ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם, בהסיעו חמישה תושבים זרים שלא היה בידם אישור שהייה כדין בישראל במטרה להעסיקם, פגע בערכים החברתיים של הגנה על שילטון החוק, שלום הציבור, הגנה על ביטחון המדינה ועל רבונותה, ופגיעה בזכותה של המדינה להגן על גבולותיה מפני הנכנסים לשטחה באופן בלתי חוקי.
באשר לנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות, טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם הורשע בת"פ 18374-07-20 (מיום 25.1.22) בעבירת הסעת תושב זר שביצע בחודש ינואר 2020, ודינו נגזר בינואר 2022, כלומר בעת ביצוע העבירות הדומות נשואות כתב האישום כאן, היה הנאשם בעיצומו של הליך משפטי דומה, ומכאן נלמד כי הנאשם לא נרתע ולא הבין את הפסול במעשיו.
ב"כ המאשימה הפניתה בין היתר, לפסקי-הדין הבאים:
רע"פ 7726/13 נסאסרה נ' מדינת ישראל (8.1.14) – בית-המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור של המבקש, אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של הסעת ארבעה תושבים זרים, ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה.
...
ב"כ המאשימה הגישה טיעוניה בכתב, ואילו ב"כ הנאשם טען בפניי בעל-פה.
טיעוני ב"כ המאשימה
ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 חודשי מאסר בפועל הניתנים לריצוי בעבודות שרות, ועד 20 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים, וביקשה להטיל על הנאשם עונש ברף העליון של המתחם לו טענה, בצירוף פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת, חילוט רכבו של הנאשם (בקשה שצומצמה בהמשך עקב מסקנה כי מדובר ברכב שאינו בבעלות הנאשם), מאסר על-תנאי ארוך ומרתיע, פסילת רישיון נהיגה על תנאי, התחייבות וקנס.
מסקנות מתסקיר שרות המבחן מביאות למסקנה כי מצד הנאשם סיכון עתידי לבצע עבירות על חוק הכניסה לישראל, ומדובר בנתון מרכזי לחומרא.
הנימוקים שהוזכרו מקימים הכרח להטיל קנס, אשר יהיה מתון, בשל מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, ויוטל לצד התחייבות כספית גבוהה באשר לרכיב פסילת הרישיון שהתבקש בטיעוני המאשימה, החלטתי לבוא בעניין זה לטובת הנאשם, המתגורר באזור כפרי, ויהיה מחוייב להתייצב עבודות שרות יומיות, ולהסתפק בהטלת פסילה על-תנאי, אשר תרתיע את הנאשם מפני ביצוע מעשים דומים בעתיד.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:
שמונה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות במועצה מקומית כפר קרע, וזאת החל מיום 6.6.23.