כתב אישום: העסקת עובדים זרים ללא היתר וניוד

בכתב האישום הואשמו הנאשמת 1 (להלן – המדגרה) והנאשמת 3 (להלן – המשתלה) – שתיהן אגודות שיתופיות חקלאיות הפועלות בבית העמק–קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן – הקבוץ) - בהעסקת עובדים זרים מתאילנד כשאלו לא היו רשאים לשהות בישראל, ומבלי שניתן למי מהן היתר ממשרד הפנים להעסיקם.

המאשימה הוכיחה את היסוד העובדתי בעבירות המיוחסות למדגרה ולמשתלה המדגרה והמשתלה הואשמו בכתב האישום בשתי עבירות: האחת קבועה בסעיף 2(א)(1) לחוק – העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה.

הטיפול בתחום זה כלל לא רק את ניודם של העובדים הזרים בין התאגידים השונים שפעלו בקבוץ, אלא גם הסדרה מול הרשויות של חוקיות העסקת עובדים זרים אלו.

...

אולם גם אם נמסר לעפר הדרכון המקורי של סיאן, לא היה מקום לצפות ממנו לבחון האם מוטבעת בו אשרה המאפשרת לסיאן לעבוד במשתלה ויש לקבוע כי החזקת הדרכון אינה מביאה למסקנה כי עפר ידע שלסיאן אין היתר לפי החוק לעבוד במשתלה.

בדומה לשחם, היא מחזקת את המסקנה כי לעפר לא היה חשד סובייקטיבי שהעסקתו של סיאן במשתלה היא בלתי חוקית.

אני קובע אפוא כי לא הוכח – מעבר לספק סביר - קיומו אצל עפר של היסוד הנפשי בעבירות המיוחסות למשתלה.

אחריותו של עפר כנושא משרה במשתלה לפי סעיף 5 לחוק העובדה שהמשתלה הודתה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, הורשעה בהן ונגזר עונשה – אינה מביאה למסקנה הכרחית כי יש להרשיע את עפר בעבירה שיוחסה לו. הטעם לכך הוא שהאחריות הפלילית של התאגיד והאחריות הפלילית של נושא המשרה בו – מוסדרות בהוראות שונות בחוק שאינן זהות.

סעיף 9 לכתב האישום מיפרט כי הנאשמים 3 ו- 4 תיווכו עובד זר למעסיק פאול פביאן / א.ה הולדינג ישראל בע"מ (שלא היה לו היתר להעסיקם) וכן תיווכו באמצעות הנאשמת 2 עובד למעסיק כפר גליקסון (שלא היה לו היתר להעסקתם).

תשובת המאשימה לבקשת הנאשמים 3 ו- 4 – טענת המאשימה הנה כי הנאשמים 3 ו- 4 ניהלו עסק העונה לשם "מאדר" באמצעותו עסקו בתיווך שלא כדין של עובדים זרים ללא היתר, תוך שהם נעזרים בנאשמות 1 ו- 2 אשר בזמנים הרלבאנטיים היו בעלי היתר/רישיון רלבאנטי.

לחוקרים גם לא היתה תגובה עניינית לתשובה שהתקבלה מגב' מלי דוידיאן הממונה על חופש המידע ברשות האוכלוסין לפיה הנאשמת 1 לא הביאה ו/או ניידה את העובדים המפורטים בכתב האישום למעסיקים.

...

סבורני כי בענייננו, עלה בידי המאשימה להציג מערכת הוכחה ראשונית הנדרשת על מנת לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה" (ת"פ (י-ם) 237/07 מדינת ישראל – משרד התמ"ת נ' ידי פז מאגרים בע"מ, מיום 12.5.09).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את כלל הראיות שהניחה המאשימה, שוכנעתי כי ברמה הלכאורית ונכון לשלב זה של הדיון, כי אין בטענות שהעלו הנאשמים בשלב זה כדי להוביל למסקנה כי אינם נדרשים להשיב לאשמה, וזאת מטעמי המאשימה.

