כתב אישום: גניבה בידי מורשה, השמטת הכנסות ומרמה

אשר ליתר שבעת האישומים: 14,11,10,7,6,2,1 הוא זוכה חלקית מהעברות כפי שאפרט בהמשך, כך שבסופו של יום הוא הורשע בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (ארבעה אישומים), השמטת הכנסות (ארבעה אישומים), גניבה בידי מורשה (שני אישומים), גניבה וזיוף מיסמך בכוונה לקבל דבר.

אישום ראשון בכתב האישום נטען כי המערער קיבל שיקים במירמה מיהודית שיעבדה בעסק והתקשרה לכאורה עם המערער בהסכם שותפות, וזאת בנוסף לגניבת כספיה והשמטת הכנסות עליהן לא דיווח לרשויות המס.

...

בית משפט קמא הרשיע את המערער וכך קבע: "אני מעדיף את גרסתם של רחל, אליהו, יניב ועו"ד דויטש, על פני גרסאותיו הסותרות והבלתי אמינות של הנאשם, וקובע כי הנאשם שלשל לכיסו סך כולל של 13,500 ₪, שנמסר לו כדי להעביר לעו"ד דויטש (6,500 ₪) ולרחל (7,000 ₪, שזה הסכום שצוין בכתב האישום..)". המסקנה מבוססת על חוסר אמינותו של המערער ובקביעה זו אין להתערב ובכלל זה לא מצאתי בסיס לקבל את טענת הסנגור כי המערער לא התכוון בעת קבלת הסכום המיועד לעו"ד דויטש לשלול אותו שלילת קבע.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, אין כל הצדקה להתערב בקביעת בית משפט קמא, והרי כיצד ניתן לקבוע במסגרת ערעור כי גרסת המערער, שהצטייר בעיני בית משפט קמא כמי שאינו דובר אמת, תתקבל דווקא בנקודה זו. הסכום של 6,500 ש"ח שיועד לעו"ד דויטש לא הגיע אליו, דבר העולה אף מהמסמכים שהוגשו בהסכמה (ת/101-ת/102) וגם מהעובדה כי המערער הצהיר כי יביא את עו"ד דויטש כעד הגנה ובסופו של יום ויתר על כך, כך שלא ניתן להעלות במסגרת ערעור טענות סותרות.

לאור האמור לעיל, לא נפלה טעות בהכרעת הדין המבוססת על חוסר מהימנותו של המערער ועל מסמכים שהוגשו בהסכמה ולכן אציע לחבריי לדחות את הערעור בקשר לאישום זה. סיכום לאור כל האמור לעיל אני מציע לקבל את הערעור לגבי האישומים הראשון והשני ולזכות את המערער, כאמור, מהמיוחס לו באישומים אלו, ולעניין יתר האישומים הנזכרים לעיל- לדחות את טענות המערער בקשר להרשעתו.

הנאשם הורשע בהכרעת-דין מיום 29.6.21 ולאחר שמיעת ראיות, בבצוע ריבוי עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393 + 383 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"], 11 עבירות של השמטה מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] [להלן: "הפקודה"] וריבוי עבירות של מירמה ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה.

ע"פ פרידמן (הוגש על-ידי התביעה): המערער, עורך-דין, הודה בעובדות בכתב-אישום הכולל 19 אישומים והורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף מיסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט.

...

עוד אני קובעת כי הוכח, שהנאשם קיבל את הערבות אותה הפקיד המציע במכרז בהיותו בא-כוחו של בעל הנכס – הוא המתלונן, אביטל, ועבור בעל הנכס.

צוין, כי מתחם הענישה שנקבע בגין כל אחד מהמעשים נמוך בהרבה מהמתחם שהיה ראוי לקבוע בגין כל המעשים יחד, והעונש שהושת על המערער אינו חורג ממתחם זה. פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, אני קובעת באישום הראשון מתחם עונש הולם אשר נע בין 7 - 10 שנות מאסר לצד עיצומים כספיים; באישום השני – מאמצת את מתחם עונש ההולם לו טענה התביעה, שנע בין 3- 5 שנות מאסר לצד עיצומים כספיים; באישום השלישי 18 - 32 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים, כאשר לגישתי ניתן היה לטעון גם למתחם מחמיר יותר; באישום הרביעי אני מאמצת את מתחם העונש ההולם לו טען ב"כ המאשימה, שנע בין 24 - 36 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים, כאשר גם כאן לגישתי ניתן היה לטעון למתחם מחמיר יותר ובכל מקרה בעל טווח רחב יותר; באישום החמישי, אני מאמצת את המתחם לו טען ב"כ המאשימה, וקובעת מתחם עונש הולם שנע בין 30 – 50 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים (ראו, למשל, בשינויים המחויבים: רע"פ 7135/10 יגאל חן נ' מדינת ישראל [3.11.10]).

