כתב אישום: הסעת תושב זר, שהייה לא חוקית, נהיגה ללא רישיון ופסילה

השופטת בטינה טאובר: בפנינו ערעור המדינה (להלן: "המערערת"), על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת רקפת סגל מוהר), שניתן במסגרת ת"פ 14332-09-18 ביום 03/02/20, לפיו גזר בית משפט קמא על המשיב, את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; מאסר על תנאי בן 10 חודשים והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור בתוך 3 שנים, עבירה כלשהיא שיש בה כדי לגרום לפגיעה ברכוש הזולת; מאסר על תנאי בן 6 חודשים והתנאי הוא שהמשיב לא יבצע בתוך 3 שנים עבירה של קשירת קשר לעוון או לפשע, ו/או עבירה כלשהיא על חוק הכניסה לישראל, ו/או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, רישיון רכב ו/או ללא ביטוח; פסילה בפועל מלנהוג או מלקבל רישיון נהיגה למשך 9 חודשים; פסילה על תנאי בת 8 חודשים והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, רישיון רכב ו/או ללא ביטוח בתוך 3 שנים; קנס בסך של 5,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שוים ורצופים בני 500 ₪ כל אחד, החל מיום 15/04/20 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן; חילוט הרכב – שברולט אפלנדר מ.ר. 15-111-13 לטובת המדינה; השמדת מכשיר הפלפון של המשיב, שנתפס ברכב.

בהמשך ובטרם ניתנה תשובת הנאשם לכתב האישום, תוקן כתב האישום פעמיים, על דרך של תיקון חלק מעובדותיו ובהתאם לכך גם חלק מהוראות החיקוק, באופן שהעבירה של הסעת שוהים שלא כדין בשרותי הסעות תוקנה לעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, והתווספו עבירות של נהיגה ללא רשיון רכב וללא ביטוח.

באותה עת, במחסום קלנדיה, אסף המשיב ברכבו מסוג שברולט אפלנדר, מ.ר. 1511113 (להלן: "השברולט"), את חסין ושני שוהים בלתי חוקיים נוספים– יונס ומחמוד, והסיעם למקום שאליו הובאו כלי הרכב הגנובים והגיעו שוהים בלתי חוקיים נוספים - חמזה, אימן ונזאל, שאמורים היו להסיעם אל שטחי הרשות הפלשתינית.

...

יתר על כן, לנוכח היקף מעורבותו של המשיב בפרשיה וכאשר מביאים אנו בחשבון את עיקרון אחידות הענישה, סבורה אני כי אין מנוס מלהתערב בגזר דינו המקל של בית משפט קמא.

יחד עם זאת, כשמביאים בחשבון את אופי העבירות בהן הורשע המשיב ואת העובדה שנגזר עליו עונש מאסר בעבודות שירות, בשונה מן העונשים שנגזרו על יתר המעורבים, כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא, סבורה אני כי אין מנוס מלהשית על המשיב עונש מאסר בפועל.

ממקרא תסקיר שירות המבחן אינני סבורה כי הונחה בו התשתית למסקנה חיובית זו לגבי המשיב.

רקע נאשם 1 הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952 (להלן: "החוק"); הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק; נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) בפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא רישיון רכב לפי סעיף 2 לפקודה; נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

לאחרונה נקבע על ידי מותב זה, בעיניינו של שוהה בלתי חוקי בישראל שגם הסיע שוהים בלתי חוקיים אחרים (ללא תמורה ולא בנסיבות מחמירות) ונהג ללא רישיון וללא ביטוח, כי אין אפשרות לקבוע מיתחם ענישה שאיננו כולל עונש מאסר [ר' ת"פ 39343-02-21 מדינת ישראל נ' אבו עלי; ת"פ 56826-03-21 מדינת ישראל נ' חמאמדה].

הפסילה תופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שיחרורו, יעבור הנאשם עבירה של הסעת שב"ח, נהיגה ללא רישיון או נהיגה ללא ביטוח .

...

נוכח האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם ביחס לנאשם 2 הינו בין מאסר של 1-6 חודשי מאסר.

רקע הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952; הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק; נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970 ונהיגה ללא רישיון (מעולם לא הוציא לסוג זה), לפי סעיף 10(א) בפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם עולה כי ביום 13.4.21 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב מסוג טויוטה בכביש 80 לכיוון צומת תל שבע כשהוא מסיע שני אנשים נוספים אשר שהו בתחומי מדינת ישראל שלא כדין.

לאחרונה ניתנו על ידי מותב זה מספר פסקי דין בעיניינם של שוהים בלתי חוקיים, אשר הסיעו שוהים בלתי חוקקים נוספים וכן נהגו בישראל ללא רישיון וללא ביטוח (ראו, למשל, ת"פ 39343-02-21 מדינת ישראל נ' אבו עלי; ת"פ 56826-03-21 מדינת ישראל נ' חמאמדה, ת"פ 59252-06-21 מדינת ישראל נ' אלביך ואח').

הנאשם פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וזאת למשך 6 חודשים מיום שיחרורו.

...

הטענה, כי בגין עבירה זו, כשלעצמה, ניתן להסתפק בעונשים צופי פני עתיד נדחית על ידי ואיני סבורה כי היא משקפת את המדיניות המשפטית הנוהגת האמיתית, ודאי שלא את המדיניות המשפטית הראויה.

לאור זאת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות האירוע במקרה זה הוא 4-10 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן בשני אישומים של הסעת שלושה תושבים זרים או יותר, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

אישום מס' 1: ביום 26.10.20 בשעה 05:39 הסיע הנאשם באוטובוס בכביש מס' 57 – שישה עשר שוהים בלתי חוקיים (תושבי שטחי הרשות הפלסטינאית שלא קיבלו היתר כניסה לישראל), אותם אסף לאחר שנכנסו לתוך שטח מדינת ישראל מנקודה הסמוכה למחסום.

כן הורשע בשני כתבי אישום שצרף, האחד בהסעת 4 שוהים לא חוקיים ובנהיגה ללא רישיון וביטוח, והאחר בהפרת תנאי מעצר בית ונהיגה בפסילה, ללא רישיון וביטוח.

...

בהינתן נתונים אלו, ולאור העובדה שאין מדובר במי שנהג לצרוך אלכוהול או סמים, ולא היה מעורב בהימורים, סבורני כי מלכתחילה לא היה צורך של ממש להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר, לבטח על רקע העומס הבלתי נסבל בו שרוי שירות המבחן, שראוי כי משאביו יופנו לנאשמים בעלי נסיבות נזקקוּת מובהקות.

משמצאנו כי מדובר באדם שבמשך מרבית חייו הבוגרים השכיל לפעול כחוק ובאופן נורמטיבי, אין זה סביר להניח כי ריצוי עונש מאסר, גם אם ממושך, ידרדר אותו לעולם העברייני.

אחר כל אלה, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם, בהסיעו חמישה תושבים זרים שלא היה בידם אישור שהייה כדין בישראל במטרה להעסיקם, פגע בערכים החברתיים של הגנה על שילטון החוק, שלום הציבור, הגנה על ביטחון המדינה ועל רבונותה, ופגיעה בזכותה של המדינה להגן על גבולותיה מפני הנכנסים לשטחה באופן בלתי חוקי.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות, טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם הורשע בת"פ 18374-07-20 (מיום 25.1.22) בעבירת הסעת תושב זר שביצע בחודש ינואר 2020, ודינו נגזר בינואר 2022, כלומר בעת ביצוע העבירות הדומות נשואות כתב האישום כאן, היה הנאשם בעיצומו של הליך משפטי דומה, ומכאן נלמד כי הנאשם לא נרתע ולא הבין את הפסול במעשיו.

ב"כ המאשימה הפניתה בין היתר, לפסקי-הדין הבאים: רע"פ 7726/13 נסאסרה נ' מדינת ישראל (8.1.14) – בית-המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור של המבקש, אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של הסעת ארבעה תושבים זרים, ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה.

...

ב"כ המאשימה הגישה טיעוניה בכתב, ואילו ב"כ הנאשם טען בפניי בעל-פה. טיעוני ב"כ המאשימה ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 חודשי מאסר בפועל הניתנים לריצוי בעבודות שרות, ועד 20 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים, וביקשה להטיל על הנאשם עונש ברף העליון של המתחם לו טענה, בצירוף פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת, חילוט רכבו של הנאשם (בקשה שצומצמה בהמשך עקב מסקנה כי מדובר ברכב שאינו בבעלות הנאשם), מאסר על-תנאי ארוך ומרתיע, פסילת רישיון נהיגה על תנאי, התחייבות וקנס.

מסקנות מתסקיר שרות המבחן מביאות למסקנה כי מצד הנאשם סיכון עתידי לבצע עבירות על חוק הכניסה לישראל, ומדובר בנתון מרכזי לחומרא.

הנימוקים שהוזכרו מקימים הכרח להטיל קנס, אשר יהיה מתון, בשל מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, ויוטל לצד התחייבות כספית גבוהה באשר לרכיב פסילת הרישיון שהתבקש בטיעוני המאשימה, החלטתי לבוא בעניין זה לטובת הנאשם, המתגורר באזור כפרי, ויהיה מחוייב להתייצב עבודות שרות יומיות, ולהסתפק בהטלת פסילה על-תנאי, אשר תרתיע את הנאשם מפני ביצוע מעשים דומים בעתיד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: שמונה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות במועצה מקומית כפר קרע, וזאת החל מיום 6.6.23.