כתב אישום: איומים על בת זוג לשעבר

המשיב טוען כי כתב האישום וגזר הדין בעיניינו של העותר (ת"פ 57917-07-17 של בית משפט השלום בנתניה) מעלים כי העותר איים על בת זוגו לשעבר ולכן הוא נכלל במקרים בהם לועדת אלמ"ב סמכות לידון בעיניינו, זאת בהתאם לסעיף 5 לפקודה 04.54.03 שעניינה אופן עבודת ועדות משרדיות ובין-משרדיות לעבירות במשפחה – אלימות וגילוי עריות (להלן: "הפקודה").

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לעניין סיווגו של העותר כפרופיל אלמ"ב, שכן לא נפל בה פגם המצדיק התערבות.

העתירה נדחית.

כללי הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, באיומים על בת זוגו לשעבר, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

...

ובלשונו של בית המשפט נוסחו הדברים כך: "סעיף 40ד(א) לחוק העונשין קובע כי בית המשפט רשאי לסטות ממתחם העונש משיקולי שיקום, אם: "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". בגדר כך, הפסיקה קבעה כי ניתן להתחשב, בין היתר, בשיקולים הבאים: המוטיבציה שהביע האדם המורשע להשתקם; הליכי גמילה מהתמכרות; הצלחה בהשתלבות בהליכים טיפוליים; שינוי בהתנהגות ובדרך החשיבה של האדם שהורשע; הבעת חרטה כנה והפגנת אמפתיה כלפי נפגע העבירה (ראו: ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.04.2018); ע"פ 3613/17 זייבלד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.01.2019)).

העונש המתאים -סיכום משנתתי דעתי לנסיבות כולן, סבורני שהאיזון הראוי שבין השיקולים השונים לחומרה ולקולה, מחייב לגזור על הנאשם עונש אשר יסטה לקולה ממתחם העונש ההולם באופן שלא יפגע בסיכויי שיקומו של הנאשם ובניסיונותיו לייצב את חייו ולהשיבם למסלול תקין.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ למשך 200 שעות.

רקע, כתב האישום והמענה לאישום ביום 27.8.2020 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום ולפיו ביום 12.8.2020 איים על המתלוננת, בת זוגו לשעבר, אם שני ילדיו, עימה הוא מצוי בהליכים משפטיים בנוגע לעינייני הפרדת רכוש, משמורת ומזונות.

...

מהכללים – לענייננו אנו: המחלוקת העובדתית בה יש להכריע היא מצומצמת מאוד, שהרי הנאשם לא כפר בשליחת ההודעות למתלוננת; היא נוגעת בעיקרה למטרת הנאשם בעת שליחת המסר ולמשמעותו של זה. לאחר ששקלתי מכלול ראיות הצדדים, התרשמותי ממנו ומהמתלוננת, כמו גם מהראיות שהובאו בנוגע למערכת יחסיהם בעבר ובתקופה הרלבנטית, אני סבורה כי לא הוכח, מעבר לספק סביר, כי אכן מדובר באמירה מאיימת, כמשמעה בדין.

בהמשך חקירתה, טענה כי אינה יודעת מדוע מכנה אותה הנאשם "עבריינית מורשעת". כשהוצג לה כתב האישום בו הודתה (נ/3) ציינה כי אינה זוכרת את תוכנו ועל השאלות בנוגע אליו, לרבות בקשר לעבירות בהן הורשעה, לא השיבה עניינית.

מכל האמור לעיל, נוכח המגמתיות בגרסתה, קשה עד מאוד לקבוע ממצאים על יסוד דברי המתלוננת אף בנקודה זו. בענייננו, בחנו את הרקע לשיח במסגרתו שלח הנאשם את ההודעה, את האופן הכללי בו התבטאו שני הצדדים זה כלפי זה, את טענות הנאשם בנוגע לשליחת המסר, ות תגובתה הראשונית של המתלוננת.

עם זאת, ככל שביטוי מובהק יותר - המסקנה כי מדובר באיומים ברורה יותר.

סוף דבר הודעת לוח השיש משקפת אמירה שאינה ברורה ומובהקת והוגדרה אף על ידי המאשימה כאיום מרומז; כאמור, לא ניתן לקבוע כי יתר האמירות שהוזכרו בכתב האישום מתייחסות אליה.

