כתב אישום: אי מתן זכות קדימה, נהיגה רשלנית וחבלה לגוף

המערערת הורשעה לאחר שמיעת הראיות, בבית המשפט לתעבורה באשדוד (כב' השופטת הגר אדרי), בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה- עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961; נהיגה בקלות ראש- עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; והתנהגות הגורמת נזק- עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

על פי כתב האישום (המתוקן בשנית) שבעובדותיו הורשעה המערערת, ביום 16.2.16, בסמוך לשעה 19:00, נהגה המערערת ברכב ברחוב משה דיין באשדוד, לכיוון הכיכר עם רחוב בן עמי; כשאותה העת חצה מר יאן ריבקין (להלן- המתלונן) את הכביש במעבר חציה, משמאל לימין, יחסית לכיוון נסיעתה של המערערת.

המערערת גרמה לתאונת דרכים, בכך שנהגה ברשלנות, לא אפשרה למתלונן לחצות בביטחה את הכביש במעבר החציה ופגעה בו, וכתוצאה מכך ניחבל המתלונן בגופו.

עונש הפסילה בפועל שהוטל על המערערת, הוא למעשה עונש המינימום הקבוע בחוק, למי שגרם ברשלנותו לתאונת דרכים שבה ניחבל אדם, מבלי שניתן משקל לנסיבה המחמירה של פגיעה בהולך רגל על מעבר החציה; והוא מגלם את התחשבותו של בית המשפט קמא בנסיבותיה האישיות המורכבות של המערערת, בחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, ובעברה הלא מכביד.

...

במסגרת שמיעת הראיות בפני בית המשפט קמא, המערערת לא היתה מיוצגת; מטעם התביעה העידו המתלונן וחברו שוורץ, בוחן התנועה (שאין חולק כי בחן את הזירה רק כחודש לאחר האירוע), גובה אמרת המערערת (אשר אין חולק כי נגבתה בסיוע מתורגמנית לרוסית, אך לא תועדה בשפה הרוסית, באודיו, או בוידאו) והמתורגמנית שתרגמה את מהלך החקירה; ומטעם ההגנה העידו המערערת ובתה (אשר בסופו של דבר לא היתה מחלוקת כי שהתה ברכב בעת האירוע).

לאור כל האמור, לא מצאתי כל עילה להתערב בממצאי בית המשפט קמא, ועל כן הערעור על הכרעת הדין נדחה.

על אף שהמערערת כלל לא התייחסה במסגרת הערעור לגזר הדין, אציין, כי לא מצאתי מקום להתערב גם בו. הגם שמצאתי כי בית המשפט קמא שגה באופן יישום תיקון 113 לחוק העונשין, שכן התייחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה גם במסגרת קביעת המתחם (וגם בעת גזירת הדין בתוך המתחם, לא ערך אבחנה מלאה בין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה לאלו הקשורות בביצוע העבירה); הרי שבסופו של דבר, מתחם העונש ההולם שנקבע, סביר לנסיבות המקרה.

לאור כל האמור, אני דוחה את הערעור.

כתוצאה מההתנגשות נהג האופנוע ניחבל בגופו חבלות של ממש, הופנה לחדר הלם עם פצע פתוח באמה ימין באיזור אולנה שניסגר עם סיכות , שברים במידשפט רדיוס ואולנה בשליש מקורב שגובסו, דימומים עורקיים בכבד, קרעים דרגה 4 עם דימום רב בבאן מוקדים בטחול, שברים בצלעות 7-8 מימין, קונטוזיה ב RLL ונזקק להמשך טפול ביחידה לטפול נמרץ ולשיקום נורולוגי נשימתי.

הכפירה הנאשם מודה בתוצאות התאונה ובנזק לכלי הרכב, אולם כופר באחריות לתאונה, לנזקים ולחבלות שנגרמו, כופר בנהיגה רשלנית ובקלות ראש, כופר בהתנהגות הגורמת נזק ובאי מתן זכות קדימה, טוען שהכניסה לצומת הייתה לפי הכללים.

בע"פ 10332/03 חיים בלייכר נ' מדינת ישראל , נח (3) 954 (2004) קבע בית משפט עליון: "מתן זכות קדימה על ידי המערער פירושה, בנסיבות העניין, הוא מתן זכות קדימה לרכב בעל הזכות, בהיתחשב במרחק שלו מהצומת ובהיתחשב במהירות נסיעתו, תהיה אשר תהיה המהירות. לשם קיום הזכות, על החייב במתן זכות קדימה להמשיך ולעקוב אחרי הרכב בעל זכות הקדימה, על מנת להבטיח שהוא אמנם אינו מסכנו בכניסתו לצומת ובכך לא עמד המערער בעיניינו". בע"פ ת"א-יפו 3845/98, "גלית דבוש נ' מדינת ישראל": "החובה להסתכל מוטלת על המערערת כל הזמן שהותה בצומת כך שהייתה צריכה להבחין באופנוע מתקרב לצומת. חובה זו הנה חובה אבסולוטית". לאחר ששמעתי את עדי התביעה, את הנאשם ואת המומחה מטעם ההגנה , שקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בפניי, עיינתי במסמכים ובחנתי לעומק את הראיות שהוגשו, שוכנעתי כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ואנמק: אין מחלוקת בנהיגה, בזמן, במקום, בכיוון נסיעת הנאשם, בפניה שמאלה, במעורבות בתאונה ובתוצאותיה (ע' 43 ש' 21-23), שמדובר בצומת לא מרומזר בכניסה לבסיס צבאי שבו מותרת פניה שמאלה, כך שעל הפונה שמאלה מוטלת החובה לתת זכות קדימה לרכב הבא ממול.

