כתב אישום: בנייה ללא היתר ושימוש חורג

רקע וההליכים שהתנהלו עד כה בתמצית: כנגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות הנוגעות לבניה במקרקעין ללא היתר, שימוש חורג מתכנית ושימוש חורג מהיתר לפי סעיף 204(א) + 208 + 253 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו לפני תיקון 116) (להלן: "החוק"), בניה במקרקעין בסטיה מהיתר, בניה במקרקעין בסטיה מתכנית ושימוש בסטיה מהיתר, לפי סעיף 204(ב) + 208 + 253 לחוק.

...

יחד עם האמור סבורני כי בהתחשב במכלול הנסיבות של תיק זה, ובעובדה כי התקבל בידי המערערים היתר לשימוש החורג נשוא כתב האישום, ובשים לב לשימוש החורג, בין היתר, הרווח הכלכלי שהפיקו המערערים מהפעלת החנות והעסק לחומרי בניין, וכן נסיבותיו המיוחדות (הבריאותיות) של המערער 2 נראה, ראוי להפחית משיעורו של הקנס שהוטל על המערערת 1.

ייתכן כי מבלי משים, ציין בית משפט קמא במסגרת גזר דינו כי המערערים הרכיבו עגורן חדש במקום העגורן שפורק (סעיף 32 לגזר הדין), עובדה שאינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום, אך סבורני כי אין בכך כדי להשפיע על הרשעת המערערים בעבירת הבניה, ואין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיהם של המערערים אשר בנו קונסטרוקציית מתכת חדשה לעגורן בשטח של כ-1,031 מ"ר, בין אם הורכב העגורן על הקונסטרוקציה ובין אם לאו, מדובר בעבירה חמורה של בבנייה רחבת היקף.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב במתחם הענישה לעניין הקנס (כאשר בית המשפט קבע מתחם לעניין הקנס שיוטל על שני הנאשמים).

כתב האישום מייחס לו בניה ללא היתר ושימוש החורג מהוראות התכנית, בהתאם לסעיפים 245(א), 204(א), 208(א) ו-219 ל-חוק התיכנון והבניה (להלן: חוק התו"ב) (כנוסחו עד ל-24.10.17), ו-שימוש אסור, בהתאם לסעיפים 243(ה) ו-243(ו) ל-חוק התו"ב (כנוסחו מיום 25.10.17).

...

סוף דבר במסגרת שתי הבקשות בשני התיקים ביקש ב"כ הנאשמים להורות למאשימה להמציא מסמכים שונים.

בהינתן הוראות החוק והפסיקה, ראיתי לנכון להיעתר באופן חלקי לבקשות כדלקמן: באשר לבקשה לקבל העתק הנוהל הרלוונטי - מצאתי כי הדין עם המאשימה וכי הנוהל המאושר, אליו הפנתה המאשימה, עונה על הבקשה ומשכך רכיב זה של הבקשה נענה במלואו.

באשר לבקשה לקבל מידע מהרשות - משלא הונחה תשתית לבקשה ואף לא הונחה תשתית כלשהי לנחיצות מידע זה להגנת הנאשמים ולרלוונטיות שלו להליכים הפלילים המתנהלים נגד הנאשמים - מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה בנוסחה כיום.

הרקע נגד הנאשמים ביחד עם שלושה אחרים הוגשו כתבי אישום בשישה תיקים נפרדים, בעבירות לפי חוק התיכנון והבנייה, אשר בוצעו במקרקעין הידועים כגוש 4225 במרחב התיכנון של הוועדה המקומית "עמק לוד", שהם קרקע חקלאית מוכרזת, לפי תכנית גז/624.

לאחר שמיעת הוכחות, ניתנה הכרעת דין מנומקת ביום 4.7.18, בה זוכו האחרים (נאשמים 2,6,8), ואילו הנאשמים המבקשים בהליך דנן הורשעו כל אחד ביחס לאישום שיוחס לו, בעבירות בניה ללא היתר ושימוש חורג.

...

אכן, ניתן היה להמשיך ולשאול, מה היה דינה של בקשה לעיכוב ביצוע הצווים, אילו הוגשה כזו בתוך תקופת המעבר בת השנתיים, והאם רשאי היה בית המשפט להיעתר לה תוך מתן עיכוב ביצוע נוסף, החורג מתקופת המעבר.

סוף דבר לאור הנימוקים כולם, רשאית היתה הרשות האוכפת לפעול כיום כסמכותה הנתונה לה בסעיף 254ג(ב).

משבחרה לנהוג ביתר זהירות ולבקש הסמכה מידי בית המשפט, וכיוון שהכלל העקרוני הוא שיש עדיפות לפעול על פי צו (למשל: סעיף 4 לחסד"פ (מעצרים)), אני נעתרת לבקשה.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום בעבירה של בניה טעונה היתר ללא היתר ושימוש חורג במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(2) ו- 204 (א), 204(ב) ביחד עם סעיף 208, 218 ו-219 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה -  1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה או החוק).

...

יפים, לעניין זה, דברי השופט ס' גובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.2006): "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו". בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שקלתי את השיקולים הבאים: באשר להיקף העבירה, במקרה דנן מדובר בעבירה של בניית בתי מגורים וכן מבני שירות שהיקפם הכולל עומד על כ-515 מ"ר, והכל שלא כדין, תוך שימוש מסחרי אסור בשטח של כ-450 מ"ר. ביחס לסיכון הנובע מביצוע העבירות מושא האישום, ברי כי בניה ללא היתר, ובוודאי כזו הכוללת שימוש מסחרי של הפעלת גן ארועים, היא בניה שלא עברה את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו הינה בחינה שהבנייה אינה מסוכנת לביטחון הציבור.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירות, בהתחשב בהיקפי הבניה והשימוש, משך השימוש, ותוך התחשבות גם במצבו הכלכלי של הנאשם בהתאם להוראת סעיף 40ח לחוק העונשין, כולל קנס כספי הנע בין סכום של 100,000 ₪ ועד 300,000 ₪ לצד עונשים נלווים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 200,000 ₪.

הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה הגישה נגד הנתבעת, נגד התובעת ונגד אחרים כתב אישום בעבירה של בנייה ללא היתר ושימוש חורג בנכס.

...

הנתבעת כשלה מלהביא ראיות קוהרנטיות ביחס לכך, ומשכך אף דין התביעה שכנגד להידחות.

התביעה והתביעה שכנגד נדחות, לפיכך.

בנסיבות אלו נראה לי שיהיה זה ראוי ונכון כי כל צד יישא בהוצאותיו.