כתב אישום: איומים בריבוי מקרים באמצעות רשת חברתית

עובדות כתב האישום בתאריך 25.08.2015 הוגש נגד המשיב כתב אישום, ובו מפורטים ארבעה אישומים: א) באישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), ומעשה סדום בנסיבות אינוס (עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין); ב) באישום השני מיוחסות למשיב עבירות של תקיפה סתם (עבירה לפי סעיף 379(א)(3) לחוק העונשין), ופגיעה בפרטיות (עבירה לפי סעיף 2(1) יחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות)); ג) באישום השלישי מיוחסות למשיב עבירות של מעשה מגונה תוך גרימת חבלה גופנית (עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין), ושל מעשה מגונה תוך שימוש באיומים (עבירה לפי 348(ג1) לחוק), וריבוי עבירות איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין); ד) באישום הרביעי מיוחסות למשיב עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין), ופגיעה בפרטיות (עבירה לפי סעיף 2(1) יחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות).

בשני המקרים נעשו שינויים ביחס לאישום השלישי בלבד, כך שבכתב האישום המתוקן בשנית (להלן: כתב האישום המתוקן) באישום השלישי מיוחסות למשיב עבירות של אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין), ושל מעשה סדום בנסיבות אינוס (עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, חלף עבירות המעשה המגונה שיוחסו לו בכתב האישום המקורי, ואילו עבירות האיומים שיוחסו לו באישום זה נותרו על כנן.

ב) לפי עובדות האישום השני, בתאריך 25.04.2014 המשיב שלח באמצעות רשת חברתית (Facebook) הודעה למ' ובה ביקש להכירה, אך לא זכה לתגובה.

...

בתוך כך ביקש בא-כוחו של המשיב להציע כחלופה את אביו של המשיב, וביקש שיערך תסקיר שיבחן את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר זו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל.

ואולם, אני סבור כי לאחר מכן פרשת התביעה התנהלה בקצב משביע רצון, ונראה כי גם פרשת ההגנה שהחלה כאמור בתאריך 18.05.2016, מתנהלת עד כה אף היא בקצב מניח את הדעת.

נוכח כל האמור לעיל – בקשת המדינה מתקבלת, ומעצרו של המשיב יוארך כמבוקש בתשעים ימים, שימנו החל מתאריך 02.06.2016, או עד למתן פסק דין ב- תפ"ח 46392-08-15 המתנהל בבית-המשפט המחוזי בתל אביב, הכל לפי המוקדם מבניהם.

המשיב נהג ליצור קשר עם המתלוננות, באמצעות הרשת החברתית "פייסבוק", כשהוא מתחזה כעובד בשירות כוחות הבטחון (שב"כ, מישטרה או מודיעין), ומציג עצמו כמי שיכול לסייע להן באופנים שונים.

בגין המעשים המתוארים לעיל, מייחס כתב האישום למשיב את ביצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); מעשה סדום בנסיבות אינוס, לפי סעיף 347 בצרוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, לפי סעיף 374א, בנסיבות סעיף 377א(א)(7) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 279 בצרוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) רישא לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (ריבוי עבירות); הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (ריבוי עבירות); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; קבלת דבר במירמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

מסוכנותו של המשיב במקרה שלפניי, היא מהגבוהות, ובצדק ציין חברי השופט י' עמית כי מדובר במסוכנות "זועקת". מספר קורבנותיו של המשיב; הקף עבירות המין שביצע, העומדות ברף חומרה גבוה; השיטתיות והתחכום בהם נקט המשיב; כמו גם העבירות הנילוות שבוצעו על ידי המשיב, כל אלו מצביעים באופן ברור על מסוכנות גבוהה הנשקפת מן המשיב, הן כלפי קורבנותיו והן כלפי הציבור בכללותו.

...

בית המשפט נעתר לבקשתו של הסניגור, לאחר שהדגיש בפני המשיב כי הדבר יוביל לדחייה משמעותית נוספת של הדיונים בתיק העיקרי.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה שלפניי על צרופותיה, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב, כמבוקש.

בנסיבות אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי התמשכות ההליכים במקרה דנן אינה מטה את הכף לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 28679-02-20 מדינת ישראל נ' פירוס בפני כבוד השופט דוד שאול גבאי ריכטר בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד כרמית כהן תביעות ירושלים המאשימה מארק כריסטופר פירוס ע"י ב"כ עוה"ד אנדרה רוזנטל הנאשם גזר דין – תוך ביטול הרשעה

כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

עובד ליום 11.9.2019, פירסם הנאשם ברשת החברתית facebook מודעה שעניינה הצעת שירותי מין עם פרטי המתלוננת, שלא על דעתה במטרה לביישה (המודעה).

...

במהלך השיח ביניהם על רקע האמור, המתלוננת אמרה לנאשם כי הוא אינו האב של בנם.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 120 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו החל מיום 1.2.022 בבית האבות נופי קטמון על-פי התוכנית שהכין שירות המבחן ובפיקוחו.

ביום 20.7.20 הוגש כנגד המבקש כתב אישום, המייחס לו עבירת איומים (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1999 (להלן: "חוק העונשין").

בע"ח (מחוזי נצ') 47827-04-15 מדינת ישראל נ' יהודה ברמי (פורסם בנבו, 14.06.2015) קבע בית המשפט: "בשלב הבא, וככל שנימצא בסיס כלשהוא לחשד בדבר אכיפה בררנית, יש לערוך איזון בין עוצמתו של החשד לבין שיקולים ואינטרסים אחרים... יש לבחון כל מקרה לגופו תוך איזון בין האינטרסים הרלבאנטיים". בעיניין זה ראה אף בע"ח מחוזי ירושלים 61900-01-17 נתן צבאח נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 26.2.17): " ...המבקש יכול לבסס את הגנתו על הנחית פרקליט מדינה ויישומה בעיניינו, וכן בהתבסס על תיקים דומים אשר הוגשו בערכאות השונות, וזאת באמצעות המאגרים המשפטיים...". מן הכלל אל הפרט: אפנה כעת לבחינת הבקשה לגופה, זאת לאור הכללים דלעיל והמדיניות המשפטית המקובלת: התרשמתי כי בקשת המבקש לקבלת רשימת כלל כתבי האישום ותיקי חקירה שניפתחו מיום 3.7.20 וכחצי שנה לאחר מכן בגין איומים כלפי ח"כ צחי הנגבי וכן כלפי השר אמיר אוחנה, הנה בקשה כללית ורחבה ביותר.

על אף דבריה של ב"כ המבקש מהם משתמע כי ברשותה דוגמאות מרשתות חברתיות (ר' פרוט' הדיון מיום 10.3.21, עמ' 5 ש' 27) לא הוצג בפועל דבר וחצי דבר, שיש בו כדי ללמד על קימן של נסיבות דומות למקרה שלפנינו, שעיקרן איום חוזר ונשנה, ישיר ועקיף – כך, לפי עובדות כתב האישום.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובטיעוני ב"כ הצדדים לא מצאתי כי יש מקום לקבלה.

לפיכך, הבקשה על כל חלקיה – נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לידיעת ב"כ הצדדים.

ואלו העובדות הצריכות לענייננו: העורר, יליד נובמבר 2002, הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו שישה אישומים שעניינם עבירות מין שהלה ביצע בהיותו קטין בן 17-16 באמצעות הרשת החברתית אינסטגראם.

בשל מעשים אלו, הורשע העורר בריבוי עבירות של גרם מעשה אינוס לפי סעיפים 345(א)(1) ו-350 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ריבוי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא ורישא לחוק העונשין; וריבוי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

כן נטען כי פרשנות זו מתחייבת לנוכח שני אלו: (1) כוונת המחוקק להחיל את חוק ההגנה על קטינים במשורה ובמקרים בהם הקטין ביצע עבירת מין חמורה במיוחד; וכן (2) כוונתו של בית המשפט שגזר את עונשו של העורר להמנע משליחתו למאסר בכלא.

...

טענה זו, אין בידי לקבל משלוש סיבות.

במאמר מוסגר, אציין כי מסקנה זאת נתמכת לא רק על ידי לשון החוק אלא גם על ידי תכליתו.

הערר נדחה אפוא בזאת.