אולם הסביר הבוחן כי לאחר שאסף את הממצאים, והגיע למשרד הבין כי הממצאים אינם מסתדרים, וכי יצא מנקודת הנחה שגויה שמדובר בתאונת חזית אחור כטעות נגררת שנגרמה מעבודתו בזירה על כן תיקן את הטעות (ע' 24 ש' 22-25) בהמשך לגביית עדותו של המעורב, בדיקת הראיות בתיק, כיוון ניזקי הרכבים, סימונים על הכביש, מיקום האופנוע על הכביש ומחקרי תיקשורת (ע' 33 ש' 31-32 ות/15) הבוחן הגיע למסקנה כי הנהג המעורב נסע בכביש 3 מכיוון מערב למזרח, הנאשם לא נתן לו זכות קדימה שהגיע מהכיוון הנגדי, ניכנס אל הצומת בנסיעה איטית , החל לפנות שמאלה בצומת וחסם את דרכו של המעורב (ת/15).

...

הנני מקבלת את קביעתו המקצועית של הבוחן המבוססת על עריכת סקיצה, דו"ח פעולה, דו"ח תפיסת טכוגרף, לוח תצלומים, ניסוי שדה ראיה, תרשים, דו"ח בוחן, פיענוח נתוני תקשורת ,דיסק תמונות, גרסתו של הנהג המעורב, חוות דעתו של המומחה ועדותו של הנאשם בחלק הרלוונטי.

הבוחן בהגינותו הסביר את תהליך קבלת החלטתו כיצד התחיל לחקור את התאונה וכאשר הנתונים לפי הנחתו הראשונית לא הסתדרו, לא היסס להודות בטעותו ,המשיך לחקור והגיע למסקנה כי התאונה קרתה באופן שונה ממה שסבר.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי לקבל גרסתה של התביעה וקובעת כי הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום על כן הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

· עפ"ת (מחוזי מרכז) 60577-12-17 **** פליס נ' מדינת ישראל (14/03/18) – המערער הורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול בצומת, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש לרוכב אופנוע אשר נסע בכביש ממול.

לאור כל האמור מצאתי כי מיתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני לצד חבלות הגוף שנגרמו לנפגע ברף הבינוני -גבוה כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-11 חודשים ומגיעה עד ל-36 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

...

לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני לצד חבלות הגוף שנגרמו לנפגע ברף הבינוני -גבוה כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-11 חודשים ומגיעה עד ל-36 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

הנאשם היה נהג חדש בעת התאונה ויש להשית ענישה הלוקחת בחשבון גם את וותק נהיגתו הקצר ולאזן את החלטתי להמנע מהטלת עונש מאסר בפועל.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר על תנאי מאסר בן חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

· עפ"ת (מחוזי ת"א) 11554-12-20 גוטליב נ' מ"י (מיום 21/12/20) - המערערת הורשעה בעבירות של נהיגה בקלות ראש ואי מתן זכות קדימה ל -2 הולכי רגל אשר חצו את הכביש במעבר חציה ונחבלו חבלות של ממש – להולך הרגל נגרמה חבלת ראש עם דמם אפידורלי, שבר בעצם טמפורלית, שבר בברך והוא אושפז כ 10 ימים, להולכת הרגל נגרם שבר בעמוד השידרה והיא אושפזה לשבוע.

לאור כל האמור מצאתי כי מיתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני-נמוך, חבלות גוף שנגרמו לנפגעת ברף הבינוני - כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-8 חודשים ומגיעה עד ל- 20 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

...

לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני-נמוך, חבלות גוף שנגרמו לנפגעת ברף הבינוני - כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-8 חודשים ומגיעה עד ל- 20 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

איני מקבלת את טענת ב"כ הצדדים כי מתחם העונש ההולם מתחיל מ-3 חודשי פסילה בפועל.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים.

ההגנה הפניתה כאמור לפסיקה תומכת בתיקים נוספים הנזכרים בתגובתה בכתב מיום 18.10.22 כאמור לעיל: ת"ד (תעבורה נצ') 3075-07-13 מדינת ישראל נ' הקטור פלמן (נבו 30.12.2015)‏‏ : במקרה זה נדון נאשם אשר נהג ברשלנות ובקלות ראש ולא נתן זכות קדימה להולך הרגל במעבר החצייה ופגע בו עם רכבו.

במקרה זה ערערה המדינה על קולת העונש בגזר דינו של בית משפט קמא בתיק ת"ד 7271-12-12 שלפיו הורשע הנאשם ע"פ הודאתו באחריות לתאונה בשל עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונהיגה ברשלנות, שכתוצאה מכך פגע בשני הולכי רגל בני 77, אשר חצו את הכביש על מעבר חצייה, וגרם להם לחבלות קשות בדמות שברים באגן ובמקומות נוספים ופגיעה באיברים פנימיים.

בית משפט קמא, הביע את דעתו ביחס לתיקון המהותי בכתב האישום, וציין כי הדבר מלמד כי בית המשפט התרשם שרף הרשלנות המיוחס לנאשמת הנו במדרג חומרה קל מאשר מעבירת הרשלנות, וקבע מיתחם עונש ההולם את העבירות שבמרכזן גרימת חבלות של ממש כעונש הכולל פסילה בפועל לתקופה שבין 9-18 חודשים, פסילה על תנאי, קנס ועונשים נוספים לרבות מאסר (בין מותנה ובין בפועל) ובמקרים מתאימים פיצוי לנפגע.

באשר לתוצאות התאונה, מהות חבלות הגוף והנזק לרכוש: מדובר בהולכת רגל, אשר נפגעה חבלות של ממש, בדמות שברים רבים וכיו"ב, כמתואר בכתב האישום, אשר הצריכו אישפוז ארוך, במסגרתו אף טפול נמרץ במצב שבו הורדמה והונשמה.

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.