כתב אישום: גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש עקב אי ציות לתמרור

הנאשם זכאי מחמת הספק כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש, בגין אי ציות לתמרור 301 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנות 21(ב)(2) ו- 22(א) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר.

מכל האמור לעיל, מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק, מהמיוחס לו בכתב האישום.

כתב האישום: עסקינן בכתב אישום, המייחס לנאשם גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלה של ממש לאחד המעורבים, בדמות שבר פטישון לטראלי בקרסול רגל שמאל וקיבועו במגף גבס, כמו גם נזק לכלי הרכב המעורבים.

כנגד הנאשם הוגש ביום 4.3.18 כתב אישום המייחס לו עבירות של היתנהגות הגורמת נזק, עבירה בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, סמל סעיף 2425, וכן בנגוד לתקנה 38(3) לפקודת התעבורה, סמל סעיף 2009, אי ציות לתמרור 301 בצומת, בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, סמל סעיף 4465 וכן בנגוד לתקנה 38(3) לפקודת התעבורה, סמל סעיף 2009, וכן נהיגה בחוסר זהירות, בנגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, סמל סעיף 2429 וכן בנגוד לתקנה 38(3) לפקודת התעבורה, סמל סעיף 2009.

...

סבורני כי המאשימה נפלה לכלל טעות בהבחנה בין הגורם המוסמך לטפל בערר ברמה הטכנית מבחינת קבלת המסמכים ריכוז ואיסוף החומר הנוגע לערר ולתיק החקירה העברתו על ידי המאשימה לפרקליטות לבין הגורם המוסמך הוא הפרקליטות לדון ולהחליט בערר ברמה המהותית.

אינני מקבלת את עמדת המאשימה המקלה ראש לא רק עם לוחות הזמנים, אלא גם עם העובדה כי נושא הארכת המועד כפי הנראה כלל לא נבחן על ידה ובטח שלא על ידי הגורם המוסמך.

לאור האמור, אני קובעת כי הדיון בערר נעשה בניגוד לחוק ובהתאם לנימוקים שפורטו בהרחבה בפרשת זלינר הנ"ל והסמכות הנתונה בסעיף 150 לחסד"פ, החלטתי הינה כי אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש, בגין אי ציות לתמרור 302 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

...

מחדל החקירה נבחן הן כשהוא לעצמו והן על רקע בחינת מכלול הראיות ע"פ 2511/92 חטיב נ' מדינת ישראל וכן, בע"פ 5386/05 אלחורטי נגד מדינת ישראל, שם נאמר: "נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם, והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של כל עניין ועניין". במקרה שבפני, בשים לב לכך שאותה עדה, נסעה מאחורי רכב הנאשם ולכל היותר, יכולה הייתה לתמוך בגרסתו לגבי עצירה גם בקו כלי הרכב החונים, הרי כמפורט לעיל, גם אם הייתה נשמעת עדות זו בפני והייתה מתקבלת, לא היה בה כדי לפטור את הנאשם מאחריות לתאונה ולכן, אני קובעת כי, אין מדובר במחדל חקירה המחייב זיכוי הנאשם נוכח מכלול הראיות והנסיבות שהובאו בפני.

באשר לטענת ההגנה, כנגד אי עריכת חישובים לצורך קביעת האחריות לתאונה, הרי שבת"ד 517-09-16 מדינת ישראל נגד יעקב, קבעתי כדלקמן: "אכן, טוב היה, לו בכל תיק תאונת דרכים, היה נערך שחזור מדוקדק של התאונה, על פי הממצאים שנאספו בזירה, אך אני סבורה, כי ישנם מקרים, בהם ניתן להוכיח רשלנות של נהג, מבלי להידרש לשחזור וראה לעניין זה, עפ"ת 29663-12-16 פרץ נגד מדינת ישראל, בו נקבע:

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר, ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

על פי החשד, בתאריך 11.7.22 בשעה 11:05, בכביש בין ערוני 9888 ק"מ 2.9, עת נהג ברכב מסוג סיאט מ"ר 13345202, גרם המבקש לתאונת דרכים, תוך ביצוע עבירות של נהיגה בחוסר זהירות ובקלות ראש, אי מתן זכות קדימה וגרימת חבלה של ממש.

לא בכדי בחר המחוקק ליתן בידי קצין מישטרה סמכות לפסול מנהלית, למשך 60 ימים, נהג שקיים סיכוי סביר שיוגש נגדו כתב אישום בגין גרימת תאונת דרכים.

במקביל, אין להיתעלם מכך שהרשעתו האחרונה של המבקש, משנת 2018, היא בגין אי ציות לתמרור עצור, עבירה דומה לזו העומדת בבסיס התאונה דנן.

...

באיזון בין חומרת העבירות המיוחסות למבקש ותוצאותיה הקשות של התאונה, לבין עברו הדל של המבקש ועוצמת התשתית הראייתית, השיקולים האמורים, אני מורה על קיצור תקופת הפסילה המנהלית, כך שתעמוד על 45 ימים, שמניינם מיום 17.7.22.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותשיב לתביעה את תיק החקירה.

ב"כ המאשימה: הוצג הסדר בתאריך 18/6/17, 9 חודשי פסילה בנכוי 60 ימי פסילה מנהלית, פסילה על תנאי וקנס לשק"ד, מאסר על תנאי על עבירות שיגרמו לחבלה של ממש או נהיגה בזמן פסילה.

<#5#> גזר דין הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום בגרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לתמרור 302, נהיגה רשלנית.

ואלה העבירות: עבירה של נהיגה בעת פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), או עבירה של גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלות של ממש.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, נתתי דעתי למהות העבירות, תוצאות התאונה, עמדת הנפגע, מצבה הבריאותי של הנאשמת, עברה התעבורתי ויתר הנסיבות, אני מקבלת את הסדר הטיעון וגוזרת את דינה של הנאשמת כדלקמן: אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1800 ש"ח או 18 ימי מאסר.

אני דנה את הנאשמת למאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים.