כתב אישום: איומים, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ותקיפת בת זוג

הכרעת הדין, הסדר הטיעון, כתב האישום והשתלשלות ההליך הנאשם הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) ב-איומים, בהתאם לסעיף 192 ל-חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפת קטין על ידי אחראי, בהתאם לסעיפים 379 ו-382(ב) ל-חוק העונשין ו-תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, בהתאם לסעיפים 380 ו-382(ג) ל-חוק העונשין.

...

להשלמת התמונה אציין כי ההגנה עתרה לביטול הרשעת הנאשם והגם שלרוב דיון בנושא זה מקומו בתחילת גזר הדין בהינתן המסקנה הסופית – הדיון בנושא יובא לאחר קביעת המתחם.

אמנם קיימים מקרים בהם בתי המשפט הורו על ביטול הרשעה מבלי שהוכחה פגיעה קונקרטית בתעסוקה – אולם מקרים אלו נדירים ונפסק לא אחת, כי הם מתאימים לאותם מקרים בהם סוג העבירה לא מחייב הותרת ההרשעה על כנה וכאשר הליך הטיפול והשיקום היה משמעותי מזה שלפניי, ונקבע כי במקרים אלו ניתן היה להיעזר ב-"מקבילית הכוחות": כב' הש' דנינו ב-עפ"ג (ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20) הורה על ביטול הרשעה בעבירה חמורה פחות מזו שלפני וקבע – "בין התבחינים הללו מתקיימת מעין 'מקבילית כוחות', במובן זה שככל שמעשה העבירה חמור יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי. מנגד, ככל שמעשה העבירה קל יותר, אפשר כי בית המשפט ייטה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר. אין צריך לומר כי בחינת היחס שבין תבחינים אלו תיעשה רק מקום בו ישתכנע בית המשפט כי סוג העבירה, על נסיבותיה, מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי שיהא בכך כדי לפגוע פגיעה חמורה באינטרס הציבורי". כב' הש' ברסלר גונן ב- עפ"ג (ב"ש) 27326-12-21 קיזר נ' מדינת ישראל (9.3.22) הורה על ביטול הרשעה בעבירה חמורה פחות מזו שלפני וקבע – "ניתן גם בעבירה שכזו להיעזר במקבילית כוחות: ככל שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, כך יידרשו נימוקים אישיים משמעותיים ביותר ומטבע הדברים יקשה על ההגנה להוכיח כי הפגיעה הנובעת מההרשעה אינה מדתית. מנגד, על הקצה השני של המידרג, ככל שעצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה, כי אז יקל יותר להניח תשתית להראות כי הפגיעה כתוצאה מההרשעה אינה מדתית ופחות יידרש העושה להצביע על נזקים קונקרטיים ויכול וניתן יהיה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר" יישום ההלכות בתיק שלפני מוביל למסקנה, כי בהינתן עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים וחומרת מעשיו – יש צורך בהוכחת פגיעה קונקרטית משמעותית.

עם זאת, הליך הטיפול שעבר הנאשם, כמו גם נסיבותיו האישיות המורכבות, בעיקר האירוע הטראומטי שחווה בעבודתו ומות אמו עובר לביצוע העבירות, כמו גם השינוי המשמעותי שחל ביחסו של הנאשם למתלוננת ולבנותיו, כעולה מפניית המתלוננת עצמה והצורך לעודד את הנאשם להמשיך בהליך הטיפול – כל אלו מובילים למסקנה כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם ומשכך יש מקום להורות על חריגה מהמתחם, כך שעונשו יהיה לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, מצאתי האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת האלימות במשפחה – לבין האינטרס לשיקום הנאשם, נוכח נסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם בכלל, ובפרט סמוך למועד האירוע, הליך הטיפול המשמעותי שעבר, בהתחשב בהיותו נעדר עבר פלילי ומעל הכל ההודאה והבעת החרטה על מעשיו – אני סבורה כי יש לסטות מהמתחם אותו קבעתי משיקולי שיקום הנאשם ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות.

כתב האישום, הכרעת הדין והשתלשלות העניינים בתיק הנאשם הורשע על-פי הודאתו ב-איומים, בהתאם לסעיף 192 ל-חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג, בהתאם לסעיפים 380 ו-382(ג) ל-חוק העונשין ו-תקיפת בת זוג, בהתאם לסעיפים 379 ו-382(ב) ל-חוק העונשין.

...

משכך אתייחס במאוחד לאמות המידה ואבני הבוחן בהן התחשבתי בקביעת מתחמי העונש ההולמים בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין: מקובלת עליי טענת ב"כ המאשימה כי במעשיו בשני האירועים פגע הנאשם בערכים המוגנים של שמירה על שלמות הגוף, הכבוד, הביטחון האישי, שלוות הנפש ושלמות התא המשפחתי.

בהקשר זה מקובלת עליי גם טענת ב"כ המאשימה, כי בהינתן התקיפה הקודמת, גם לא מדובר באירוע חד פעמי.

אמנם קיימים מקרים בהם בתי המשפט הורו על ביטול הרשעה מבלי שהוכחה פגיעה קונקרטית בתעסוקה – אולם מקרים אלו נדירים ונפסק לא אחת, כי הם מתאימים לאותם מקרים בהם סוג העבירה לא מחייב הותרת ההרשעה על כנה וכאשר הליך הטיפול והשיקום היה משמעותי מזה שלפניי, ונקבע כי במקרים אלו ניתן היה להיעזר ב-"מקבילית הכוחות". כך קבע כב' הש' דנינו ב-עפ"ג (ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20) "ככל שמעשה העבירה חמור יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי". כך קבע גם כב' הש' ברסלר גונן ב- עפ"ג (ב"ש) 27326-12-21 קיזר נ' מדינת ישראל (9.3.22) "ככל שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, כך יידרשו נימוקים אישיים משמעותיים ביותר ומטבע הדברים יקשה על ההגנה להוכיח כי הפגיעה הנובעת מההרשעה אינה מדתית". יישום ההלכות בתיק שלפני מוביל למסקנה, כי בהינתן עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים וחומרת מעשיו – יש צורך בהוכחת פגיעה קונקרטית משמעותית.

אולם, בהינתן הירתמות הנאשם להליך הטיפול, המוטיבציה שהביע, הטיפול שעבר, כמו גם נסיבותיו האישיות המורכבות, הצורך לעודד את הנאשם להמשיך בהליך הטיפול והתרשמות שירות המבחן, כי המשך הטיפול יוביל להפחתת הסיכון להישנות עבירות מצידו – כל אלו מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהורות על השתת מאסר ברף התחתון של כל אחד מהמתחמים שקבעתי ולהורות על חפיפה מלאה של העונשים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשיןמיום 10.7.2012 – אך מצאתי כי יש למקם את הנאשם ברף התחתון של כל אחד מהמתחמים שקבעתי ולחפוף באופן מלא את העונשים – אני רואה לנכון לגזור על הנאשם עונש כולל לשני האירועים, תוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת.

...

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בשלושה כתב אישום כדלקמן: בתיק 32138-06-16 (להלן – "התיק הראשון") בעבירות מיום 5.6.16 של איומים, תקיפת בת זוג גרימת חבלות של ממש והפרת הוראה חוקית, עבירות בנגוד לסעיפים 192, 287(א) ו- 380+ 382(ג) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן – חוה"ע).

...

סוף דבר: לאור כל האמור, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל: בגין העבירות שעבר הנאשם בתיק 32138-06-16 אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל.

בגין העבירות שעבר הנאשם בתיק 46627-08-16 אני גוזרת על הנאשם 2 חודשי מאסר בפועל.

בגין העבירות שעבר הנאשם בתיק 58885-09-16 אני גוזרת על הנאשם 2 חודשי מאסר בפועל.

כמו כן נטען בכתב האישום, שבחודש פברואר 2018, במועד שאינו ידוע במדויק למדינה, איים המערער על המתלוננת בכך שאמר לה: "אני אהרוג אותך, אמות, איך עדיין לא מתת, תמותי כמו אימא שלך ואחותך". בכתב האישום יוחסו למערער שתי עבירות איומים לפי סעיף 192 של חוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 של חוק העונשין.

בית משפט קמא ציין, שבהליך קודם (ת"פ (שלום חדרה) 62836-06-15 מיום 15.6.2016), הושתו על המערער, בין היתר, חמישה חודשי מאסר על תנאי: "שלא יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות מסוג עוון" (בהליך הקודם הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של תקיפת בת זוג שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 382(ג) של חוק העונשין, בכך שהכה את רעייתו במכת אגרוף בפניה, וכתוצאה מכך היא ניחבלה בפיה עד כדי זוב דם).

...

סבורים אנו, כי נוכח התסקיר החיובי מיום 11.11.2020, המצביע על אופק שיקומי ממשי של המערער, שהחל בטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות, נראה שקיים סיכוי ממשי לשיקומו של המערער, אשר השכיל להבין כי מקור התנהגותו האלימה כלפי רעייתו הוא בצריכת האלכוהול.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור, מאמצים את המלצת שירות המבחן בתסקיר העדכני מיום 11.11.2020 (אך מעמידים את תקופת המבחן על 18 חודשים), ומורים כדלקמן: אנו מורים על ביטול 3 חודשי המאסר בפועל שנגזרו על המערער בבית משפט קמא (בפִסקה 15(א) של גזר הדין), וכן על ביטול עונשי המאסר על-תנאי שהטיל בית-משפט קמא.

אנו מורים על חידוש המאסר על תנאי בן חמישה חודשים, שהושת על המערער ב-ת"פ (שלום חדרה) 62836-06-15 (מיום 15.6.2016), וזאת למשך שנתיים מהיום.