כתב אישום: חבלה חמורה בעקבות תקיפה הדדית

בראי כלל המפורט לעיל, ניתן לקבוע בפן העובדתי כי לאחר ששפך המתלונן מים לכיוון הנאשם ופנה אליו בדברים, התקרבו השניים האחד לקראת השני, המתלונן קלל את הנאשם, הנאשם והמתלונן דחפו האחד את השני בדחיפות הדדיות ואז תקף הנאשם את המתלונן באגרופים וגרם לו לחבלות כמתואר בתעודות הרפואיות ת/3.

יחד עם זאת, קיים קושי בקבלת טיעון מהסוג שנשמע מפי המאשימה, לפיו כל שבר באף הוא בגדר חבלה חמורה, מקום בו כפי שנראה לעיל, על פי שיקול דעתה שלה, במקרים של שברים בעצמות האף מצאה המאשימה להגיש כתב אישום בגין תקיפה חבלנית ולא טענה לקיומה של חבלה חמורה.

...

מקובלת עלי הטענה לפיה טיפול רפואי אינו תנאי לקביעת היותה של חבלה "חבלה חמורה", יחד עם זאת בכך שקם צורך בפרוצדורה רפואית, יש במקרים רבים כדי לסייע בקביעה בדבר סוג החבלה שנגרמה וחומרתה.

בראי כלל נסיבות המקרה דנן, לאחר עיון בתעודות הרפואיות וכלל הראיות, ועל יסוד הנימוקים שלעיל, מסקנתי היא כי נכון לקבוע שנגרמו למתלונן חבלות של ממש כתוצאה מתקיפתו על ידי הנאשם, אך לא שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי נגרמה למתלונן כתוצאה מהתקיפה חבלה חמורה.

סוף דבר על יסוד כלל הנימוקים שלעיל, מצאתי כאמור לזכות את הנאשם מעבירת האיומים שיוחסה לו בכתב האישום משזו לא הוכחה.

בהתאם להכרעת הדין מיום 6.7.2022, הנאשם, יליד 13.11.2001 (כבן 19.5 במועד העבירות וכיום בן 21), הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות הבאות: ארבע עבירות היתפרעות, לפי סעיף 152 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); מעשה פזיזות ורשלנות בצוותא, לפי סעיף 338(א)(3) בצרוף סעיף 29; מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(3); ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) בצרוף סעיף 25 בחוק; שתי עבירות הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 275א בחוק; ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1), (2) ו-(3) בצרוף סעיף 25 בחוק.

כאמור בחלק הכללי, החל מיום 13.4.2021, במהלך חודש הרמדן 2021, היתרחשו ברחבי הארץ ובמיוחד בירושלים, התפרעויות ואירועי תקיפה הדדיים בין יהודים לערבים, אשר כללו מעשיי אלימות, יידוי אבנים וחפצים אל עבר אנשים, כוחות הבטחון וכלי רכב וכן התפרעויות ותקיפות על רקע לאומני וממניע גזעני.

...

לאחר תום לימודיו החל להתחבר אל נוער שולי ובעייתי באזור מגוריו וכי הדבר התבטא בכך שבסופו של דבר השתתף באירועים המתוארים בכתב האישום.

ערעורו נדחה (ע"פ 18/22 אבו זינה נ' מדינת ישראל (27.7.2022) (להלן – עניין אבו זינה)).

בעניין נסיבותיו של הנאשם טען בא-כוחו, כי הנאשם נחקר תקופה ממושכת ואף היה עצור זמן רב. בסופו של דבר הוא בחר להודות, להכיר באחריותו למעשים ולסיים את עניינו.

הנאשם הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין תשל"ז – 1977, עבירת תקיפת סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין ועבירת ניסיון תקיפת סתם בן זוג לפי סעיף 379(+סעיף 25לחוק העונשין וזאת על בסיס העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

לעניין זה, אפנה לע"פ 6758/07 פלוני נ' מ"י, שם נקבע לעניין זה כדלהלן: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג." הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהעברות בהן הורשע הנאשם בכתב האישום המתוקן, הם הפגיעה בשלומה של הנפגעת, בזכותה לכבוד ולביטחון בתוך התא המשפחתי, וכמובן הצורך לשמור על שלוותה בתוך התא המשפחתי ובתוך ביתה מבצרה.

אין בכך כדי להקל ראש או לטעון שהן עניין של מה בכך ואולם, אין גרימת המטומות ושפשופים כגרימת שברים או חבלות חמורות וחודרניות.

...

משכך ולאור כל האמור לעיל, אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 13 חודשים.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בר הפעלה של 5 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת"פ 41526-05-20 באופן ששלושה חודשים ירוצו במצטבר וחודשיים בחופף כך שסך הכול על הנאשם לרצות עונש של 16 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו -18.1.23.

בעיניין זדה צוינו דברים אלו: "...ארועי אלימות המגולמים בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שהיא העבירה העיקרית בה הורשע המשיב, עשויים להתרחש במגוון רחב מאוד של מצבים, נסיבות ביצוע ורמות חומרה. ואכן, הפסיקה כוללת מינעד רחב של רמות ענישה, בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בקביעת מיתחם העונש ההולם ובגזירת הדין בגדריו אין די בהתייחסות לסעיף העבירה בו הורשע הנאשם, אלא העיקר הוא בעובדות ובנסיבות האירועים הספציפיים בגינן הורשע הנאשם". לא איחזור על נסיבות המקרה שכן הן פורטו בהרחבה בכתב האישום.

כאמור, לשני הנאשמים מיוחסת עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, אך בשונה מהנאשם 1 לו מיוחסת בנוסף עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית (סע' 380 לחוק העונשין), לנאשם 2 מיוחסת עבירה נוספת חמורה יותר של פציעה בנסיבות מחמירות (סע' 334 בשילוב סע' 335 לחוק העונשין).

(-) ע"פ 3249/19 פיסהיי נ' מדינת ישראל (5.8.2019) – בין הנאשם למתלונן התעורר ויכוח וכתוצאה ממנו החלו דחיפות הדדיות בין הצדדים ולאחר מכן המתלונן ביקש להפסיק את המריבה.

הנאשם הורשע בין היתר בעבירות אלימות חלקן חמורות ובגין הרשעותיו ריצה מאסרים בפועל.

...

אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן 1 (עד תביעה מס' 38) בסכום של 15,000 ₪, הפיצוי ישולם תוך 120 ימים מהיום.

אני מחייב את הנאשם לעמוד בפיקוח קצין מבחן למשך 18 חודשים החל מהיום בהתאם לתכנית ולתנאים שייקבעו על ידי שירות המבחן.

  אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן 1 (עד תביעה מס' 38) בסכום של 15,000 ₪ ואת המתלונן 2 (עד תביעה מס' 39) בסכום של 10,000 ₪.

כאן המקום להעיר, כי הכרעת הדין ניתנה, אמנם, לאחר ניהול הוכחות, אולם רוב הנסיבות לא היו במחלוקת, כפי שעלה מהמענה לכתב האישום, לרבות תקיפת הנאשם את המתלונן וגרימת החבלה המתוארת.

כן ראו מספר גזרי דין של בתי המשפט המחוזיים, במסגרתם נקבעו ביחס לבצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בנסיבות הכוללות היתגרות מצד המתלונן או תקיפה הדדית, מתחמים המתחילים במאסר בדרך של עבודות שירות לתקופה של 9 חודשים, ואף של 8 חודשים, לצד פיצוי משמעותי (ת"פ (מחוזי – מרכז) 37943-06-16 מדינת ישראל נ' נאטור (24.10.17); ת"פ (מחוזי – ב"ש) 44605-10-15 מדינת ישראל נ' אדנה (24.8.17)).

התביעה הפניתה לפסיקה הכוללת נסיבות חמורות יותר, שאינן מתאימות לקביעת המיתחם בעניינינו, כמו למשל הצטיידות מראש בסכין או חפץ חד, ללא היתגרות או מעורבות של הקורבן (ראו: ע"פ 8074/21 גמליאל נ' מדינת ישראל (20.1.22) – שם הוטל על המערער מאסר לתקופה של 26 חודשים, לאחר שעל רקע סיכסוך שכנים, לקח סכין מטבח, יצא מביתו ודקר את המתלונן; ע"פ 5407/21 דלאשי נ' מדינת ישראל (15.2.22) – שם הוטל על המערער מאסר לתקופה של 24 חודשים, לאחר שהצטייד בחפץ חד ומקל, הגיע לבית המתלונן, איים עליו ותקף אותו על רקע סיכסוך כספי; ע"פ 935/14 אוסטרחוביץ נ' מדינת ישראל (30.11.14) – שם הוטל על המערער מאסר לתקופה של 3.5 שנים, לאחר שדקר את המתלונן באמצעות סכין מטבח שהיה בחולצתו; ע"פ 4145/12 הרוש נ' מדינת ישראל (29.4.13) – שם הוטל על המערער מאסר לתקופה של 4 שנים, מאסר על תנאי ופצוי, לאחר שנימצא כי הוא היתגרה במתלוננים, והניף בקבוק מנופץ לעבר צוארו של מתלונן אחד, שכתוצאה ממנה נדקרה ידו של מתלונן אחר).

...

סיכום לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 9 חודשים, שיבוצע בדרך של עבודות שירות במגבלות, לפי חוות דעת הממונה מיום 14.12.23.