטל על מאיר וההבדלים בינו לבין הנאשם, סבורני שהעונש ההולם במקרה דנן צריך להימצא ברבע (התחתון) של מתחם העונש ההולם.
סוף דבר לאור כל האמור, החלטתי להטיל הנאשם את העונשים הבאים: 32 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מיום 17.7.16 ועד ליום 13.10.16); מאסר בן 12 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר יבצע עבירת אלימות מסוג פשע; מאסר בן 6 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר יבצע עבירת אלימות מסוג עוון; פיצוי כספי למתלונן בסך 12,000 ₪.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

רקע הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות שלושת כתבי האישום שבכותרת (שניים מהם מתוקנים) והורשע, על סמך הודאתו, בעבירות ובאישומים כדלקמן: ת.פ. 57045-12-13 (להלן- "התיק הראשון"): הכרעת דין מרשיעה ניתנה בתיק זה ביום 22.5.16 לאחר שמיעת הוכחות לפני כב' השופט שטיין, וזו בוטלה, לצורך צרופו של תיק זה. הנאשם הורשע בעבירות המיוחסות לו בתיק זה- עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין.
על כן טענה כי המיתחם שהציג בא כוח המאשימה בקשר לאירועים נשוא כתב האישום הראשון אינו מתאים והפנתה לת.פ 1485-06-15 (מחוזי ירושלים) גרינברגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.11.16) שם דובר בנאשם כבן 63 הסובל ממצב נפשי דכאוני אשר הורשע בעבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפת שוטר.
...
אני מורה על הפעלת המאסר המותנה של 6 חודשים שהושת על הנאשם בגזר דין בת.פ 786-07-13 על פי גזר דין מיום 3.3.16 מבית משפט השלום בפתח תקווה.
בגין העבירות בהן הורשע הנאשם בתיק זה אני גוזר עליו מאסר למשך 24 חודשים.
אני מורה על הפעלת ההתחייבות שעליה חתם הנאשם במסגרת גזר הדין בת.פ. 26274-05-13 על סך 1,000 ש''ח. אני מחייב הנאשם לפצות את המתלוננים כדלקמן: המתלונן אברהם חבר ת.ז. 053038196 עד תביעה 2 בתיק פלילי 3528-08-15 בסכום של 1,500 ש''ח. המתלונן אייל בכור ת.ז. 059069005 עד תביעה 1 בתיק פלילי 57045-12-13 בסכום של 1,500 ש''ח. קנס בסך 1,000 ש''ח או חודש מאסר תמורתו.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיב כנגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות ואיומים.
דו"ח צפייה בסירטון מצלמת גוף של שוטרים – המשיב אומר "התנפלתם עליי כאילו אני מחבל" שוטר עונה לו "תקפת שוטר זה כמו מחבל" משיב "אני פצעתי? אתם קפצתם עליי על מה אתה מדבר? אני לא שלפתי עליכם כלום" אדם נוסף ניכנס למקום ואומר "דקרת פה אנשים גבר" משיב "אני? איזה דקרתי על מה אתה מדבר?
...
אשר על כן, אני קובע קיומה של תשתית לכאורית לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, שאינה חפה מקשיים בעיקר בכל הנוגע לעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו