כתב אישום: גרם תאונת דרכים, נזק וחבלה בגין עבירות תעבורה

בנוסף, אין לנאשם כל עבר תעבורתי או פלילי, ורק לאחרונה הצליח להשיג רישיון למשאית כאשר כל פרנסתו תלויה ברישיון זה. ב"כ הנאשם הפנה במסגרת טיעוניו בכתב גם לפרשת נאווה אפרתי (ארוע של תאונה קטלנית עם הפקרה) ובקש להבהיר כי על הענישה להיות אינדיווידואלית ולהתאים לנסיבות המיוחדות של נאשם זה. דיון וגזירת העונש – מידת הפגיעה בערך חברתי מוגן קדושת החיים וזכותו של כל אדם הנע בדרכים כי אחר לא יפגע בשלמות גופו ובריאותו הנן ערכים חברתיים אשר נפגעו כתוצאה מהיתנהגות הנאשמת בפרשה זו. הנאשם לא נתן זכות קדימה להולך רגל שחצה כביש במעבר חצייה ופגע בו. לאחר פגיעה זו עזב לזמן קצר את הזירה ולא השאיר מיידית פרטים ולא נתן עזרה כמצופה ממנו להולך הרגל שנפע קלות.

קביעת מיתחם הענישה – לצורך קביעת המיתחם אבחן ראשית ענישה אשר נגזרה במקרים בעלי נסיבות דומות ככל הניתן: בפ"ל 4083-06-14 מדינת ישראל נ' נג'מי- הורשע הנאשם בעבירות של אי ציות לרמזור אדום, גרימת תאונת דרכים, נזק לרכוש, חבלה לגוף, הזזת רכב ממקום תאונה, אי הגשת סיוע, אי מסירת פרטים, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.

ברע"פ 555/13 כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 4.2.13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם בעל עבר תעבורתי הכולל 22 הרשעות שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של אי שמירת מרחק, גרימת נזק ואי השארת פרטים.

לפי עובדות כתב האישום עזב הנאשם את זירת התאונה לאחר התרחשותה, אך לפי טיעוני המדינה גם חזר לזירה זמן קצר לאחר מכן.

נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה לצורך קביעת הענישה ביחס למיתחם – הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה ללא כל הסדר טיעון.

...

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות לעיל הגעתי למסקנה כי לא מתקיימת נסיבות המצדיקה חריגה לקולה או לחומרה ממתחם העונש שקבעתי לעיל.

אני סבור כי שילוב העובדה כי הנאשם גרם לתאונה במעבר חצייה ולאחר מכן עזב את הזירה אינו מאפשר גזירת ענישה בחלקו הנמוך של המתחם.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בכתב אישום חמור, שעניינו, גרם תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש בגין נהיגה בקלות ראש, בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, אי ציות לתמרור 429 ,בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, אי ציות לתמרור 203, בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה ואי ציות לחץ שסומן על גבי נתיב נסיעה, בנגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה והכל בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

מדיניות הענישה הנהוגה סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, קובע עונש פסילת מינימום של 3 חודשים, בתאונת דרכים בה נגרמו חבלות של ממש, כאשר לחומרת הרשלנות, טיב החבלות והשלכותיהן על חיי הנפגעים, תהיה השפעה על תקופת הפסילה, מעבר לתקופת המינימום ולעניין זה, ראה: עפ"ת 13694-01-14 שגב נגד מדינת ישראל, עפ"ת 62536-01-13 סבן נגד מדינת ישראל, עפ"ת 40943-03-14 נגל נגד מדינת ישראל, עפ"ת 10576-12-10 רודקוביץ נגד מדינת ישראל וכדברי כבוד הש' בן יוסף, בעפ"ת 15291-10-12 ראובן ששון נגד מדינת ישראל : "תוצאות תאונה במישור הנזק שניגרם לנפגע הנו מרכיב חשוב ברמת הענישה..." ובעפ"ת 37974-07-12 סנדרוביץ נגד מדינת ישראל: "הלכה ידועה היא, שחומרת הענישה בעבירות תעבורה גדלה ככל שחומרת הפגיעה בנפגע התאונה ונזקיו גדלים...". בעפ"ת 36094-10-11 שטרית נגד מדינת ישראל, דובר בפגיעה בשלוש הולכות רגל.

...

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם את העבירה בה הורשעה הנאשמת והתוצאות הקשות של התאונה, כולל פסילה בפועל, לתקופה שבין 6 חודשים ל-36 חודשים, פסילה מותנית, קנס כספי ולעיתים, רכיבים נוספים, כגון - מאסר מותנה או מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות, עבודות לתועלת הציבור ופיצוי לנפגע.

המלצת שירות המבחן, אינה מחייבת את בית המשפט, כקבוע בפסיקה, אך נוכח מכלול הנסיבות המפורטות לעיל, אני סבורה כי יש ברכיב הענישה שהציע שירות המבחן, כדי להלום את המקרה שבנדון, זאת בנוסף לרכיבים של פסילה בפועל, פסילה מותנית, התחייבות כספית ופיצוי סמלי לנפגע בתאונה.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם.

באותה שנה הורשע לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים, בעבירות של אי ציות לשוטרים, היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה בהיותו בלתי מורשה, ונהיגה בקלות ראש ולחובו הרשעות נוספות.

כעולה מגליון ההרשעות, כנגד המבקש תלויים ועומדים תיקי תעבורה נוספים, בהם הוגשו נגדו כתבי אישום, בגין עבירות תעבורה חמורות.

עיננו הרואות שעברו התעבורתי של המבקש מכביד, כולל הרשעה קודמת בתאונת דרכים, בה נגרמו חבלות של ממש, וכן הרשעות בעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול, אי ציות לשוטר ונהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם.

...

לסיכום, במקרה שלפני מדובר בתאונת דרכים, שנסיבותיה חמורות, ובה היה מעורב המבקש.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, הראיות לכאורה המצויות בתיק, לגבי העבירות שמיוחסות למבקש, ועברו התעבורתי המכביד של המבקש, לצד רישומו הפלילי, והמסוכנות שניבטת בנסיבות אלה מהמשך נהיגתו, אני סבורה שהחלטת הקצין בשימוע, לפסילת רישיון המבקש למשך 60 יום, מידתית וסבירה ולא נפל בה פגם.

לפיכך, הבקשה נדחית.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים ונזק, בגין אי ציות לחץ על גבי נתיב נסיעה, עבירה על תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיפים 62(2) ו38(2) לפקודת התעבורה וכן, עבירות של אי עצירת רכב במקום תאונה, אי מסירת פרטים לנפגע בתאונה, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה ואי דיווח למישטרה על קרות התאונה, עבירות על תקנות 144(א) (1) עד (4) לתקנות התעבורה.

כתוצאה מהפגיעה, ניחבל בגופו הרוכב המעורב, לירון תורג'מן וניזוקו כלי הרכב המעורבים.

בנוסף, הרי שבהנחיות פרקליט המדינה 2.27, אליהן היתייחס הסניגור בסיכומיו והנוגעות להבחנה בין עבירות הפקרה לעבירות על תקנה 144 לתקנות התעבורה, נקבע כי בנסיבות של נהג שחזר לזירת תאונה תוך פרק זמן קצר של מספר דקות, כמו במקרה שבפני, לא בהכרח יש להעמידו לדין, גם לא בגין עבירות על תקנה 144.

...

בפתח הדברים, אני מורה על זיכויו של הנאשם מעבירות על תקנה 144 (א)(1) עד (4) לתקנות התעבורה, הוראות חיקוק 4 עד 7 לכתב האישום.

בנוגע לטופס השימוע, ת/3 והסרטון ממצלמת רכב הנאשם, ת/7, הרי שהתקבלו על אף התנגדותו של הסנגור, מהטעמים המפורטים בפרוטוקולים מיום 5.12.21 ו- 9.6.22.

נוכח הכל האמור לעיל ובשים לב להודייתו של הנאשם באחריות לגרם התאונה ותוצאותיה, אני מרשיעה אותו בגרם תאונת דרכים ונזק, בגין אי ציות לחץ על גבי נתיב נסיעה, בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיפים 62(2)ו-38(2) לפקודת התעבורה ומזכה אותו מעבירות על תקנה 144(א) (1) עד (4) לתקנות התעבורה.

(הדגשות כאן ולאורך גזר הדין שלי - "צ.מ.") פקודת התעבורה {נ"ח} תשכ"א - 1961, להלן: "פקודת התעבורה" תקנות התעבורה תשכ"א - 1961 , להלן: "תקנות התעבורה" חוק העונשין, התשל"ז - 1977, להלן: "חוק העונשין" מבוא: הנאשם הודה והורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בגרימת תאונת דרכים, אשר תוצאותיה חבלות של ממש ונזק לרכוש, זאת, בהיותו נהג חדש וצעיר אשר גם נמצא נוהג בשיכרות.

בפרק ב. לכתב האישום יוחסו לנאשם העבירות הבאות נהיגת רכב בשיכרות (אוויר נשוף) - אוכלוסייה מיוחדת, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ביחד עם סעיף 39א לפקודת התעבורה; נהיגה בקלות ראש, בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת חבלה של ממש, בנגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה; היתנהגות הגורמת נזק, בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

רע"פ 4766/19 מוחמד יחיה נ' מדינת ישראל (15.7.19), נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות בגין מעורבותו בתאונת דרכים במהלכהּ נהג ברכבו בהיותו בגילופין וללא רישיון נהיגה וביטוח בתוקף.

...

אכן, בית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצות שירות המבחן ואולם, במקרה זה, מקובלת עלי המלצת שירות המבחן ולפיה אין מקום בנסיבות תיק זה להשית על הנאשם רכיב של מאסר בפועל, וכי עונש בדמות של"צ בהיקף של 200 שעות יסייע בתהליך של שמירה על אורח חיים נורמטיבי ויתמוך בהישגיו התפקודיים.

סבורני כי שילובו של הנאשם בקבוצה זו תהווה תרומה משמעותית לחברה ותהווה גם "צדק מאחה". באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, אולם לא מצאתי גם בטענת ההגנה לחרוג מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 11.11.21): "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פיצוי כספי למעורב בסך 2,000 ₪.