כמו כן הם לוקחים עובדים זרים לבי"ח, ניודים, החלפת עובדים.

הנאשמים טוענים, כי המעסיק לא נחקר על העסקת עובד זר ללא היתר ולא הוגש נגדו כתב אישום בגין העסקה זו ולכן לא ניתן להאשים את הנאשמת 2.

...

ת. כן. אני מקריא לך עדות שגבינו ממנו ביום 23.4.14 מה יש לך לומר על כך? ת. אני חיברתי בינו לבין חברת אשכולות שדרכה נעשתה ההזמנה של העו"ז מחו"ל. אני מאשר את דבריו".

המסקנה איפוא, כי נאשמים 3 ו- 4 מורשעים בעבירה לפי סעיף 65(א)(1) לחוק שירות התעסוקה ביחס לעובדים המפורטים בסעיף 9 ב' ובסעיף 11 א' - כ"ו לכתב האישום.

על אף הזיכוי ולמעלה מן הצריך מצאתי להעיר כי נדחית טענת הנאשם 6 לפיה לא היה נושא משרה בעת ביצוע העבירות.

בחודש אוקטובר 2018 הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים בגין עבירות של העסקה שלא כדין, ללא היתר וללא ביטוח רפואי של 2 אזרחיות הודו - הגב' DSOUZA KANCHANALATHA אשר נשאה דרכון מס' 0// 9315752K (להלן: "עובדת 1") ושל הגב'RODRIGUES SEEMA אשר נשאה דרכון מס' 8083644M (להלן: "עובדת 2").

כן מבקשים הנאשמים להביא עוד במסגרת השיקולים את היתנהגות פקחי המאשימה ומחדלי החקירה החמורים בהליך, לטענתם, לרבות אי העדת העובדות, חקירת הנאשמת בביתה, ללא מתן זכות להיוועץ עם עו"ד על אף בקשתה, צלום תמונות מנייד פרטי, העדר תעוד הפעילות, חקירה בנוכחות קטינים ועוד.

העבירות שעניינן העסקת עובדים זרים בלא היתר ובלא תנאים הולמים, הן ממין העבירות המסווגות כ"עבירות כלכלית", שהדרך להלחם בהן היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית, קרי בהטלת קנסות כבדים, אשר תכליתם להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת.

...

ביום 27.2.2022 ניתנה הכרעת דין ובה הורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו. טענות הנאשמים: הנאשמים מבקשים לראות בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום כ"אירוע אחד" בגינו יקבע מתחם עונש אחד לכל נאשם, וזאת בהתאם למבחני הפסיקה הקיימת בעת הביקורת בנכס הנאשמים ובהתאם לנסיבות המקרה, בהתבסס, בין השאר על בע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל – חדוות הורים: "על אף שמדובר בשישה עובדים ועל אף שהמחוקק הדגיש בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים כי העונש הנקוב בו (לפחות לגבי הסיטואציה של הימשכות העבירה) הינו "לעובד" – שוכנענו, לפי כל אחת מהגישות שפורטו לעיל, כי מדובר ב"ארוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מתחם עונש כולל אחד".

על רקע האמור, ככלל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית, היא בהטלת סנקציה עונשית כספית מרתיעה ומשמעותית.

לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה כמפורט לעיל (וביתר הרחבה בהכרעת הדין) וכן את פסיקת בתי הדין לעבודה בעבירות דומות, ובהתחשב במכלול השיקולים, ובין היתר עברם הנקי של הנאשמים (ובהקשר זה יש לזכור שיש להביא בחשבון כי הכתם שבהרשעה פלילית מהווה כשלעצמו ענישה חמורה עבור הנאשמים), גילם, היותם פנסיונרים, תרומת הנאשם לקהילה, חלקו ומעורבותו של כל נאשם בביצוע העבירות, אופן ניהול ההליך על ידו (הודיה אל מול כפירה) ושיקולי שיקום, החלטתי להשית על הנאשמת 1 קנס בסך 12,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין של כל אחת מהעובדות ובסה"כ 24,000 ₪ לעניין עבירות הנוגעות לסעיפים 2(א) (1)-(2), ובנוסף סכום בסך 7,000 ₪ בגין העסקה של כל אחת מהעובדות ללא ביטוח רפואי, סה"כ 14,000 ₪ בגין העסקתן בניגוד להוראת סעיף 2 (ב) (3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כן החלטתי להשית על הנאשם 2 קנס בסך של 10,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין של כל אחת מהעובדות ובסה"כ 20,000 ₪ לעניין עבירות הנוגעות לסעיפים 2(א) (1)-(2), ובנוסף סכום בסך 5,000 ₪ בגין העסקה של כל אחת מהעובדות ללא ביטוח רפואי, סה"כ 10,000 ₪ וזאת בגין העסקתן בניגוד להוראת סעיף 2 (ב) (3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כמו-כן על פי עובדות כתב האישום, הנאשם העסיק ארבעה עובדים ללא ניוד כדין לפי הפרוט הבא: מיום 7.11.16 ועד ליום 31.12.17 הנאשם העסיק את העובד שמספרו בכתב האישום 3.6 ללא ניוד כדין, ומיום 1.1.18 ועד 20.11.18 ללא ניוד כדין וכאשר לעובד לא היה רישיון עבודה תקף; מיום 22.1.17 ועד מועד הבקורת העסיק הנאשם את העובד שמספרו בכתב האישום 3.7 ללא ניוד כדין, ומבלי שלעובד היה רישיון עבודה תקף; במועד הבקורת העסיק הנאשם את העובד שמספרו בכתב האישום 3.8 ללא ניוד כדין; החל מיום 8.10.17 ועד למועד הבקורת העסיק הנאשם את העובד שמספרו בכתב האישום 3.9 ללא ניוד כדין.

בכל הנוגע למיתחם הענישה של העסקת עובד זר ללא ביטוח רפואי, בפסק דין אפנגר עמד מיתחם הענישה בגין עבירה זו בין 5,000 ₪ ל- 6,000 ₪; בת"פ (ב"ש) 26957-01-20 מדינת ישראל - עוף גת בע"מ (21.12.2020) נקבע מיתחם ענישה לגבי אי עריכת ביטוח רפואי עבור עובדת זרה אחת, בין 5,000 ₪ ל-10,000 ₪, ובע"פ (ארצי) 10705-01-21 עוף גת בע"מ - מדינת ישראל (31.10.2021) (להלן: פסק דין עוף גת) אושר המיתחם.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המיתחם משום שפנה מיוזמתו פנה לרשויות ובקש לשלם באיחור עבור האגרות להעסקת עובדים זרים, רק אז התגלו העברות מושא כתב האישום, כך שאילמלא פנייתו של הנאשם לרשות לא היה נולד כתב אישום זה לעולם.

...

יחד עם זאת, שוכנעתי כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם משום שפנה מיוזמתו פנה לרשויות וביקש לשלם באיחור עבור האגרות להעסקת עובדים זרים, רק אז התגלו העברות מושא כתב האישום, כך שאלמלא פנייתו של הנאשם לרשות לא היה נולד כתב אישום זה לעולם.

לאחר עיון בפסיקה, לא שוכנעתי שיש בה כדי להשליך על עניינו של הנאשם, על פי הפירוט הבא: ע"פ (ארצי ) 22-10 מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - שוסטרמן (11.11.2010) עסק בעבירות שונות והנסיבות אשר התקיימו בגזר דין זה אינן מתקיימות בתיק זה: חלוף זמן משמעותי מביצוע עבירה, הסכמת העובדים לניכוי משכרם, כאשר העברה הפלילית היא אי החתמת העובדים על הסכמתם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, יש להעמיד את הקנס על סך של 90,000 ₪, אשר ישולם ב- 75 תשלומים חודשיים, עוקבים ושווים.