כתב אישום: גרם מוות ברשלנות והובלת מטען שלא כדין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, בנגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה- נוסח חדש תשכ"א 1961.

" חובותיו של נהג כלפי נוסע ברכב, כמו גם חובותיו של הנוסע הוסדרו בתקנות 79-82 לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן – "תקנות התעבורה") שעניינן הסעת נוסעים והובלת מטען.

.המערער 1 יכול וצריך היה לחזות כי על רקע הטיפול שאינו כדין ברכב, עשויה נהיגתו להוביל לתוצאה הרת האסון.

...

על כן במכלול הנתונים שבפני אני קובעת כי הנאשם התרשל באותה נסיעה קצרה, ועם זאת בשים לב למכלול מאפייניה של אותה הנסיעה, הרשלנות היא ברף הנמוך.

על פניו וכיוון שההשתלשלות בתיק זה היא חריגה, בכל הנוגע לקריסה של המדרגה, אני סבורה כי התרחיש שהתממש הוא מחוץ לגבולות מבחן הצפיות, ולכל הפחות לא הוכח כי מתקיים מבחן הצפיות ולכן לא מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי, בהתאם למבחן שנקבע בע"פ 5870/01 חסיין נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1)221, 232).

סוף דבר בנסיבות התיק שלפניי, המנוח מצא את מותו לאחר שנפל מהטרקטור בעת שקרסה המדרגה עליה עמד.

חובות הנאשם על פי תקנות התעבורה ועל פי ההיתר להובלת מטען חורג כתב האישום שהוגש נגד הנאשם ייחס לו ביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות וכן עבירות בנגוד לתקנות 8, 85(א), 85(ג), 85(ו), 85א(ו)(4) לתקנות התעבורה וכן בנגוד לסעיפים 20(א)(1), 20(א)(2) לחוק שירותי הובלה, תשנ"ז - 1977.

יחד עם זאת היצטברות כלל רכיבי רשלנותו של הנאשם ובכלל זה, העידר סימון כדין של המטען החורג, אי עמידה בתנאי היתר רישיון הרכב, נהיגה במהירות מפורזת שלא בהתאם למהירות המותרת על פי ההיתר, חיבור פרוביזורי שלא כדין של הפלטה למשאית, נתוק קשר העין בין הנאשם לבין רכב הלווי שלפניו והאצת מהירות נהיגת הנאשם וחריגת הקלטרת לנתיב הנסיעה הנגדי, כל אלה- הביאו בסופו של דבר לגרימת התאונה.

...

בנסיבות אלה ניתנה החלטתי כי ב"כ הנאשם יגיש בקשה מתאימה להגשת הראיה הנוספת עד ליום 18.7.22.

יחד עם זאת וביחס לסעיף 90 לכתב האישום ולפיו בשל העדר הסימון כאמור, לא יכול היה ויטלי להבחין מבעוד מועד בקצה הקלטרת ובהעדר רכב ליווי שיסע לפני המוביל, טען הנאשם במענה לכתב האישום, כי מדובר במסקנה שגויה לחלוטין, שכן ניידת משטרה עם אור כחול הובילה את השיירה.

לסיום, כאמור לא מצאתי כי טענות ההגנה של הנאשם מקימות ספק סביר באשמתו ואני סבורה כי עלה בידי המאשימה להוכיח את כלל יסודות העבירות המיוחסת לנאשם.

באשר למהות טענות הנאשם יפים דברי בית המשפט בעניין אלי וקנין כאמור, ביחס להגדרתו של הספק הסביר: "לעניין טיבו של הספק הסביר, אין מדובר בספק שההסתברות בדבר קיומו היא תאורטית בלבד, אלא ספק ממשי שיש לו עוגן ואחיזה בחומר הראיות. הספק צריך להיות בעל משקל כזה שיש בו כדי לזעזע את המערך העובדתי – נסיבתי, כפי שהוצג על ידי התביעה, עד שמערך זה לא יוכל עוד לעמוד על רגליו, ולהניב מסקנה חד משמעית בדבר אשמת הנאשם. לצורך כך, אין די בהצבעה על קיום אפשרות חלופית לנסיבות המצביעות על אחריות, אלא נדרשת הוכחת אפשרות שהסתברותה סובסטנטיבית. ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להסיק מהראיות מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם שהסתברותה אינה אפסית, אלא ממשית." (סעיף 49 לפסק הדין עמ' 21).