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כשהתחשבתי, בין השאר, בנסיבות המעשים בעלי החומרה היתרה לצד נסיבות הנאשם, אני גוזרת את דינו כדלקמן: 9 שנות מאסר בפועל.

בתאריך 11.3.21 הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בבצוע העבירות הבאות: גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, ושש עבירות של שימוש במירמה, ערמה או תחבולה – לפי סעיף 220 (5) לפקודה מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

ת"פ (נתניה) 34106-10-13 פרקליטות מחוז מרכז מסוי וכלכלה נ' ברנד – הנאשם הורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה ועבירות של השמטת הכנסה, ומסירת דו"חות לא נכונים בלא הסבר סביר.

...

בקשת רשות ערעור לבית המשפט נדחתה ונקבע: "כשם שקבעו בתי המשפט הקודמים אף אני סבור כי אין לאמץ, בנסיבות המקרה דנן, את המלצת שירות המבחן, וכי היה ראוי להשית על המבקש עונש מאסר מרתיע, ההולם את חומר מעשיו". ת"פ 30745-09-12 פרקליטות מחוז דרום שלוחת לכיש נ' זגורי שם נקבע, כי העונש בגין גניבה ממעביד ומרמה בהיקף של כ-150,000 ₪, מצדיק מאסר שלא יפחת מ-12 חודשים, אך לאור השיהוי הרב ועינוי הדין שבא בעקבותיו, והוקל עונשה של הנאשמת והועמד על שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.

בשים לב למכלול השיקולים מתחיבת המסקנה, כי מתחם הענישה לו טענה ההגנה אינו תואם כלל את עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה ואת נסיבות ביצוע העבירות ואין הוא הולם כלל את חומרת המעשים.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

כללי הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן שכולל תשעה- עשר אישומים, בריבוי עבירות קבלת דבר במירמה, שבע עבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, שמונה עבירות גניבה בידי מורשה, עבירת השמטת הכנסה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה ושתי עבירות מירמה עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

...

הדברים קיבלו ביטוי מפורש בעדותו של ח"ש, שתיאר כי התשלומים שהעביר הנאשם לחברו, משל היו כספי תשואה, הם אלה ששכנעו אותו להשקיע: "יוסף היה מקבל תשואות שלו כל חודש ואז ראיתי שזה עובד והכל בסדר, החלטתי להיכנס להשקעה איתו" (עמ' 23 שורות 3-4); בעובדות האישום השלישי מתואר בפירוש שהנאשם שכנע את ח"ש לשוב ולהשקיע גם את כספי התשואה, כביכול, שהעביר לו על מנת להגדיל את רווחיו.

מכלול הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות מוביל למסקנה כי יש לגזור עונש על הנאשם המצוי בחלקם האמצעי-עליון של מתחמי העונש ההולם, תוך חפיפה מסוימת בין עונשי המאסר שייגזרו בגין כל אחד מהאירועים.

לפיכך, מצאתי לגזור על הנאשם עונש כולל בגין כלל העבירות שבביצוען הורשע, ואני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 70 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו כפי שפורטו בסעיף 37 לעיל, ובמצטבר לכל עונש מאסר שנגזר עליו בתיק אחר.

למשיב מיוחסות העבירות הבאות: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לבצוע פשע, השמטת הכנסות ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

סעיף 35 לפקודה מורה כי אם בתוך שישה חודשים מיום תפיסת החפץ על ידי המישטרה או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש כתב אישום בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המישטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נילקח; אך רשאי בית המשפט השלום, על פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע.

...

דיון והכרעה האם קיימת עילה מוצדקת, להאריך את משך התפיסה בהתחשב בעוצמת הראיות, קצב התקדמות החקירה, הפגיעה בזכויות הקניין של המשיב, ואיזונם מול האינטרס הציבורי שבחילוט העתידי? לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, מצאתי כי התשובה לשאלה זו חיובית.

בנסיבות אלה, נחה דעתי כי פרק הזמן המבוקש להארכה הינו סביר בנסיבות העניין, ויאפשר ליחידה החוקרת פרק זמן ראוי לקדם את החקירה.

סוף דבר נוכח מורכבות החקירה, פעולות החקירה שבוצעו, פעולות החקירה הנדרשות לביצוע, והשלב שבו מצויה החקירה, מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת תוקף הצו להחזקת התפוס ב-180 ימים נוספים מיום 6.1.24.