כתב אישום: חבלה ברשלנות במוות

אדן אחר עליו משתיתים הנאשמים את בקשתם היא הטענה כי המאשימה מגישה כתבי אישום רק בחלק קטן ממקרים חמורים של גרימת חבלה ברשלנות או מוות ברשלנות באתרי בניה, ועל כן ההחלטה להגיש כתב אישום כנגדם – במקרה שבו אין טענה לגרימת חבלה כלשהיא – מהוה אכיפה בררנית (סעיפים 15-18 לבקשה).

...

דין טענות אלו להידחות.

גם הטענה כי המאשימה העלימה מהנאשמים אחד מנוהליה, דינה להידחות, עת המאשימה מסבירה כי מדובר בנוהל השייך לגוף החוקר ולא לתביעה.

לאור זאת, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

ראה, למשל, הנחיית פרקליט מדינה מספר 2.1 בעיניין "מדיניות התביעה בהעמדה לדין בעבירות של גרימת מוות בתאונת דרכים", אשר בסעיף 15 שלה התייחסה לשיקול הצבורי שבהעמדה לדין במקרים של תאונות ברשלנות – "ככלל, בתחום זה של תאונות דרכים קטלניות, וכן בתאונות דרכים שגרמו לפציעות ממשיות, גובר האנטרס הצבורי שבהעמדה לדין על פני נסיבות ושיקולים אחרים. לפיכך, ככלל, יש להגיש כתב אישום בעבירה ההולמת את חומר הראיות, ואין מקום להמנע מהגשת כתב אישום או להסתפק בהגשת כתב אישום בעבירה קלה יותר מזו שהראיות מלמדות עליה". יש לציין כי בפגיעות הנגרמות כתוצאה משימוש ברכב מנועי, לא אחת מדובר בנאשמים נורמאטיביים נעדרי עבר פלילי אשר מעדו והתרשלו בהיסח דעת של רגע (רע"פ 2996/13 טטיאנה נייאזוב נ' מדינת ישראל (13.8.14), ואולם מאידך יש לשקול את האנטרס הצבורי שבמניעת סכנה ופוטנציאל לנזק קשה, עד כדי גרימת מוות, כתוצאה מפגיעת כלי רכב מנועיים בהולכי רגל, ובכלל זה מלגזה שהיא בבחינת כלי הנדסי מסוכן (עפ"ת (מרכז) 5101-12-15 עאדל עיסאנ' מדינת ישראל (7.8.16)).

...

סופו של דבר, נוכח מידת הרשלנות, לכאורה, המיוחסת לנאשם בתיק זה, לצד הנזק שנגרם לנפגע העבירה, ולצד האינטרס הציבורי שבהטמעת סטנדרט זהירות ראוי ומניעת התנהגויות רשלניות הטומנות בחובן פוטנציאל נזק לציבור, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת המאשימה שלא לסגור את התיק בהסדר מותנה.

לאור האמור, החלטתי לדחות את הבקשה והנאשם ישיב לכתב האישום בישיבה הקרובה.

רקע: ביום 6.7.21 הורשעה הנאשמת, בהתאם להודאתה בעובדות כתב האישום בעבירת חבלה ברשלנות לפי ס' 341 בצרוף ס' 325 + 322 לחוק העונשין, תשל''ז – 1977.

הנאשמת תארה כי גדלה בתנאי עוני ומסרה כי אביה נפטר כשאמה נשאה אותה ברחמה, וכי אמה עבדה כמהגרת עבודה ברוסיה על-מנת לפרנס את המשפחה.

...

הגם שאין מדובר ב"חרטה" במובן המשפטי לעניין האחריות, בית המשפט המחוזי ראה בכך מעין חרטה, המובילה למסקנה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא פחותה.

בנסיבות אלה, עתירת הנאשמת לביטול הרשעתה נדחית.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים.

שתי השאלות שלגביהן התבקשה השלמה זו בהתאם להכרעת הדין מיום 18.7.2022, הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין או החוק) ובעבירת המתה בקלות דעת, לפי סעיף 301ג בחוק העונשין וביום 25.1.2023 ניתן גזר הדין.

במסגרת ההנמקה לאי קבלת עמדת המיעוט הוסבר, כי הרשעה רק בעבירת גרימת מוות ברשלנות לא תשקף את מעשה החבלה החמורה שחבל המערער בבת זוגו וכי הוא יופטר מכל ענישה בשל כך, חרף זאת שניתן היה להרשיעו גם בעבירת חבלה חמורה או חבלה בכוונה מחמירה (כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן, פסקה 6).

...

על רקע האמור, חרף הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום מתוך ידיעה ברורה כי הוא יורשע בשתי העבירות הנדונות שבהן הואשם, עולה השאלה (הראשונה והעיקרית), אם בנסיבות הנדונות ניתן היה להרשיעו בשתיהן.

הנאשם רדף אחר המנוח כברת דרך ארוכה מאד בעודו אוחז בידו סכין חדה ובסופו של דבר, נעץ את הסכין בירכו של המנוח.

מכאן עולה המסקנה כי במעשיי הנאשם המתוארים בכתב האישום ושבעשייתם הודה, יש כדי לבסס את העובדה שהוא עבר את שתי העבירות – חבלה בכוונה מחמירה והמתה בקלות דעת – וכי אין עבירה אחת מוציאה את השנייה, או כלשון בא-כוח הנאשם, אין עבירה אחת "נבלעת" בשנייה.

כתב האישום: הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שעיקרן גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלות של ממש.

...

אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות - הרי שדינה להידחות.

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנתונים ולרבות לעמדת שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי אין זה מקרה בו יאמץ בית המשפט את האפיק השיקומי ויסתפק בהטלת ענישה שתרוצה בעבודות שירות, אלא יש לגזור את עונשו של הנאשם בקירוב לרף התחתון אשר ירוצה בפועל, מאחורי סורג ובריח.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים שצוינו, באתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים.