כתב אישום: אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות ונהיגה הגורמת לנזק

על פי כתב האישום, ביום 21.11.15, סמוך לשעה 19:00, נהג הנאשם באופנוע, מסוג "יוסנג", מ.ר. 9593060, בכביש 85, מכיוון שזור לכרמיאל והגיע לק"מ 25, בעקבות רכב פרטי, תוצרת "שברולט", מ.ר. 6064778 (להלן – הרכב המעורב).

מדובר בתאונת דרכים שנגרמה עקב אי שמירת מרחק, ואילמלא הפציעה החמורה שנגרמה לנאשם, תיק זה לא היה מגיע לפתחו של בית המשפט, ונסגר ביחידה.

בעניינינו, לנאשם מיוחסות עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירה על רווח, היתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש, והסכון הטמון בהן רב. עם זאת, הנאשם נפגע באורח קשה בתאונה, וכעולה מכתב האישום ומדבריו, לאחר התאונה אושפז במשך כחודש, עבר ניתוח, רגלו קובעה בברזלים למשך שנה ו-8 חודשים, במשך 4 וחצי שנים היה מרותק לביתו, עקב הפציעה, לא שב לעבודה ולא החל את לימודיו, כמתוכנן, נקבעה לו נכות בשעור של 64%, ואובדן כושר עבודה בשעור של 100%.

...

באיזון המתבקש, לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה שלפני, לקולה ולחומרה, ועיינתי בפסיקה, אני סבורה שבנסיבות העניין, מבלי להתעלם מהעבירות החמורות המיוחסות לנאשם, הרי שנוכח פציעתו, והסבל הרב שנגרם לו לאחריה, אין מקום להשית עליו רכיב של פסילה.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1000 ש"ח. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.10.20.

לפיכך, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. האשמה נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירה על רווח, היתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש.

טיעוני הצדדים המאשימה גורסת שהנאשם, שנהג באופנוע, לא שמר מרחק מהרכב שנסע לפניו, שהאט בפקק תנועה, ופגע בו מאחור.

...

לפיכך, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. האשמה נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירה על רווח, התנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש.

אשר לטענת הסנגור שהעדה אימאן טוענת שהרכב מאחור פגע בה ורק לאחר מכן היה מגע עם האופנוע, השיב: "א. סיטואציה כזו יכולה להתקיים. ב. לא נראה לי הגיוני שהנהגת הזו יכולה לדעת אם הרכב נכנס בה ואחרי זה האופנוע נכנס בו. ג. גם אם זה קרה – מי שלא שמר מרחק זה הנאשם" (עמ' 11 לפרו', ש' 16-17).

טענות ההגנה בעניין זה נדחות.

לסיכום, על פי כלל הראיות שהונחו לפני אני קובעת שהנאשם לא שמר על מרחק מהרכב שנסע לפניו, התנגש בו וכתוצאה מכך נהדף לעבר המעקה הסמוך, עם האופנוע, ונחבל חבלה של ממש.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע וחלפו למעלה מ-12 חודשים, מיום פקיעתו, היתנהגות הגורמת נזק, אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות, ונהיגה ללא ביטוח.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 4.3.17, סמוך לשעה 15:00, נהג הנאשם ברכב פרטי, תוצרת "פורד", מ.ר. 7866957, בכביש ראשי, מכיוון עכו לנהריה, בעקבות רכב אחר, לא שמר רווח מספיק, נהג בחוסר זהירות, וכתוצאה מכך היתנגש ברכב האחר מאחור.

...

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בפסיקה, אני בדעה שאין למצות את הדין עם הנאשם, ויש להעדיף גם במקרה זה את ההיבט השיקומי על פני מיצוי הדין.

נוכח מאמצי הנאשם הכבירים להשתקם, והעובדה שאך סיים לשאת פסילה בת שנה, בתיק הקודם, אני סבורה שיש לחרוג ממתחם הענישה ברכיב הפסילה לקולא, ולהשית על הנאשם 4 חודשי פסילה בלבד, כך שרישיונו יסייע לו בעתיד לפרנסתו.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 80 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע בהתאם לתכנית שתוכן על ידי שירות המבחן.

