כתב אישום: גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בנהיגה בקלות ראש

כמו כן, ציינה המשיבה כי כנגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום נוסף בבית משפט השלום בגין עבירות של גרימת תאונת דרכים עם חבלות של ממש, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא מלווה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

יחד עם זאת, בנסיבותיו החריגות של המקרה דנן, עברו המכביד של המבקש והתנהלותו אל מול רשויות החוק המלמדת לכאורה כי קשה לתת בו אמון, מטים את הכף לעבר המסקנה כי צדקו הערכאות הקודמות שדנו בעניינו.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

במסגרת החקירה, טען המבקש כי אישתו היא זו שנהגה ברכב, וכשנמסר לו שיש עדי ראיה שראו אותו נוהג ברכב, השיב - "אין סיכוי". ביום 31.8.19, שוב נחקר המבקש תחת אזהרה, באשר לחשדות כנגדו אולם, המבקש חזר על הטענה לפיה אישתו היא שנהגה ברכב וציין "האשה ברחה אחורה לילדים וחצי הגוף שלי קפץ לסובב את ההגה, איפה שיושב הנהג". ביום 2.12.20, הוגש כתב האישום בהליך דנן, במסגרתו הואשם המבקש בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך, נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, גרימת תאונת דרכים, גרימת חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש וסטייה מנתיב הנסיעה.

...

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי על אף שהראיה החסויה קשורה ללב לבה של המחלוקת בין הצדדים, העובדה כי אין המדובר בראיה היחידה האפשרית להוכחת נהיגתו של המבקש ברכב, כמו גם היותה של העדות עדות מפי השמועה, מובילות למסקנה לפיה יש לבכר את ההגנה על האינטרסים הציבוריים העומדים בבסיס תעודת החיסיון על פני התועלת שעשויה לצמוח למבקש מגילוי הראיה.

הראיות החסויות והנימוקים הנוספים אשר הושמעו בפני במסגרת הדיון החסוי, מביאים אותי למסקנה ברורה כי לא ייגרם למבקש עיוות דין ולא תפגע הגנתו באי גילויו של המידע.

סוף דבר, לאחר ששמעתי טענות הצדדים, ולאחר עיון מעמיק בחומר החסוי אשר הוצג בפני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

חוק העונשין, התשל"ז - 1977 , להלן: "חוק העונשין". רקע: הנאשמת הודתה והורשעה ביום 17.1.22 בכתב אישום, שעניינו גרימת תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלות של ממש להולכת הרגל המעורבת, בדמות שברים וחבלות נוספות, אשר הצריכו ניתוחים ואישפוז למשך 28 ימים וכן נזק לרכוש, הכל כמפורט בכתב האישום.

בתיק זה נדון נאשם, כבן 18, הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש, עת שפגע בשני הולכי רגל וחבל בהם חבלות של ממש, בדמות של פגיעת גולגולת קשה (לאחד), ופגיעת גולגולת קשה, קנטוזיה בצד שמאלי קדמי של המוח ופצע בפנים שהצריך תפרים (לשנייה).

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.

המאשימה פירטה את החבלות שנגרמו למעורבות בתאונה כמפורט בכתב האישום ותארה את מצבן הקשה כיום בעקבות שיחה עמן.

בעפ"ת (ת"א) 9298-02-15 קטנוב נ' מדינת ישראל, מיום 12.2.15, נדון עירעורו של נאשם שהורשע בעבירות של גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש בשל אי שמירת מרחק ונהיגה בקלות ראש.

...

בנסיבות אלה אני קובעת כי מידת הרשלנות היה גבוה.

לפיכך, נוכח מספר המעורבים שנפגעו בתאונה, חומרת החבלות שנגרמו להן והשפעתם על חייהם עד היום אני קובעת כי מידת המסוכנות הינה בינונית .

לפיכך אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 4 חודשים.

(הדגשות כאן ולאורך גזר הדין שלי - "צ.מ.") פקודת התעבורה {נ"ח} תשכ"א - 1961, להלן: "פקודת התעבורה" תקנות התעבורה תשכ"א - 1961 , להלן: "תקנות התעבורה" חוק העונשין, התשל"ז - 1977, להלן: "חוק העונשין" מבוא: הנאשם הודה והורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בגרימת תאונת דרכים, אשר תוצאותיה חבלות של ממש ונזק לרכוש, זאת, בהיותו נהג חדש וצעיר אשר גם נמצא נוהג בשיכרות.

עפ"ת (מחוזי מרכז) 34446-12-20 אברהים גוארנה נ' מדינת ישראל (14.2.21), המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור האדום ברמזור, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש ל-5 אנשים (נוסע ברכבו אשר סבל משברים בצלעות, נוסע נוסף אשר סבל משבר בעצם החזה ושבר בחוליה בגבו, נוסע נוסף אשר סבל משברים באף ובלסת, נהג הרכב המעורב אשר סבל מחתך בבוהן, נהג הרכב המעורב ב' אשר סבל משבר בעצם החזה וקונטוזיה ריאתית).

...

אכן, בית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצות שירות המבחן ואולם, במקרה זה, מקובלת עלי המלצת שירות המבחן ולפיה אין מקום בנסיבות תיק זה להשית על הנאשם רכיב של מאסר בפועל, וכי עונש בדמות של"צ בהיקף של 200 שעות יסייע בתהליך של שמירה על אורח חיים נורמטיבי ויתמוך בהישגיו התפקודיים.

סבורני כי שילובו של הנאשם בקבוצה זו תהווה תרומה משמעותית לחברה ותהווה גם "צדק מאחה". באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, אולם לא מצאתי גם בטענת ההגנה לחרוג מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 11.11.21): "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פיצוי כספי למעורב בסך 2,000 ₪.