כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקת שני עובדים זרים ללא היתר כדין, ובלא עריכת ביטוח רפואי כדין, בנגוד להוראות סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-1ג', ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים).
מיתחם הענישה הנהוג ביחס להעסקת עובד זר שלא כדין נע בין כפל הקנס המינהלי לבין 30% מהקנס הפלילי המירבי הקבוע בדין (ראו למשל ענין חדוות הורים; ע"פ (ארצי) 11534-11-14 משה אדרי – מדינת ישראל (2017) נפסק (להלן - ענין משה אדרי); עפ (ארצי) 61440-02-19 דגימים בע"מ - מדינת ישראל (2019)), וכך אף אשר לשילוב העבירות של העסקה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי (ראו למשל הע"ז 43073-03-15 מדינת ישראל – גרין משה (18.7.19); העז (ת"א) 1885-10-13 מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה - זוהר נ.ת. ניהול בע"מ (16.12.18)).
...
בשקלול כל האמור, סבורני כי מתחם הענישה הראוי ביחס לנאשמת 1 הוא 20,000 ₪ (כפל הקנס ביחס לכל אחד מהעובדים) עד 70,080 ₪ (30% מהקנס המרבי הקבוע בדין בגין כלל העבירות בהן הורעשה הנאשמת).
אשר לנאשם 2 , סבורני כי יש להעמיד את מתחם הענישה על מחצית ממתחם הענישה שנקבע לנאשמת 1, וזאת בשים לב לכך כי הקנס המקסימלי שניתן להטיל עליו בגין העבירות עומד על מחצית מגובה הקנס שניתן להטיל על החברה (סעיף 5(א) לחוק עובדים זרים).
לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן:
על הנאשמת מס' 1 מוטל קנס בסך של 40,000 ₪ בגין כל העבירות בהן הורשעה, לפי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-1ג', ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.