כתב אישום: בנייה ושימוש ללא היתר בנכס בירושלים

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, המתייחס למבנה בן ארבע קומות, הממוקם בשכונת עיסוויה בירושלים (להלן: הנכס), ולפיו בכל ארבעת הקומות ובמרפסת פתוחה שבמבנה בוצעו עבודות בנייה ושימוש ללא היתר.

...

ואולם, בנסיבות העניין מצא בית המשפט המחוזי כי אין לפטור את המבקש מאחריות לבניה והשימוש שנעשה בכל המבנה, הן על ידו והן ידי בניו, בהיותו "בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה", וזאת מאחר שלא טען ולא הוכיח כי לא ידע על הבניה והשימוש או כי נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות החוק בכל הנוגע לעבודה הנדונה, אלא זו נעשה "בהסכמתו ובברכתו", כפי שעלה מעדותו.

דין הבקשה להידחות על הסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ההליכים בבית-משפט קמא נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר, בנכס הנמצא בערב א-סואחרה בירושלים.

...

לטענתו, היה מקום להיעתר לבקשה וליתן למבקש ארכה של שנה לפחות להכשרת הבנייה.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

נוכח האמור לעיל, ומשלא נפלה טעות בהחלטת בית-משפט קמא עת דחה את הבקשה, אין מקום למתן רשות לערער, ולפיכך הבקשה נדחית.

ההליכים בבית-משפט קמא נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות על חוק התיכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), בגין בנייה ושימוש ללא היתר בנכס הנמצא ברחוב אל מאגד 5 עיסוייה ירושלים.

...

לגבי המרפסת נקבע: "לטענת הנאשם בפני בית המשפט, המרפסת היתה קיימת מאז הקמת קומת הקרקע. הטענה אפשרית - בבחינת הרחבה של גג המבנה (שנטען שהיה בן קומה אחת בלבד) מעבר למסגרת קירות קומת הקרקע. בהצטרף לכך שבית המשפט מצא לזכות את הנאשם מבניית קומות 4-3, נותר ספק סביר גם באשר למועד הקמת המרפסת ובהתאם גם לזהות המקים". אשר לקומה השנייה (קומה א') – בעניין זה הרשיע בית-משפט קמא את המשיב בשימוש ללא היתר, וקבע: "אין מחלוקת לגבי שימוש הנאשם בקומה 2 של המבנה מאז שהקים אותה בשנות השמונים...

מכל האמור לעיל עולה כי לקומות 3 ו- 4 של המבנה, המכונות בכתב האישום "קומה ב'" ו"קומה ג'", אין היתר בנייה.

סיכום נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל כמפורט להלן: בכל הנוגע לסעיף א1(1) לכתב האישום המתוקן, לשימוש במבנה בקומה 1, המתוארת בכתב האישום המתוקן כ"קומת קרקע" – לאחר שהמשיב נמצא אחראי לשימוש הנעשה במקום, הדיון מוחזר לבית-משפט קמא להשלמת הכרעת הדין בשאלת חוקיות השימוש.

בכל הנוגע לקומות 3 ו- 4, המתוארות בכתב האישום כ"קומה ב'" ו"קומה ג'", כמפורט בסעיפים א1(3) – א1(4) לכתב האישום המתוקן – המשיב מורשע לגביהן בבנייה ללא היתר, כמפורט בכתב האישום המתוקן, והדיון מוחזר לפרשת גזר הדין.

ההליכים הקודמים בתיק זה הוגש נגד המערער כתב אישום, בעבירות על חוק התיכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), בגין בנייה ושימוש ללא היתר בנכס הנמצא ברחוב אל מאגד 5 עיסוייה בירושלים.

...

בית-משפט קמא קבע כי לבנייה הנדונה אין היתר בנייה, זאת בהתבסס על עדותו של המפקח יוסי מרום, וכן על האמור בהכרעת הדין הראשונה בעניין זה. לדבריו "כבר בראשית עדותו בדיון האחרון טען הנאשם כי ההיתר לקומת הקרקע הוא זה אשר מתועד במוצגים נ/1-נ/6 - תיק היתר 82/725. בסעיף 20 להכרעת הדין מיום 21.10.2020 דנתי בפריט אישום א(1)(2). עיקרו של הדיון, מסעיף 20(ב) ואילך, התייחס לטענת קיומו של היתר לבינוי (היתר 21132 על בסיס תיק היתר 82/725). כלל המוצגים והעדויות נותחו והוצגו קשיים רבים מאוד המפריכים כל סיכוי (ובמשמע: כל ספק סביר לטובת הנאשם) שההיתר האמור מכשיר את הבינוי מושא ההליך; המסקנה התייחסה בפירוש לכך שההיתר לא מתייחס לאיזה מחלקי הבינוי ולא רק בעניין קומה 2 (הקומה שמעל קומת הקרקע). אין צורך לחזור על האמור שם. ההנמקות בהכרעת הדין מיום 21.10.2020 תקפות גם כעת ומלמדות כי לבינוי מושא דיוננו אין היתר". לגבי המרפסת, התייחס בית-משפט קמא בהכרעת הדין השנייה לכך שכתב האישום מייחס למערער בנייה ללא היתר, ולכך שהוכח כי לא היה היתר לבניית המרפסת, אך מועד הבנייה אינו ידוע ואפשר שעבירת הבנייה התיישנה, ולפיכך הרשיע את המערער בעבירת שימוש ולא בעבירת בנייה.

בסופו של דבר בית המשפט הרשיע בעבירה שצוינה בכתב האישום, לפי סעיף 204(ב) לחוק ובהתאם לכך גם גזר את דינו של המערער.

אשר לטענה בדבר תחולתו של "חוק החנינה" על המבנה – מקובלת עליי קביעת בית המשפט בסעיף 9 להכרעת הדין השנייה, לפיה לא מדובר בבינוי שהיה קיים ושמיש לפני המועד הקובע לעניינו של "חוק החנינה", 5.6.1967.

נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור באשר להרשעתו של המערער להידחות.

האישום וטיעוני הצדדים הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בנוסחו טרם תיקון 116 וכן בעבירה לפי סעיף 243(ה) לחוק בנוסחו לאחר תיקון 116.

לפי העובדות בהן הורשע, השתמש הנאשם בתוספות בניה, שניבנו ללא היתר, בשטח כולל של כ-12 מ"ר אשר מצויים בנכס הנמצא בירושלים ברחוב הקבלן 37, הר נוף, גוש 30333, חלקה 24 (להלן: "הנכס").

עוד נטען כי כתב האישום הוגש נגדו בעקבות טענה לאכיפה בררנית שהועלתה במסגרת הליכים משפטיים אחרים שנוהלו נגד שכניו בבניין.

...

לפיכך, דין הטענה להידחות.

בהתאם לכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם ישלם קנס בסך 6,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 10.11.23 ובכל 10 לחודש שלאחריו.

אני מורה לנאשם להרוס או להכשיר את הבניה מושא האישום.