עם הגעת השוטרים, הנאשם נגח במאבטח ואיים עליו כי ירצח אותו, ולאחר מכן איים על בת זוגו לשעבר כי ירצח אותה ואף אמר לשוטרים כי ידקור את בת זוגו לשעבר אם לא יעצרו אותו.

הנאשם אף איים על השוטר בו נגח קודם, כי ישוב וינגח בו. הודאת הנאשם באה במסגרתו של הסדר דיוני שכלל תיקונים בכתב האישום, ללא הסכמה בשאלת העונש למעט הסכמה שיוטל על הנאשם צו מבחן ככל שהדבר יתאפשר.

...

ביחס לחומרה הנוגעת לתקיפת מאבטח בית החולים ר' בע"פ 7639/13 אמארה (2.4.14) בו נדחה ערעורם של שני נאשמים שתקפו מאבטחי בית חולים ונידונו לעונשים של שמונה חודשי מאסר ושנת מאסר: "עבירות של אלימות חסרת פשר המתפרצת ברגע הן איום מתמיד על שלוות חייהם של האזרחים, כמו גם על ביטחונם האישי. מבית משפט זה צריך לצאת מסר ברור של אי-השלמה עמן, מסר המתבטא לא רק במלים, אלא גם במדיניות הענישה הלכה למעשה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח המימד הציבורי בפעילותו של קורבן העבירה, המאבטח..." וכן בעפ"ג (ב"ש) 40902-04-21 אלאטראש (2.6.21) שם נדחה ערעורו של נאשם שנגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל לאחר שתקף רופא ואיים עליו : העובדה שהמעשים בוצעו במרפאה וכלפי רופא ואנשי צוות המרפאה, מוסיפה נופך ממשי של חומרה.

ר' למשל ע"פ 6040/13, נעמן (19.3.14) שם נפסק ביחס לנאשם אשר איים על שוטרים ברצח והכה אחד מהם באופן שגרם לו לחבלה: "יג. לאחר העיון, החלטנו להיעתר לערעור. סבורים אנו, כי העונש שהוטל על המשיב בגזר דינו של בית המשפט קמא אינו הולם דיו את חומרת עברותיו ואת חשיבותם של הערכים המוגנים אשר נפגעו בהתנהגותו - יכולתם של גורמי אכיפת החוק לבצע את תפקידם, שמירת הסדר הציבורי והגנה על בטחון הציבור, ועם אלה עקרון שלטון החוק וכיבודו, יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 3236/98 אבו דריס נ' מדינת ישראל (1998) [פורסם בנבו] :

נראה לנו, כי לנוכח נסיבות הפרשה, עלינו לשדר מסר כי התנהגות מעין זו תיבחן ותישפט בחומרה; על כן נראה לנו כי מתחם הענישה צריך להיות, בנסיבות, בין 12 חודשים ל-24 חודש.

כתב האישום וההליכים הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית, בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן – חוק העונשין); וחבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין.

הנאשם איים על בת זוגו לשעבר כי יפגע בגופה וברכושה וירצח אותה, דרש לדעת היכן היא שוהה ובשני מקרים אף הגיע למקום בנגוד לרצונה; רע"פ 7413/14 דוד נגד מדינת ישראל (17.11.2014), בו הוטלו על נאשם 5 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק כנגד בת זוגו לשעבר; רע"פ 4976/18 כהן - ריאני נגד מדינת ישראל (12.8.2018), בו הוטלו על נאשם 9 חודשי מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר מותנה) בגין עבירות איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק כנגד פרודתו; עפ"ג 59103-08-21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה (2.9.2021), בו היתקבל ערעור המדינה והוחמר עונשו של נאשם שהורשע באיומים על אחותו ואביו, כשהוא אוחז בידו בסכין, ונגזרו עליו 5 חודשי מאסר בפועל; עפ"ג 45101-06-14 פלוני נ' מדינת ישראל, בו הורשע נאשם בעבירת איומים כלפי רעייתו ונידון ל-3 חודשי מאסר על תנאי.

...

האירוע בוודאי גרם נזק נפשי למתלוננת ואני סבור שהוא מצדיק פיצוי.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה וחן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, החל מיום מעצרו - 23.6.23.