כתב אישום: הפרת צו הריסה של מבנה אסבסט

העובדות וטענות הצדדים: עניינו של כתב האישום שבפני הנו עבירות תיכנון ובניה בקיוסק הבנוי בסמוך לבניין בשד' ירושלים 81 קרית ים. על פי כתב האישום, הנאשמים משתמשים במבנה בשטח של כ- 167 מ"ר, עשוי מבלוקים, קירות גבס דק וגגונים, שניבנה ללא היתר על מדרכה, בשטח שהנו בייעוד דרך, על פי תכנית המתאר החלה – ק/165.

המאשימה ממשיכה וטוענת, כי החל מקבלת ההיתר, הוסיף אזולאי ובנה במהלך השנים תוספות בניה שונות ללא היתר, בגין חלקן, אף הועמד לדין בסוף שנות ה- 80' ותחילת שנות ה-90', והוצאו נגדו צוי הריסה.

נטען כי בשנת 2008 בנו הנאשמים תוספת למבנה בשטח של 53 מ"ר בצד הדרומי של המבנה (מבנה 2), וכי בין התאריכים 10.3.14 ועד 4.5.14 לפחות, שימש מבנה 2 כמסעדת בשרים, כאשר כיום הנו חלק מהקיוסק לשתיית קפה ומילוי טוטו.

עוד נטען כי ביום 1.7.14 ביצעו הנאשמים עבודות נוספות ללא היתר בכך שהחליפו את גג מבנה 2 מאסבסט לאסכורית וציפו את הקירות בגבס.

כך גם ניתן לראות ממסמך נוסף, מיום 19.6.11 בו כותב אזולאי לאחר הוצאת הצוו המינהלי האחרון נגדו לאחר העמדת מכולה ליד הקיוסק: "שפוץ זה אינו כולל בשום אופן הרחבת המבנה ו/או החלפת גגונים ו/או בניית תוספת מסוג כלשהוא". ודוק: הנאשמים ידעו היטב כי פעילות בניה במקום אסורה וצפויה לתגובה מצד הרשויות (ראה גם את עדותו של אבשלום, בעמ' 116 לפרוטוקול כי ברור לו שכשמחליפים גג, קירות או חלונות זה מצריך היתר).

לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה כי התיק שבפני אינו מצריך הכרעה בשאלה נכבדה זו. הטעם לכך הנו כי, כפי שיובהר להלן, גם אם תיפסל ההודאה, קיימות ראיות מספיקות בתיק זה להרשיע את אבשלום ומשכך, אין בפסילת ההודאה כדי לסייע לו. בכל מקרה, אין נסיבות הפרת חובת היידוע, ככל ונעשתה בתיק זה, גם אם נצרפן ליתר הפגמים בהתנהלות המאשימה, כפי שתוארו לעיל, כדי להצדיק את ביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

...

הנה כי כן, אני דוחה את טענת אבשלום, כי מעורבותו בעסק כמנהל "שכיר" כביכול, פוטרת אותו מאחריות לעבירות התכנון והבניה נשוא כתב האישום.

אינני מקבל טענה זו. סעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מגדיר כעבודת בנייה טעונת היתר "הקמתו של בניין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה", כשלעניין זה מוגדר "שינוי פנימי": "שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין, אינו פוגע בחזיתו או או במראהו או בשלד של הבניין...". כבר בעניין ע"פ 223/66 תיק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ (2) 558 (1966), נפסק כי החלפת חלקים חיצוניים במבנה, דוגמת דלתות, חלונות, קירות או גגות, מצריכה היתר בנייה, וכך נפסק גם בפסקי דין רבים לאחר מכן (ראה למשל: רע"פ 10730/03 אילן יצחק נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 18.11.2004]; רע"פ 5278/07 סבלסון נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 27.6.2007]; עפ"א (חי') 47039-06-18 עזרא שאול נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה עכו [ניתן ביום 4.4.2019] (להלן: "עניין עזרא שאול"); ע"פ (חי') 743/06 שגב נ' ועדה מחוזית לתכנון מחוז חיפה [ניתן ביום 20.9.2006]; עפ"א (חי') 17433-03-18 בן עזרא נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה – עכו [ניתן ביום 27.5.2018]; עתפ"ב (ת"א) 9325-05-19 נתן חסדים נ' הועדה המקומית לתכנון לתכנון ולבניה חולון [ניתן ביום 16.9.2019]); ת.פ. (שלום ת"א) 6212/10 מדינת ישראל נ' אהרון עוזי [ניתן ביום 28.11.2002]).

נוכח כל האמור, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר ושימוש חורג ללא היתר ובניגוד לתכנית, על פי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

הנאשם הודה באמור בסע' 1 לכתב האישום והודה כי לא הרס את המבנה לגביו ניתן הצוו.

לא רק זאת, אלא שגם לגופו של עניין יוער כי הטענה שהנאשם סבר כי הוא מודה רק בהריסת הגג ולא בהריסת המבנה הכולל בשטח של כ-140 מ"ר נסתרת על פניה, שהרי כבר במסגרת הטיעונים לעונש בתיק עמק 5098/09, שנשמעו מיד לאחר הכרעת הדין, חלקו ב"כ הצדדים במשמעות שיש לתת למבנה שניבנה ללא היתר, האם מדובר במבנה של 40 מ"ר או במבנה של 140 מ"ר ובגזר הדין נקבע מפורשות כי מדובר במבנה של 140 מ"ר. הינה כי כן לו סבר הנאשם כי מדובר בגזר דין שגוי היה עליו להגיש ערעור כבר באותו מועד ומשלא עשה כן, לא ניתן להעלות טענות אלה במסגרת תיק זה. טעות במצב דברים הוראת סע' 205 לחוק התיכנון והבניה הנה הוראה מפורשת לפיה צו ההריסה יוטל על הועדה המקומית, רק במקרה שבו מבקשת הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה טרם מתן גזר הדין כי הצוו יבוצע על ידה.

בהליך 5098/09, ניתן צו הריסה למבנה בשטח כולל של 140 מ"ר והנאשם, הלכה למעשה, מפר במשך תקופה ארוכה את הצוו השפוטי שניתן.

התסבוכת המשפטית אליה נקלע הנאשם, קרי כתבי אישום וצו הריסה וכיוצ"ב נבע מאותו ארוע, מאותו מהלך תמים של החלפת גג האסבסט, מאותה כוונה טובה בעצם שלא לפגוע באוכלוסייה.

...

בשולי הכרעתי אני מקבלת את בקשת המאשימה לתיקון טעות סופר בכתב האישום ביחס לפרטי המקרקעין (כאשר הפרטים הנכונים הינם בהתאם לפרטי המקרקעין בתיק עמק 5098/09).

לאור האמור לאחר שהודה הנאשם בעובדות כתב האישום וטען טענות הגנה שלא הוכחו אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, תבקש המאשימה להשית על הנאשם את העונשים הבאים: קנס שלא יפחת מסך של 100,000 ₪ בתשלומים על פי שיקול דעת בית המשפט, התחייבות כספית על אותו הסכום והמאשימה תבקש שאת הצו כמובן יבצע הנאשם ועל מנת לאפשר לו, לפנים משורת הדין, להתארגן לביצוע הצו, נסכים לתת לו אורכה של 30 ימים לביצועה.

בהתאם לנטען בכתב האישום שהוגש נגד המערערים בבית משפט קמא, הם ביצעו עבודות בנייה אסורות בנכס בין התאריכים 1.8.2011 – 26.2.2013 שכללו הרס מבנה במפלס מרתף, בניית מרפסת וסגירת שטח של 35.1 מ"ר מתחת למרפסת והכול לצרכי שימוש למגורים.

בכתב העירעור טענה הועדה מספר טענות כנגד גזר הדין שניתן בבית משפט קמא, כלדקמן: הענישה אינה הולמת משום שעסקינן בשימוש במבנה בלתי חוקי שכולל דירה נפרדת שנבנתה ללא היתר והשמוש בה אסור, כאשר המערערים מודים בקיומו של שימוש אסור זה. משכך, גזר הדין, שאינו כולל צו הריסה, מהוה למעשה מתן הכשר להנצחת המעשה האסור ולהכשרת חוקיות המבנה, שניבנה באופן אסור בנכס, מבלי שהמערערים יצטרכו לנקוט פעולה כלשהיא לצורך כך ולשאת בעונש משמעותי ולשלם אגרות נידרשות.

המנעות ממתן צו הריסה, שאינו עונש אלא אמצעי הכרחי נוסף במילחמה במגפת הבנייה הבלתי חוקית, ונועד להסיר מפגע תיכנוני ולהחזרת המצב החוקי על כנו, מהוה אישור להפרת חוק בוטה ומסר אסור חברתי וכלכלי כי הפרת חוק משתלמת.

יובהר כבר עתה כי לא נטען ולא הוכח כי קיימת מניעה כלשהיא של הרשות המוסמכת לבצע גם עתה בדיקה נידרשת של המבנה בנכס ולתת כל צו נידרש בהקשר לכך.

נטען גם שמדובר ביחידה שתמיד חויבה בארנונה, ובפועל מדובר רק בהחלפת ישן בחדש, כאשר במקום גג אסבסט ניבנה גג בטון.

...

משכך, איני מקבלת את טענת המערערים כי מרגע שזוכו מעבירות בניה אינם מחויבים בתשלום אגרת בניה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית ערעור 64403-01-22 וקבלת ערעור 26904-01-22 רק לעניין תשלום אגרה.

המערערים ישלמו את אגרת הבניה בתום 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד ההשבה בפועל.

לטענתו, כפי שעולה מדבריו, ביצוע צוי הריסה שפוטיים הוטל על הנאשמים באותם תיקים ולא על הערייה וזאת בהתאם לדין ולדבריו, לאחר שצווי הריסה שפוטיים לא בוצעו, הוגשו דו"חות וכתבי אישום על הפרת צו שפוטי.

מתוך דבריו אלה של מר טננבאום עולה, כי החלטת המשיבה שלא לנקוט בדרך של הוצאת צו הריסה מינהלי בעיניין המבנה של בית העסק סי קלאב אלא בצו שפוטי בלבד, נבעה מתוך העובדה, שחריגת חב' סי קלאב התאימה לתוכנית החדשה שהופקדה.

ש:זה למרות, שבניגוד לשאנטי, פטרה החריגה שלה שבנתה מתחת לקו בניה עם אזבסט? ת:אין שם אזבסט.

...

זאת ועוד, בנסיבות העניין, ולאחר שנתקבל הפרוט האמור ע"י מר טננבאום, לא מצאתי לנכון לקבוע, כי העובדה שהתוכנית שהוגשה לעיוני, מש/4, אשר נמצאה כמתארת מצב השונה בפועל מהמצב בשטח, תביא לידי מסקנה, שיש לבטל את צו ההריסה וזאת לאחר שהמשיבה לא טענה בשום שלב כי התוכנית משקפת באופן מלא מצב אמת.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את בקשת המבקשת, אשר ביקשה לאסור על ביצוע צו ההריסה המנהלי.

בנסיבות האמורות ולאור כל שפורט בבקשה ובהחלטה, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ח (06/02/2008) בהעדר הצדדים.

כאמור, כתב האישום עניינו אי קיום צו בימ"ש שניתן בתיק הבניה, ולהלן נוסחו של צו ביהמ"ש, כאמור בת/2, גזר דין מיום 31.3.05 – "הנני מצווה על הנאשמים להרוס את המבנים שנבנו שלא כדין כמתואר בסעיף 2 לכתב האישום הנאשמים יבצעו את ההריסה עד ליום 1.8.05 אלא אם עד לאותו יום יקבלו הנאשמים היתר בניה כחוק...

כב' השופט ארנסט בפסקה 1 להכרעת דינו, מיפרט שדן הוא בענין "סגירת סככה קיימת על ידי קירות בלוקים וכן בניית קירות הגבהה מלוחות אסבסט מעל קירות קיימים", באלה הוא דן לאורך כל הכרעת הדין, תוך פרוט רב ודיון בטענות ההגנה ורק מי שעוצם את עיניו בחוזקה מלראות מה שבפניו, יכול לאמר שאין בהכרעת דין זאת מסויימות ברורה וחד משמעיות במה הורשעו המערערים ומה עליהם להרוס.

אשר למהותה ועיתויה של המסגרת הדיונית בה הועלתה הטענה – טוען ב"כ הנאשם כי עמדת המאשימה לפיה הפר הנאשם את הצוו השפוטי נשוא תיק הבניה, יחדיו עם בקשתה לתיקון כתב האישום נשוא תיק הפרת הצוו, הנה למעשה דרישה מביהמ"ש הדן בתיק הפרת צו, לשינוי רטרואקטיבי של פסה"ד בתיק הבניה.

אשר על כן ומאחר ונאשם 1 בחר שלא להעיד בפני, לא לענין הבנתו את שהורה לו הצוו לבצע, לא לענין חוסר היכולת לבצע את האמור ולא לענין סילוקה או הריסתה של הסככה הנטענת, אין לי אלא להרשיע את נאשם 1 במיוחס לו בכתב האישום.

...

המערערים מבקשים להתעלם מהוראות צו בית משפט, תוך ניצול ציני של טעות סופר (שלא תוקנה בזמנו וחבל), אלא שהכרעת הדין בפסק הדין הקודם איננה רק סעיף 18 שבו, מסקנה שהמערערים מבקשים להוליך אליה.

לאמור לעיל יש להוסיף, כי בב"ש 1745/07 שעניינה טענות מקדמיות כמו גם בקשה לעיכוב ביצוע אשר בסופו של דבר נדונה ע"י בית המשפט שדן בתיק הבניה, צירף הנאשם בקשות להיתר שהוגשו על ידו והנן מתייחסות לחלקה 17 אך גם למגרש 24 ועניינן בקשה ללגיטימציה של סככה שהינה נשוא הצו בתיק הבניה.

סוף דבר – הנני מרשיע את נאשם 1 במיוחס לו בכתב האישום.