כתב אישום: דרישת נכס באיומים בארבעה מקרים

(נאשם 1) רקע עובדתי נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן הכולל ארבעה אישומים, כדלקמן: · באישום הראשון, נטען כי ביום 18.06.2016 בסמוך לשעה 05:00, פרץ בצוותא חדא הנאשם והנאשם 2 (להלן: "האחר") לרכב, בכך שפתחו את הדלת אשר הייתה סגורה אך לא נעולה ונכנסו לתוכו, זאת בכוונה לבצע גניבה.

כמו כן, הנאשם צירף כתב אישום מתוקן אשר הוגש נגדו בבית משפט השלום לנוער (להלן: "כתב האישום המצורף", "תיק דרישת הנכס באיומים"), ובו נטען כי כשבועיים עובר ליום 30.04.2014 נפגשו הנאשם והמתלונן (קטין) – שביניהם הכרות מוקדמת, במובן זה שהנאשם סבר שהמתלונן היתקשר אליו כמה פעמים ו"צחק עליו" – בפארק בעיר אשדוד.

במקרה הנידון, בשים לב, בין היתר, לכך שהנאשם לא נקט באלימות פיזית במהלך הארוע, דומני כי מעשיו, בגדריה של עבירת דרישת נכס באיומים, מצויים במדרג הנמוך של רף החומרה.

...

לסיכום, לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות וליתר השיקולים הרלוונטיים ושפורטו לעיל, מצאתי כי באיזון הראוי ביניהם יש לגזור את עונשו של הנאשם באמצע מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי לעיל, וזאת לצד ענישה מותנית והשתת עיצומים כספיים.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 10 חודשים מאחורי סורג ובריח, בניכוי ימי מעצרו.

<#7#> החלטה על מנת לאפשר לבאת כח הנאשם לשקול הגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי ו/או לצורכי התארגנות , ועל מנת שלא להעמיד את ערכאת הערעור בפני עובדה מוגמרת, הנני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר למשך 45 יום מהיום.

כתב אישום ורקע הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בארבע עבירות שעניינן דרישת נכס באיומים – לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-197.

ביום 5/7/16, לאחר שהראיות הוצגו במלואן, ניתנה הכרעת הדין שבה הרשעתי את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום וקבעתי כי היתנהגותו בכל אחד מהמקרים שהוזכרו לעיל, הוותה עבירה של דרישת נכס באיומים.

...

הוא אמנם לא הודה במיוחס לו, וטען גם בסופו של ההליך, כמו בתחילתו, כי לא איים ולא נטל סחורה בלי תשלום, ואולם אני סבורה כי מנגנון האכיפה – החקירה הפלילית, ההעמדה לדין, ההרשעה והעונש – כל אלה ישמשו להרתעתו של הנאשם.

אני סבורה כי ענישה בתחתית מתחם הענישה, אשר תכלול רכיב של מאסר בעבודות שרות, בצירוף מאסר מותנה משמעותי וקנס, תהווה גמול הולם לנאשם על מעשיו, ותכלול רכיב עונשי והרתעתי צופה פני עתיד.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות.

יצוין, כי במקרה זה להבדיל מענייננו היה שתוף פעולה עם אחר ואף היה תיכנון מוקדם; בעיניין דביר דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם שהורשע בעבירה של קשירת קשר לפשע ובארבע עבירות שוד של מכשירי טלפון נייד מקטינים כשבמקרה אחד נגרמה חבלה לאחד הקטינים והותיר על כנו עונש של 36 חודשי מאסר.

במקרה זה הורשע הנאשם על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן שייחס לו עבירות של דרישת נכס באיומים (בכוח) וניסיון גניבה, עבירות לפי סעיפים 404 רישא ו-384 + 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

...

לסיכום עניין זה, שיקולי ההרתעה וההלימה הנדרשים במקרה זה מצדיקים את דחיית בקשות ב"כ הנאשם בעניינם אלו.

שנית, סבורני כי לאור נסיבות ביצוע העבירה בענייננו אין מנוס מהשתת רכיב של פיצוי, וזאת אף אם הנאשם לא נטל לידיו הטלפון הנייד בסופו של יום.