בנסיבות אלה אני סבורה כי עלה בידי המאשימה מעבר לכל ספק סביר ולהוכיח את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם, ועל כן אני מרשיעה את הנאשם שבעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום.

החברה הורשעה על פי הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום מעבירה של גרימת מוות ברשלנות לעבירה של הפרת חובות בהובלת מטען חורג ובעבירה של הובלת מטען ללא שטר מטען.

עוד הוסיף ב"כ המשיבה, כי בית משפט קמא קבע בצורה חד משמעית, זאת על סמך הראיות שהובאו בפניו, כי המבקש הוא שנושא באופן בלעדי באחריות לגרימת התאונה, זאת כיוון שהוביל את המקלטרת, אשר הייתה בבחינת "מטען חורג" לרוחב, כאשר הקצה השמאלי שלה בולט לתוך נתיב הנסיעה הנגדי, בעוד שהאוטובוס נוסע כדין בנתיב שלו, ומבלי שהיה כל ניסיון לסטייה שמאלה או לעקיפה מצד הנהג שלו.

...

לפיכך, יש לדחות את הבקשה, ולו מטעם זה בלבד.

עוד הוסיף, כי העובדה שבית המשפט נעתר לבקשתו למתן אורכה להגשת נימוקי הערעור עד ליום 13.05.2023, מצדיקה כשלעצמה, היעתרות לבקשת עיכוב המאסר.

בהינתן כל האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור – נדחית.

עוד התייחסה המאשימה גם לטענה ולפיה הנאשם 3 – קצין הבטיחות אשר הורשע אף הוא בעבירה אחת של גרימת מוות ברשלנות ובמסגרת הסדר הטיעון הושת עליו עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, וציינה כי הנאשם כפי שנקבע בהכרעת הדין נושא באחריות עצמאית ומלאה לגרימת התאונה תוך שהוא עצמו הפר את החובות אשר הוטלו עליו במישרין או בנפרד מיתר הנאשמים בכל הקשור להובלת המטען החורג, כאשר האחריות לפי תקנה 85א לתקנות התעבורה, מוטלת בראש ובראשונה על הנהג בהיותו מי שהשליטה המידית על הרכב מצויה בידו, תרתי משמע.

יחד עם זאת היצטברות כלל רכיבי רשלנותו של הנאשם ובכלל זה, העידר סימון כדין של המטען החורג, אי עמידה בתנאי היתר רישיון הרכב, נהיגה במהירות מפורזת שלא בהתאם למהירות המותרת על פי ההיתר, חיבור פרוביזורי שלא כדין של הפלטה למשאית, נתוק קשר העין בין הנאשם לבין רכב הלווי שלפניו והאצת מהירות נהיגת הנאשם וחריגת הקלטרת לנתיב הנסיעה הנגדי, כל אלה- הביאו בסופו של דבר לגרימת התאונה.

הסוגיה המשפטית שבמחלוקת – מעשה אחד או מספר מעשים וצבירת העונשים המאשימה, כאמור, בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם עונש העולה על העונש המירבי הקבוע בסעיף 64 לפקודת התעבורה, וביקשה לקבוע בהתאם לסעיף 40 י"ג (א) לחוק העונשין, כי התאונה נשוא כתב האישום המתוקן מהוה "ארוע" אחד אלא שארוע זה כולל שמונה "מעשים" שונים של גרימת מוות ברשלנות, ועל כן נוכח ריבוי הנפגעים יש להורות על צבירת העונשים אשר יוטלו על הנאשם.

...

אני קובעת כי המועד להתייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר הוא ביום 15.3.23 לצורך מיון הערכות ולימוד פסק הדין.

הנני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך 3 שנים מהיום.

אני מורה על עיכוב יציאתו של הנאשם מהארץ.