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של סטיה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות, היתנהגות הגורמת נזק, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, אי עצירת רכב במקום התאונה, ואי מסירת פרטים בתאונה עם נפגעים בנגוד לתקנות 40, 49, 21ג ו-144 (א) (1-3) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 .

עוד נתתי דעתי לרף הנמוך של נהיגתה חסרת הזהירות – ולביצוען של עבירות נוספות של סטיה מנתיב ואי שמירת ריווח – עבירות שרף חומרתן אינו גבוה; נתתי דעתי לפגיעה בשני כלי רכב נוספים ולפגיעות הגוף שנגרמו לשני הנהגים המעורבים (צויין בכתב האישום כי נחבלו בגופם ללא כל פירוט נוסף).

...

לאור כל האמור שב וביקש למקם את עונשה של הנאשמת ברף התחתון של מתחם הענישה.

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לצבר העבירות בהן הורשעה הנאשמת בנסיבות ביצוען, נע בין פסילה בפועל בת 5-6 חודשים ועד פסילה בת 12 חודשים, לצד ענישה נלווית; ובאשר לרכיב המאסר – המתחם מתחיל ממאסר מותנה.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 5.5 חודשים .

אין גם מחלוקת בין הצדדים כי נהג האוטובוס פגע ברכב התובע מאחור, וכי כתוצאה מכך נהדף רכב התובע לעבר רכב פרטי מסוג "קאיה" אשר נהדף לעבר רכב פרטי נוסף מסוג "סוזוקי". כנגד נהג האוטובוס הוגש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בעכו בעבירות של היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירת מרחק וחבלה של ממש (ת"ד 4230-02-20, מדינת ישראל נ' ח'יר) (להלן: "ההליך הפלילי").

...

לטענת הנתבעים, כעולה מהכרעת הדין והראיות שהיו מונחות בפני בית המשפט לתעבורה והמונחות אף בפני בית משפט זה, התאונה לא נגרמה עקב רשלנות אלא עקב אובדן הכרה שהוביל את נהג האוטובוס לאיבוד שליטה ולהתנגשות שבין הרכבים, ומשאין רשלנות, דין התביעה להידחות.

כמו כן, מעדותו של נהג האוטובוס עולה כי במהלך הנסיעה ועוד לפני התאונה הוא חש שלא בטוב, ובכל זאת המשיך בנסיעתו, ורק לאחר שהחל להרגיש בחולשה החליט לעצור, ואולם הדבר היה מאוחר, שכן התאונה התרחשה עוד טרם שעצר (פרוטוקול מיום 3.7.23, עמ' 4,שורות 14-19): "בדרך לראמה לכיוון כרמיאל הרגשתי קצת בחילות וקצת לא טוב ומשהו לא מסתדר אצלי. אמרתי אולי משהו לא בסדר אך בכל זאת המשכתי את הנסיעה (הדגשה, א.ש). הגעתי לצומת ראמה מערב ושם הכביש עובר לנתיב אחד. עצרתי ברמזור ניגבתי זיעה. הרגשתי לא טוב וחלושה. החלטתי שאחרי הרמזור אני אעצור ואשתה מים. הרמזור אני זוכר שנדלק ירוק. יצאתי מהרמזור בנסיעה איטית, ואני זוכר שנתתי איתות לצד ימין. אחרי זה, כמה דקות, לא יכול להעריך אני מצאתי את עצמי ברצפה ושפכו עלי מים ואמרו לי שעשיתי תאונה". לא ניתן להתעלם מהסימנים המקדימים, ללמדנו, כי נהג האוטובוס במחדלו, הגם שחש לא בטוב, נכנס ביודעין למצב מסוכן ומסכן את משתמשי הדרך, עת החליט להמשיך בנסיעה, ומכאן שבמישור האחריות הנזיקית אין לו להלין אלא על עצמו.

נוכח כל האמור לעיל, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי בשל מצב רפואי של נהג האוטובוס בעת התרחשות התאונה התערב גורם זר הפוטר אותו מאחריות, ומכאן, שיש לראות בנהג האוטובוס כאחראי להתרחשות התאונה.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 49,162 ₪ בצירוף הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,752 ₪ והחזר אגרת בית המשפט בסך של 1,233 ₪.