אציין, כי שקלתי גם השתת רכיב של קנס הנדרש בסוג כזה של עבירות, ואולם בשל מצבו הכלכלי של הנאשם ובשים לב למכלול רכיבי הענישה שיוטלו עליו, כמו גם בשל הפעלת ההתחייבות הכספית כאמור, מצאתי שלא לעשות כן. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 30 חודשי מאסר.

באישום הראשון בעבירות של דרישת נכס באיומים והפרת אמונים, עבירות לפי סעיפים 404 ו-284 לחוק העונשין; באישום השלישי בשתי עבירות של שוד מזוין ועבירה של הפרת אמונים, עבירות לפי סעיפים 402(ב) ו-284 לחוק העונשין; באישום הרביעי בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע והשמדת ראיה, עבירות לפי סעיפים 499 ו-242 לחוק העונשין.

יתירה מזאת, כתב האישום בעיניינם של נאשמים 3 ו-4 אוחז בארבעה אישומים, להבדיל מנאשמים 1 ו-2 שכתב האישום בעיניינם אוחז בחמישה אישומים (אישום 4 המפורט בכתבי האישום של נאשמים 1 ו-2 לא מופיע בכתבי האישום של נאשמים 3 ו-4, כאשר אישום 5 בעיניינם של נאשמים 1 ו-2 מופיע כאשום 4 בעיניינם של נאשמים 3 ו-4).

במקרה זה דרש הנאשם מבעל חנות מכולת כסף תוך איום באמצעות קופת צדקה שהייתה במקום וששימשה אותו כנשק קר, ובהמשך נטל מספר אלפי שקלים; את ת"פ (מחוזי– ב"ש) 47577-01-23 מדינת ישראל נ' סולומון (פורסם בנבו, 11.5.2023) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם 3 שהורשע בעבירות של סיוע לדרישת נכס באיומים, סיוע לקבלת דבר בנסיבות מחמירות וסיוע לסחיטה באיומים עונש של 9 חודשי מאסר.

...

באשר לרכיב הקנס, סבורני כי יש לקבל את עמדתה העקרונית של המאשימה.

סבורני כי לא היה מקום "להפתיע" הנאשמים בעניין זה במהלך הטיעונים לעונש.

מה עוד, שסבורני כי אין הכרח במקרה זה לחלט את הטלפונים הניידים, וזאת בכפוף לכך שעובר להחזרתם לידי הנאשמים או מי מטעמם, יימחקו הסרטונים בהם תועדו המעשים מושא תיק זה. לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את כלל השיקולים לחומרה ולקולה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 א. 48 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

מגורמי הטיפול עולה כי לפני הנאשם עוד כארבעה חודשים לסיום התהליך.

ר' ע"פ 1938/13 רפיק גרבאן נ' מדינת ישראל (27.2.2014): "העבירות בהן הורשע המערער – דרישת נכס באיומים ואחזקת סכין שלא כדין – הן קשות. לרוב הן מכוונות כלפי אנשים תמימים ההולכים להם ברחובה של עיר, או כאלה העובדים לפרנסתם. באמצעות הטלת אימה ופחד גוזלים אותם עבריינים נכסים וסכומי כסף מבעליהם, שעמלו קשה להשגתם. ... בית המשפט מחויב להגן על הקורבנות ולהטיל ענישה מרתיעה שתסייע במיגור תופעה מעין זו...". עבירה זו, ועבירת האיומים אשר בוצעה בכתב האישום המצורף כוללות מינעד ענישה רחב, הקשור בנסיבות המסוימות של ביצוע העבירה.

גם בעבירת האיומים מינעד הענישה רחב והענישה הנוהגת נעה בין מאסרים מותנים לבין מאסרים בפועל, כל מקרה לפי נסיבותיו.

...

בתאריך 6.3.22 בשעה 23:30 או בסמוך לכך, המתלונן הגיע באוטובוס, ירד בתחנה והלך לכיוון ביתו כשבידו שני שטרות של 200 ₪ כל אחד ("הכסף") הנאשם אשר שהה באותה העת במקום, לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים, הבחין במתלונן, סימן לו לעצור בכך ששרק לעברו וביקש ממנו "אש". המתלונן נעתר לבקשת הנאשם, נתן לנאשם את המצת שלו והנאשם הכניסה לכיסו.

סבורני כי המתחם אשר נטען לו ע"י ב"כ המאשימה מקל גם ביחס לעבירה זו, והפעם גם ברף התחתון של המתחם.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בעבודות שירות - מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים.