הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בבצוע עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי ציות לתמרור 815 (מעבר על אי תנועה מסומן על הכביש), פניית פרסה (סיכון עוברי דרך) וגרימת נזק וחבלה של ממש בנגוד לתקנות 21(ג), 22 (א) ו- 44(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, יחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961.
באשר לרכיב הפסילה – טען כי כתב האישום תוקן לקולה בצורה משמעותית שעה שנמחקה העבירה של נהיגה ברשלנות ובמקומה יוחסה עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, הנאשמת נטלה אחריות מיידית, גילתה אמפטיה לנפגע, הגיעה לבית החולים על מנת לבקרו וחשה צער רב. הנאשמת בעצמה סובלת מחרדות מאז ארוע התאונה ועוד פרט את נסיבותיה האישיות – מתגוררת ביישוב בו התחבורה הציבורית דלילה, אם ל-3 בנות קטינות ובעלה עובד כרופא שעות רבות מדי יום.
...
לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירות בתיק זה, כשרף חוסר הזהירות בינוני לכל הפחות ומידת הנזק היא גבוהה, נע בין מאסר בפועל בן חודשים בודדים אשר יכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ויכול ויגיע עד 9 חודשי מאסר בפועל ובין 20-36 חודשי פסילה בפועל, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.
לכן, לא אוכל להיעתר לבקשת ההגנה להשית פסילה בת 8-11 חודשים החורגת מן הרף התחתון של המתחם אותו קבעתי.
וותק נהיגתה אינו מאפשר מיקום עונשה ברף התחתון אלא בסמוך לו.
לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, במרכז יום מושב חירות, רחוב המייסדים.
