כתב אישום: איומים, הפרעה לשוטר ותקיפה הגורמת חבלה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר ואיומים.

...

כאמור- אני קובע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים, ביחס למשיבים 3-4.

כתב האישום והסדר הטעון הנאשם שלפני נותן את הדין בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

הנאשם, יליד 1993, הספיק ליצבור, עד כה, רישום קודם מבית המשפט לנוער, בו נדון במסגרת צו דרכי טפול (ללא הרשעה) לעונש במסגרת צו של"צ וכן חתימה על התחיבות להימנע מעבירה, בגין צירוף ארבעה כתבי אישום שונים שענינם עבירות איומים (שתי עבירות); אלימות; הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם; אחזקת סכין למטרה לא כשרה; הסגת גבול פלילית; נסיון התפרצות לרכב.

...

נוסיף ונציין כי בנסיבות העניין גם לא מצאנו כי מתקיים התנאי הנוסף להחלת החריג, הלוא הוא הוכחה קונקרטית בדבר נזק קשה מנשוא העשוי להיוודע להרשעת הנאשם.

לאור כל האמור, מוצא בית המשפט לקבוע, במסגרת גזר הדין, פיצוי כזה שישקף את החומרה שבמעשה ויתן מענה לפגיעה הקשה שנגרמה לו. על מנת שיוכל הנאשם לעמוד בתשלום הפיצוי, יחולק לשעורים.

סוף דבר, לאחר שבית המשפט שמע טענות הצדדים; שמע עדות נפגע העבירה; עיין בראיות שהוצגו; עיין בתסקירים מטעם שירות המבחן; שמע דברו האחרון של הנאשם – תוך שהרשעתו של הנאשם תיוותר על כנה, דן את הנאשם לענשים כלקמן: 6 חדשים מאסר מותנה למשך שלוש שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז 1977, פרק י'; הנאשם ירצה עבודות של"צ בהיקף של 140 שעות, בהתאם לתכנית השל"צ שגובשה ע"י שירות המבחן.

רקע וטענות הצדדים: כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של היתנהגות פרועה במקום צבורי, איומים בנגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), שבוש מהלכי משפט בנגוד לסעיף 244 לחוק, ניסיון לתקיפת שוטר בנגוד לסעיפים 273 ו-25 לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בנגוד לסעיף 275 לחוק, וכן תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנגוד לסעיף 380 לחוק זה. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 08.04.2022 הגיע המשיב לביתה של הגב' ולריה שפיגל (להלן: "המתלוננת"), מי שהייתה במועדים הרלוואנטיים ידידתו ואף ניהלה עמו לסירוגין מערכת יחסים אינטימית.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי לפניי ראיות לכאורה המספיקות למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

עילת המעצר: באשר לעילת המעצר אציין כי לאור מהות החשדות כנגד המשיב אני מקבלת את עמדת המבקשת וקובעת כי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו – 1996, שכן קיים חשד סביר לכך כי שחרורו של המשיב עלול לסכן את ביטחון הציבור ובטחון המתלוננת, וזאת אף שאין המשיב והמתלוננת בני זוג ואף שאין עסקינן בתיק אלימות במשפחה ולא מתקיימת עילת המעצר הסטטוטורית.

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו במסגרת ת"פ 26327-04-22.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בתקיפת שכנו לבנין (חלף עבירת תקיפה גורמת חבלה שיוחסה לו), ובאיומים כלפי השכן כחלק מאותו הארוע (סעיפים 379 ו-192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן: חוק העונשין), וזוכה מאישום שני בו יוחסה לו עבירת הפרת הוראה חוקית.

בשונה מהאמור בכתב האישום, נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם היכה את השכן במכה יחידה על חזהו, מבלי שהסב לו חבלה פיזית, כשהוא ממשיך ומאיים.

לחובת הנאשם שתי הרשעות (מוצגים עת/1, עת/2), האחת משנת 2015 בעבירות איומים והפרעה לשוטר, בגינה נדון למאסר על-תנאי וקנס; האחרת מיום 15.9.22 מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בעבירות כליאת שוא בצוותא ופציעה בצוותא, בגינה נדון למאסר בפועל למשך 13 חודשים (מועד תחילת ריצוי העונש עוכב בהסכמה עד יום 1.11.22, במיגבלות פקוח אנושי והרחקה מכפר יונה).

...

בסיפא להחלטתו מצא בית המשפט העליון להעיר כי: "מעשי המבקש ראויים לכל גינוי והוקעה. במכלול הדברים, דומה כי בית המשפט השלום עשה עמו חסד רב, בהסתפקו בעונש שאינו כולל מאסר בפועל". לאחר שנתתי דעתי לשיקולים עליהם עמדתי לעיל, אני קובע את מתחם העונש בין מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל.

אין בידי לקבל את טענת ההגנה, כי הכרעת הדין תואמת את תשובתו של הנאשם לכתב האישום.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 4 ימי מעצר (9.6.21 עד 10.6.21, 11.6.21 עד 12.6.21).

אשר לעברו הפלילי של המערער, צוין כי לחובתו שתי הרשעות קודמות: האחת משנת 2012, בגין ביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות בקטין מתחת לגיל 16, תקיפת קטין תוך גרימת חבלה של ממש ושיבוש הליכי משפט, בשלה נגזר על המערער 30 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית; השנייה משנת 2020, בגין ביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות בקטינה מתחת לגיל 16, תקיפה סתם, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בעקבותיה נגזר על המערער עונש של 13 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

לאור האמור, נגזרו על המערער 28 חודשי מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה מסוג פשע למשך שלוש שנים; שישה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון למשך שלוש שנים; פיצוי למתלוננת על סך 10,000 ש"ח; ותשלום קנס על סך 2,000 ש"ח. טענות הצדדים בעירעור לטענת המערער, השקום שעבר ניכר, בין היתר, מהשתתפותו בהליכים טפוליים שונים והתפתחותו במסגרתם; הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, המלמדת על לקיחת אחריות וחרטה; אי-הישנות מקרי אלימות כלפי המתלוננת וההטבה שחלה ביחסיהם; תסקירי שירות המבחן המתארים את היתנהגותו ועמדת המתלוננת אשר הובאה במסגרתם.

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

סוף דבר, העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו ומתחשב כדבעי במכלול נסיבות ביצוע העבירות.

בראי האמור, אני סבור כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחבריי לעשות.